הבעיה היחידה בזה
היא שאין דבר כזה "לשקת את האבולוציה", כי לאבולוציה אין מטרה. אבולוציה מונעת ממה שמועיל לפרט בטווח הקצר, ולא ממה שמועיל לאוכלוסיה בטווח הארוך. בכל אופן, ההשערה שלי לגבי זה - חלק גדול מהמתאבדים הם אנשים קשישים, ברור שפה אין שום עניין אבולוציוני כי הם כבר עברו את שנות הפוריות שלהם. רבים אחרים סובלים ממחלות נפש - דיכאון, סכיזופרניה. משהו בכימיה ובמבנה של המוח שלהם השתבש ולא כמו שהוא אמור להיות, ולכן גם פה אין סיבה לחפש היגיון אדפטיבי. בסך הכול חלק יחסית קטן מהמתאבדים הם כאלה ש"פשוט נהיה להם רע" ואין להם שום רקע של מחלות נפש ודיכאון, כך שאני לא חושבת שבכלל יש לדבר על אדפטיביות במשהו שנובע ממחלה או מזקנה. בנוסף, לגבי זה שהתאבדות (כשברור שמוות זו המטרה) קיימת רק בבני אדם, לדעתי נובעת מהמודעות הגבוהה שלנו. כלומר - אנחנו יצור שיודע מה זה מוות, שמודע למוות של עצמו, להשלכות של המוות שלו, שיודע איך לגרום למוות. שיודע לתכנן לעתיד. יכול מאוד להיות שיצורים אחרים נקלעים למצבים של דיכאון. (לשיבה טובה מעטים בעלי החיים שמגיעים באופן טבעי אז מזה אני אתעלם). אבל גם אם בעל חיים שרוי במצוקה ובדיכאון נוראיים, הוא לא מודע בכלל לאפשרות של מוות. לבעלי חיים אין מודעות לקיום של עצמם, לחיים מול מוות. (אמנם זו שאלה קצת פילוסופית, אבל אני מאוד מאמינה בזה). הוא לא מסוגל לחשוב על תכנון של מהלכים שיובילו לתמותה שלו, ולכן (אולי) לא רואים את זה בבעלי חיים אחרים. ואפשרות נוספת היא כמובן שבגלל שהמוח שלנו מפותח יותר וכולל מודעות, זה בעקיפין הביא איתו את האופציה למחלות נפש שמעוררות יצר אובדני, שאולי לא קיימות בבעלי חיים אחרים מלכתחילה.
