רוני של יובל ומאיה
New member
הבעיה היא שאי אפשר לדעת אם זה לא
רלוונטי. אני לא יודעת לגבי אחיות בבית החולים, ומה הן צריכות לדעת כשאת נכנסת... אבל כשאת מטופלת בהריון ע"י רופא או ע"י מיילדת, חלק מהשיחה הראשונית איתם (לא הראיון אלא כשכבר הוחלט שזה מי שיטפל בך) כוללת היסטוריה רפואית. מום בלב, גם אם קל, הוא עדיין מום בלב ואת לא יכולה להשוות אותו לצלקת בשפה. כולסטרול גבוה (לא מדברת על נקודה וחצי אלא על מצב כרוני רציני) דווקא כן, ואם זה לא היה רלוונטי אז לא היו שואלים. ומה אם כן יווצר מצב בו המום בלב ישפיע על תהליך כלשהוא בלידה? ומה אם מדובר במום שעובר בתורשה וחשוב לבדוק גם את התינוק כדי לוודא שלא עבר אליו בדרגה זו או אחרת? לא תמיד יודעים מה רלוונטי ומה לא, ועדיף לא להסתיר במודע ובמכוון... אני זוכרת למשל, שתמיד כששואלים אותי אם עברתי ניתוחים בעבר אני זוכרת להזכיר את זה שקשור לגניקולוגיה אך שוכחת את הניתוח בעיניים שעברתי להסרת משקפיים - אולי כי בתת מודע שלי אני לא מקשרת עיניים ומשקפיים להריון ולידה. וכשאני נזכרת, מיד ממהרים לרשום את זה ולבקש עוד פרטים כמו מתי היה הניתוח, באיזו עין או בשתיהן, ומה היה המספר שלי לפני כן. אז כנראה שזה חשוב, כי במהלך השנים כן שמעתי שבמקרים מסויימים יכולה להיות השפעה של מאמץ הלידה על הראיה, במיוחד בנשים שעברו ניתוחי עין... אני לא יודעת עד כמה זה נכון, אבל זו דוגמה למשהו שתמיד חשבתי שאינו רלוונטי (ואף אחד גם לא הזהיר אותי כולל רופא העיניים שלי). ועוד - את יודעת כמה נשים לא מעלות בכלל בדעתן שכשאני שואלת אותן על היסטוריה רפואית בתחילת פגישה, יש מיליון דברים שיכולים להיות רלוונטיים? לפעמים הן אומרות "הכל בסדר" וכשאני מתחילה לשאול ספציפית אז פתאום הן נזכרות והרבה פעמים גם אומרות "מה, זה קשור?" אז אני כיועצת הנקה, יודעת אילו דברים יכולים להיות קשורים לבעיות מסויימות (כמו מחסור בחלב או עודף, למשל) ולכן אני יודעת ספציפית מה לשאול. אם לא היו עונים לי בכנות, איך הייתי יודעת למה לייחס את הבעיה? כאשה בהריון, אני לא יודעת מה יהיה רלוונטי לדעת ולכן זה תפקיד המיילדת/רופא/אחות לשאול, ותפקידי לספק את הפרטים. זו מערכת יחסים זוגית, וכל צד צריך לעשות את התפקיד שלו. אני מאוד מאוד מסכימה איתך שיש דרך להציג דברים, ושאפילו לא חשוב להזכיר זאת בשיחת הטלפון הראשונה עם המיילדת. כשנפגשים באופן אישי לראיון ראשון אפשר להעלות את זה בנעימות וחשוב במיוחד להביא סימוכין, כמו המכתב הרשמי מהקרדיולוג, ואף להציע לה את מספר הטלפון שתוכל לשוחח עמו כדי להשקיט את מצפונה אם זה מה שהיא צריכה. ושוב - לא יודעת מה קורה בבתי חולים בארץ ואילו שאלות הם שואלים ורוצים לדעת. בארה"ב נרשמים מראש לבית חולים וצריך למלא שאלון רפואי שנשלח אליהם מראש, ויש להם גם את הפרטים מהרופא או המיילדת המטפלים שלך כי את יולדת איתם ולא עם כל דיכפין (ואז הם מעבירים את התיק הרפואי שלך לשם מראש או מביאים איתם ללידה, התיק לא הולך איתך לכל מקום כמו בארץ).
רלוונטי. אני לא יודעת לגבי אחיות בבית החולים, ומה הן צריכות לדעת כשאת נכנסת... אבל כשאת מטופלת בהריון ע"י רופא או ע"י מיילדת, חלק מהשיחה הראשונית איתם (לא הראיון אלא כשכבר הוחלט שזה מי שיטפל בך) כוללת היסטוריה רפואית. מום בלב, גם אם קל, הוא עדיין מום בלב ואת לא יכולה להשוות אותו לצלקת בשפה. כולסטרול גבוה (לא מדברת על נקודה וחצי אלא על מצב כרוני רציני) דווקא כן, ואם זה לא היה רלוונטי אז לא היו שואלים. ומה אם כן יווצר מצב בו המום בלב ישפיע על תהליך כלשהוא בלידה? ומה אם מדובר במום שעובר בתורשה וחשוב לבדוק גם את התינוק כדי לוודא שלא עבר אליו בדרגה זו או אחרת? לא תמיד יודעים מה רלוונטי ומה לא, ועדיף לא להסתיר במודע ובמכוון... אני זוכרת למשל, שתמיד כששואלים אותי אם עברתי ניתוחים בעבר אני זוכרת להזכיר את זה שקשור לגניקולוגיה אך שוכחת את הניתוח בעיניים שעברתי להסרת משקפיים - אולי כי בתת מודע שלי אני לא מקשרת עיניים ומשקפיים להריון ולידה. וכשאני נזכרת, מיד ממהרים לרשום את זה ולבקש עוד פרטים כמו מתי היה הניתוח, באיזו עין או בשתיהן, ומה היה המספר שלי לפני כן. אז כנראה שזה חשוב, כי במהלך השנים כן שמעתי שבמקרים מסויימים יכולה להיות השפעה של מאמץ הלידה על הראיה, במיוחד בנשים שעברו ניתוחי עין... אני לא יודעת עד כמה זה נכון, אבל זו דוגמה למשהו שתמיד חשבתי שאינו רלוונטי (ואף אחד גם לא הזהיר אותי כולל רופא העיניים שלי). ועוד - את יודעת כמה נשים לא מעלות בכלל בדעתן שכשאני שואלת אותן על היסטוריה רפואית בתחילת פגישה, יש מיליון דברים שיכולים להיות רלוונטיים? לפעמים הן אומרות "הכל בסדר" וכשאני מתחילה לשאול ספציפית אז פתאום הן נזכרות והרבה פעמים גם אומרות "מה, זה קשור?" אז אני כיועצת הנקה, יודעת אילו דברים יכולים להיות קשורים לבעיות מסויימות (כמו מחסור בחלב או עודף, למשל) ולכן אני יודעת ספציפית מה לשאול. אם לא היו עונים לי בכנות, איך הייתי יודעת למה לייחס את הבעיה? כאשה בהריון, אני לא יודעת מה יהיה רלוונטי לדעת ולכן זה תפקיד המיילדת/רופא/אחות לשאול, ותפקידי לספק את הפרטים. זו מערכת יחסים זוגית, וכל צד צריך לעשות את התפקיד שלו. אני מאוד מאוד מסכימה איתך שיש דרך להציג דברים, ושאפילו לא חשוב להזכיר זאת בשיחת הטלפון הראשונה עם המיילדת. כשנפגשים באופן אישי לראיון ראשון אפשר להעלות את זה בנעימות וחשוב במיוחד להביא סימוכין, כמו המכתב הרשמי מהקרדיולוג, ואף להציע לה את מספר הטלפון שתוכל לשוחח עמו כדי להשקיט את מצפונה אם זה מה שהיא צריכה. ושוב - לא יודעת מה קורה בבתי חולים בארץ ואילו שאלות הם שואלים ורוצים לדעת. בארה"ב נרשמים מראש לבית חולים וצריך למלא שאלון רפואי שנשלח אליהם מראש, ויש להם גם את הפרטים מהרופא או המיילדת המטפלים שלך כי את יולדת איתם ולא עם כל דיכפין (ואז הם מעבירים את התיק הרפואי שלך לשם מראש או מביאים איתם ללידה, התיק לא הולך איתך לכל מקום כמו בארץ).
