התבלטות

[lana24]

התבלטות

לא יודעת אם מישהו זוכר מפה מלפני חצי שנה אחורה. הייתי בדכאון לפני חצי שנה והייתי בטיפול תרופתי ואצל פסיכולוגית וכל זה וזה עבר.
חזרתי לצבא ותודה לאל הכל הולך טוב. מצד שני מתחילה להופיע אצלי מועקה לא ברור ואתמול הפסיכיאטר הצבאי המליץ שאחזור לכדורים למשך זמן מה על מנת להמנע מהדרדרות.
עכשיו יש לי שתי אפשרויות
1. לקחת
2. לא לקחת

למה אני אומרת את זה ככה?
זה לא דיכאון של ממש. אני מתפקדת, נהנת וכו'. הפסיכיאטר אמר שלאור למה שהיה פעם הוא לא רוצה לקחת סיכונים.

גם שאלתי אותו לגבי מה יהיה אחכ.. האם אני אצטרך כדורים כל החיים? הוא אמר שבגלל שזה עוד גיל ההתבגרות סביר להניח שלא.

הקטע הוא שמאד מפריע לי ענין הכדורים. אני לא רוצה להרגיש שאני תלויה בכדור בשביל להרגיש טוב.
האם זה באמת להיות תלוי בכדורים או שהכדורים הם "עזר"?
אם כבר המצב רוח שלי משפתר הייתי רוצה שזה יהיה בגללי ולא בגלל כדורים... זה כמו אימון- ככול שמרגילים את המוח לחשוב אחרת ככה נהיים יותר שמחים..
אני באמת לא יודעת מה לעשות עם הכדורים האלה זה מעצבן אותי התלות.

 

[טל קרויטורו]

את יודעת מה הסיבות לדכאון?

 

[lana24]

בעקרון

נבע מדברים מעיקים מהעבר. מוות של אבא, נסיון התאבדות של אמא.. דברים שבמשך תקופת הטיפול למדתי איך להתגבר עליהם ולחזור לאיזון כי זה דברין שנורא הוציאו אותי מהאיזון הנפשי

 

[טל קרויטורו]

יכול להיות ששווה לבדוק את מידת ההתגברות עליהם

כי אם ההתגברות היא חלקית, הסימפטומים עשוים לחזור כל פעם שתורידי את התרופות.
כמו סימפטומים רבים, גם דכאון יכול לנבוע מחוסר איזון ביוכימי, ו/או מאירועי חיים טראומתיים, ואם הדכאון הוא תוצאה של אירועי חיים טראומתיים, התרופות עוזרות באופן חלקי יותר, והסימפטומים עשוים לשוב ברגע שמפסיקים לקחת אותן. צריך לראות מה גורם לתחילת הנסיגה שלך כעת.

 

[lana24]

יכול להיות שיש לי עוד טיפה לעשות עבודה

על ההתגברות שלי על הדברים.
אבל אני לומדת ומנסה וגם הולכת לפסיכולוג.. זאת הייתה רק נפילה של פחד
אני לא מרגישה מדוכאת

 

[lana24]

אם זה ידרדר או לא אמצא את עצמי

אז אפנהלכדורים

 

[טל קרויטורו]

 

[lana24]

בעקרון

נבע מדברים מעיקים מהעבר. מוות של אבא, נסיון התאבדות של אמא.. דברים שבמשך תקופת הטיפול למדתי איך להתגבר עליהם ולחזור לאיזון כי זה דברין שנורא הוציאו אותי מהאיזון הנפשי

 

[מחבקת עצים סדרתית]

היי lana

לפעמים כדאי לחזור לתרופות בשביל למנוע התדרדרות, בעיקר כשנמצאים במסגרת שנחשבת כמלחיצה, כמו הצבא.
אם את יכולה להיות בטיפול פסיכולוגי (פגישות קבועות עם קב"ן או טיפול פסיכולוגי פרטי) , יכול להיות שזה גם יהיה טיפול טוב מספיק, אבל זה משהו שתצטרכי לבדוק בעצמך, בניסוי וטעייה.
אני מבינה את ההרגשה שלך בנוגע לכדורים ואיך שאני רואה את זה, הכדורים הם עזר ולא תלות. את יכולה להיות בלעדיהם, אבל סביר להניח שיהיה לך קל יותר איתם, בין אם זה למנוע נפילה נוספת או לאזן מצב קיים.
וכמו שהפסיכיאטר אמר, יכול להיות שבסיום של גיל ההתבגרות, אחרי הצבא, תגיעי לאיזון תקין ותוכלי להמשיך בחיים גם בלי תרופות פסיכיאטריות ובמידה ותרגישי שוב צורך, תוכלי לפנות לטיפול פסיכולוגי אם לא תרצי לחזור לתרופות.

תרגישי טוב

 

[lana24]

כל החיים אני אהיה בין מסגרות

אני לא רוצה אותם לכל החיים.

 

[lana24]

כל החיים אני אהיה בין מסגרות

אני לא רוצה אותם לכל החיים.

 

[ladybug4NLP]

בהחלט מחזקת את מה שטל כתבה

מוות של אבא, נסיון התאבדות של אמאף גיל התבגרות + צבא יכולים להוות טריגר לדכאון הולך-חוזר-הולך וסביר להניח שאולי לא עברת את כל תהליכי האבל
המקובלים.

אז.. למרות שאני מאד מאד נגד כדורים, בהחלט הייתי מקשיבה לפסיכיאטר ונשענת אם צריך על כדורים. יש מצבים שבהם זה הפתרון הטוב ביותר.

אם היית באזרחית הייתי ממליצה לך ללכת לטיפולים קצרי מועד כו EFT, EMDR וכד' שעובדים בהצלחה גדולה עם טראומה ואבל אבל בגלל שאת בצבא
למיטב הבנתי אסור לך לקבל טיפולים מחוץ לצבא.

בקשי מהקב"ן ובעצם תנסי להתנות את השימוש בכדורים עם קבלת טיפול פסיכולוגי של הצבא בתקוה ששניהם יחד (כשאת הגורים המרכזי) יעזרו לך.
אח"כ אלהים גדול.
ויום אחד, בלי שתשימי לב, החיים יאירו לך פנים ופתאם תביני שבעצם את בדרך הנכונה ולא זקוקה לכדורים.
וגם אז, לא להפסיק בבת אחת אלא לאט לאט.

וגם אני מבקשת שתדעי, שגם לאנשים המאושרים ביותר יש ימים פחות טובים ויותר מבואסים, ויש אפילו התרגזויות וכשלונות.
ההבדל הוא שאנשים אלה למדו לקחת את הדברים הנ"ל בפרופורציה, לומדים להתאושש , לא כל חוסר הצלחה או הרגשה מפילים אותם לקרשים. וגם אם הם נופלים
הם יודעים לקום ולהמשיך את החיים בידיעה שמחר יש יום חדש שמביא אתו דברים חדשים
וטובים ומצליחים לראות כשלון כמשהו שאפשר ללמוד ממנו...

מאחלת לך הרבה סבלנות, שמחה והצלחה בחיים שלך

 

[lana24]

בדיכאון הקודם ותהליך הטיפול אני למדתי איך להתאזן יותר
למדתי איך לקחת בפרופורציות ואני כמובן יודעת שמחר יום חדש.
החיים שלי ממש לא בזבל- להפך. מאז שהתגברתי על הדיכאון הולך לי (555) הכל טוב חח
יש לי עבודה, אנשים מקסימים לידי ובצבא כולם אוהבים אותי.
שבוע שעבר הייתי עצובה זה נכון, אבל המשכתי- עבדתי הלכתי לצבא יצאתי עם חברים דווקא בשביל לא להיות כמו שהייתי לפני חצי שנה. אני יותר מכירה את עצמי ומה טוב בשבילי.
אני קמה עם חיוך. יש ימים שפחות כמו לכולם.
מה שקרה לי לפני שבוע זה שנלחצתי. התחלתי להרגיש עצובה וישר אמרתי "זהו זה חזר" כשבעצם לא.
כשדברתי על זה עם אמא שלי אמרתי לה שלפני שבוע הייתי עצובה כי הייתי לחוצה שזה יחזור והיא אמרה לי "לפעמים כשהיה דיכאון כשקורה משהו שמעציב אנחנו ישר מפחדים שזה יחזור. זה לא בהכרח חוזר" ואני בטוחה שזה מה שקרה לי. הדמעות היו יותר הדמעות של לחץ ולא עצבות- דמעות כאלה כשאתה בלחץ ולא רוצה לחזור למקום מסויים.
לקחתי יומיים חופש מהצבא והתחלתי לחשוב איך יצאתי מזה פעם ראשונה ואיך אוכל למנוע מעצמי להגיע למצב הזה ואז שוב היו לי פלאשבקים על כל מה שלדמתי מעצמי ואיזה תהליך ארוך עברתי וכמה אני גאה בעצמי שהצלחתי וחזרתי לצבא
אני חושבת שקפצתי יותר מידי למסקנות של "זהו זה חזר" כשבעצם מה שעשה את זה זה הפחד שלי שעליו אני כן יכולה להשתלט.

 

[lana24]

אני בטוחה

שאני אהיה בסדר.
אם אצטרך את הכדורים וארגיש צורך אני אקח. בינתיים אני רוצה להמשיך ככה לנסות אלא אםכן זה באמת ידרדר
תודה לך

 

[יעל ניסן]

לפעמים

יש מוח כזה שלא מפיק מספיק סרוטונין. מה תעשי לו? תרביצי לו מכות? להגיד "הייתי רוצה שזה יהיה בגללי ולא בגלל הכדורים" זה כמו להגיד "הייתי רוצה שיהיה לי מוח אחר"
כלומר, יש דברים שדי מציאותי לשאוף אליהם ויש כאלה שלא. זה אחד הדברים שלא.

ואולם, יש דרך אחת מאוד בדוקה ומוכחת לשפר מצב רוח ללא כדורים. פעילות גופנית נמרצת. אפשר למשל להתחיל לרוץ או לעסוק בספורט אתגרי אחר על בסיס קבוע ובהתמדה במקום לקחת כדורים.

הבעיה היא שרוב האנשים מעדיפים לקחת כדור מאשר לרוץ. זה הרבה יותר קל והרבה יותר פשוט. כמו שהרבה יותר קל ופשוט להתעקש ולרצות מוח אחר שמייצר מספיק סרוטונין בעצמו, מאשר לעשות את מה שנדרש עם המוח שיש.

דיכאון זו מחלה הפוגעת מאוד בתפקוד. היא יכולה להשבית אנשים לתקופות ארוכות, להוציא אותם ממעגל החיים ולגרום להם לצבור פערים. אחד מכל ארבעה איש חולה או יחלה בדיכאון במשך חייו. חשוב מאוד שאם את כבר יודעת שיש לך את הנטייה הזו, ללמוד להתמודד איתה כך שלא תגיעי לתקופות ארוכות של השבתה. ואם זה אומר שעליך לשנות אורחות חיים, דיאטה, פעילות פיזית ותרופות - זה מה שצריך לעשות... ולא לקטר שהיית רוצה שיהיה אחרת.
ברור שהיה נחמד לו היה אחרת, אבל זה לא כך.

 

[lana24]

כן זה מה שאני עושה

שיניתי את אורח החיים שלי וזה מאד עוזר

 

[עפרה מהודר]

יפה.

אני אגב זוכרת את הסיפור שלך מלפני כמה חודשים.

אם את כרגע בעניין של אורח חיים, ולא תרופות, מליצה לך לקרוא את הספר "ללא פרויד, ללא פרוזק". ממליצים עליו לעתים קרובות לאנשים שרוצים ללמוד איך לשמור על הבריאות והאיזון הנפשי באופן עצמאי, עד כמה שאפשר. פעילות גופנית זו רק אחת השיטות.

בהצלחה

 

[lana24]

תודה