התאהבות

התאהבות

מהו ההסבר הרוחני של תופעת ההתאהבות (ובמיוחד נכזבת)? מה מיוחד באותו אדם שבו אנו מתאהבים? ושימו לב-כוונתי להתאהבות, לא לאהבה. אלו שני דברים שאינם זהים.
 

CAT4

New member
זה משהוא חדש עןד לא עבר אימות אבל

החיים שלנו הם רצף צרוף מיקרים בלתי נישלת אנחנו חיים בתוך כאוס של מקיות שאין לנו שליטה עלו. יש לנו שיטלה על עצמנו ועל הסביבה שלנו אבל לא על העתיד לנו העתיד שלו ידעו מראש וניתן לשינוי וכל צעד שלנו משה את העתיד שלנו. לדוגמא מבוח. כל פני משנה את התודה אם ניפנה שמולא או ימינה נתרחק או ניתקרב ליצאה אנחנו לא יודעים איפה היצאה ולאן אחנחנו צרחים ללכת אבל אנחנו מנסים ואם יש לנו מזל אנחנו מצלחים לצאת החוצה ואם לא אנחנו מגים לאין כניסה מסתוןבבים ומנסים מחדש. ההבתחה היחידה שלי אילך היא שהסוף נגיע ליצאה מהמבוח הזה. Y.G.A the CAT
 

desert water

New member
התאהבות?

התאהבות כפי שהיא נקראת התאהבות בכל כבודה והדרה היא עצמה חרמנות מידית לאדם מסוים... העיניים נמשכות לאדם הניראה בעיני המתבונן... ואם הוא מוציא כמה מילים מפיו ועוד מוצא מקום הקשבה אצל הלהוט ממילא... הוא בונה לעצמו מעין תדמית מושלמת ליצור היפה ההוא ששווה את ליבו... התאהבות היא התלהבות רגעית מאדם וכל מה שהתלהבות זו מביאה איתה. ולהתאהב יכול לסדר פתרון טוב מאוד לסוג מסוים של חלל שמרגישים תקופה מסוימת כשאין אהבה... זו דעתי ובזאת אסיים. עידן.
 
אהבה היא המקור ../images/Emo23.gif

אכזבות אמרת, משמע ציפית למשהו וקיבלת משהו אחר, בעוד אהבה "אמיתית" איננה כוללת ציפיות לשום דבר לבד מהאהבה עצמה. מה מיוחד באדם שבו מתאהבים? מה מיוחד באנשים שאנו פוגשים כל חיינו? דומה מושך דומה , אנו "מזמינים" לחיינו אנשים אשר יסייעו לנו ללמוד את ה"שיעורים" אותם בחרה נשמתנו בטרם הגחנו לעולם הפיזי. יהיה מי שיחלוק על דעתי, וזה בסדר. אור ואהבה לכולנו, גילגיל מחייכת
 

Tal_Ya_Tal

New member
התאהבהות ../images/Emo23.gif ../images/Emo25.gif ../images/Emo41.gif ../images/Emo41.gif ../images/Emo41.gif

היי כתום, אפשר להבין את הכמיהה למצוא את נסיך החלומות או את נסיכת החלומות. התרבות המערבית הפכה זאת לאובססיה. ישנו חוק קוסמי, ש´דומה מושך דומה´ על פי החוק הזה, כל הדברים אשר מתדרים באותו התדר, נמשכים האחד אל השני, כשני קצוות מנוגדים של מגנט. כאשר שני בני אדם בעלי תדר דומה נפגשים, נגלה לעיניהם לשבריר שניה, אותו ניצוץ אלוהי, הקיים בכולנו ויוצר משיכה עצומה. אותה משיכה, נוצרת כתוצאה מזיהוייה של הנשמה שאתה יש לנו בדרך כלל ´הסכם´ מבעוד מועד, ללמוד ביחד ולהתנסות ביחד בחוויות חיים משותפות. לא תמיד החוויות יחד הן נעימות. לא תמיד הן אורכות זמן רב. א ב ל הרגש, הוא הטריגר שמחבר ביניהן, על מנת שיוכלו להשלים את ההסכם ביניהן. רגש הוא גשרבין רוח לחומר. ברגשות שלנו מקודדים הזכרונות שלנו, על המקור שממנו הגענו.
L&L TALYA
 

desert water

New member
טליה...

קראתי את מה שאמרת... והיתי רוצה להאמין שאת צודקת במאה אחוז... אבל אם זה כך, איך נוצרות כל כך הרבה טעויות בין זוגות לדעתך?... ודוגמאות כאלה כל כך לא חסר... חוצמזה, לכי תסבירי אדם, שאת רואה אולי פעמיים וכבר הוא ניראה לך היצור המושלם בשבילך...כשבעצם הסיכויים עומדים נגדך כחומת ברזל?... יש זיווגים שכלל אין להם צידוק בעולם הזה... זוגות שגורמים או יגרמו סבל לעצמם ולילדיהם! או לגרים איתם באותו הבית! אין לזה צידוק קוסמי בעיני... איזה שלא יהיה. יש דברים יהירים שלא נועדו להיות מעולם! עידן
 

Tal_Ya_Tal

New member
היי desert water ../images/Emo42.gif

אל נא תאמיני אפילו לא למילה אחת שאני אומרת. שאלי את ליבך.
אם תקשיבי לו בכנות ובנכונות, הוא זה שיאשר או יזים את מה שקראת. לדעתי, אין טעויות כלל וכלל. אנחנו נוטים להגדיר כל דבר שלא עלה בקנה אחד עם ציפיותנו, כטעות. אולם ללא´טעויות´ אלו, אין למידה. זהו חלק מ´בית הספר של החיים´ שבו אנו למדים. כמו תלמיד כתה א´, שלומד לקרוא דרך ניסוי ותעיה או לומד חשבון על ידי פתירת תרגילים שבחלקם אינו מגיע לפתרון הנכון באופן מידי, כך גם אנו, לומדים על מערכות יחסים, דרך התנסויות. כל התנסות דרושה לנו לשם למידה. בדיוק כמו שתלמיד כתה ח´ יכול לפתור תרגילי מתמטיקה שלא היה באפשרותו לפתור אילולי פתר תחילה תרגילים בכתה א´ כך אף אנו לא היינו יכולים לעשות ´מאסטר´ במערכות יחסים אילולי התנסינו תחילה בכל מיני מערכות יחסים שאת מגדירה ´טעויות´. ולגבי סבל, ה´נאור´ אמר, שהסבל קשור למידת הבערות שיש לאדם לגבי החיים. וכבר דיברנו על כך בעבר. הסבל הוא בעיני המסתכל המעורב. ואל לנו לשפוט מי ראוי ומי איננו ראוי למה. לכל אחד יש תפקיד ביקום. לא לנו לקבוע מהם הדברים היהירים שנועדו או לא נועדו להיות. הכל הן התנסויות הקשורות לעולם האשליה שבו אנו חיים אל נשכח זאת ואל נשפוט או נגנה. כי כל פעם שאנו מגנים מישהו, אנו בעצם מגנים את עצמנו. שכן, כולנו אחד. ועמדת שיפוט שוגה בתפישת העולם. היא תופשת את העולם כעולם דואלי של ´טוב´ ו´רע´. L&L TALYA
 

desert water

New member
התחלה פולנית משהו...:)

ובאמת שאני מאמינה לך... אני מאמינה לך שכך את מאמינה וזה מאוד יפה לדעתי ואני מעריכה את זה...ביותר. מה שאת אומרת הגיוני בשבילי... כלומר, אני רואה את הנקודה...וזו גם דרך שאני הולכת בה הרבה זמן כדי לנסות לראות נקודות אור... שמתגלות קצת יותר בזמן האחרון... אני פשוט עקשנית...וכראוי לעקשנות שלי ולכישרון שלי לסבך דברים אני מציבה עוד ועוד שאלות בנושא... למרות שכך אני מנסה להאמין...לפעמים אני נתקלת בשאלות כלפי עצמי בעיקר על האם יתכן מצב של "בסדר" ו"לא בסדר"... ואז אני מאבדת ביטחון... שלרוב זה לטובה כי במצב של חוסר ביטחון אני קולטת יותר... ובפעם הזאת גינתי משהו מאוד ספציפי שקשור ישירות להתפתחות האופי שלי... שאלו ההורים שלי... אין לי כל כך את הרצון לפרט כאן...אז תסלחי לי... ואני אסיים כאן כי יום כיפור מתחיל לעייף אותי ועוד מעט אתחיל לכתוב שטויות... :) עידן
 

Tal_Ya_Tal

New member
desert water ../images/Emo8.gif אני מבטיחה לך שאין

אפילו ´עצם פולניה´ אחת בגופי... תרתי משמע... אבל לא חשוף... העיקר שהכל הובן והכל הובהר. רובנו מפנים אצבע מאשימה כלפי הורינו. א ב ל, התפישה שלי אומרת שהורינו הם רק השתקפויות של התדמויות הפנימיות שלנו לצד הזכרי ולצד הנקבי של הישות הפנימית שלנו. של הנשמה. על כן גם התמגנטנו אליהם מלכתחילה. ואם הם מצויים בעימות,קרוב לוודאי, שזה משקף עימות פנימי הקיים בין שני אבות הטיפוס הללו בתוכך. על כן, כאשר את מפנה אצבע מאשימה כלפיהם ורואה עצמך כקרבן, (של הנסיבות) אינך יכולה לקחת אחריות על חייך ולהודות להם ששיקפו נאמנה את ה´מלחמה´ המתרחשת בפנימיותך, כך שתהיי מודעת יותר ותרצי לרפא ולהחלים את מערכת היחסים הפנימית, על מנת למצוא זוגיות שלא תשכפל את זו שלהם/שלך. אך כאשר את מפנה אצבע מאמשימה, שלוש אצבעות מופנות כלפייך!!! נסי ותראי
L&L TALYA
 

desert water

New member
טליה! הובן לא נכון!!! ../images/Emo2.gif

אני לא מאשימה... כלומר, כבר לא... היתה תקופה שזה מה שעשיתי...אבל אי אפשר להשאר באותה התקופה זמן רב... למרות שאחריה הגיעה הבעיה האמיתית... שראיתי תמונה מלאה עם ההשלכות שלה על האישיות שלה...ולא האשמתי... נותרתי בהרגשה של שתולה על מים...כלומר "רגע, את מי מאשימים עכשיו..." ואף נוצרה עוד ראקציה קטנה בנושא שאני לא יעלה בפורום...מצטערת...): אבל לעת עתה אני באמת לא מאשימה אף אחד מהם, מהסיבה הפשוטה, הם שניהם הורים שלי... ואת שניהם אני אוהבת ורוצה לאהוב... ואם אני אחזיק נגדם האשמות למיניהן אני אגיע למצב שבו אני אני אאגור כל כך הרבה שאני אתפרץ עליהם... ולחינם, במקרה של הורי... אני לא רואה אותם כאבטיפוסים של האופי שלי... כלומר, ישנם תחומים שבהם אני כמו הורי, שהם די מצומצמים... אבל ברוב תכונותי פיתחתי לי אנטיטזה מתכונות הורי... ובנוגע לזה אני אפילו מודה שהם היו ההורים שלי...אחרת לבטח לא היו לי כמה כלים שכיום כן יש לי... אבל עם המינוח "אבטיפוסים" קשה לי להסכים... צר לי... עידן
 
למעלה