מלחמה בכל מחיר וסרבנות מצפון
יתכן שלמה שקרוי ´השמאל הישראלי´ אין בסיס אחיד, כי כפי שנאמר הוא מכיל זרמים רבים, ממש כפי שה´ימין הישראלי´ מורכב מימין רדיקלי, ימין דתי, ימין ´מתון´ (שיש שיפסלו את הגדרתו כימין אמיתי), כשבין כל הזרמים הללו מחלוקות רבות. קשה לומר שיש בסיס אחיד ומשותף, חלק מתבססים על הדת, חלק מתבססים על האדמה, חלק על לאומיות, ציונות, הומניזם וכן הלאה. גם המכנות המשותפים שכן קיימים במחנות השונים אינם אבסולוטים. קשה לומר שלימין או לשמאל יש ערך מוחלט שהוא עליון ביחס לכל ערך אחר. אנשים רבים מאמינים במדינה יהודית כערך עליון, אך מתנגדים לאפליה כלפי הציבור הערבי - על אף שזו בהחלט יכולה לשרת את הרעיון של מדינה יהודית. לי באופן אישי אין ערכים אבסולוטיים. כל מקרה עומד בפני עצמו ואין נוסחה קבועה למוסר. על כן, אין ערך שאני רואה את עצמי נאבק בעדו בכל מחיר. בקשר לסרבנות מצפון או ´השתמטות´; אני באופן אישי מאמין שהסירוב לשירות בשטחים הכבושים לא חייב להתבסס דווקא על ערכים שנחשבים כשמאליים או שמאליים רדיקליים. בעיני גם ימנים רדיקליים עשויים למצוא הגיון באקט הזה. הסיבה היא, שהשירות בשטחים הכבושים לא כרוך רק בפגיעה חמורה בזכויות אדם ובעקרונות הומניסטיים בסיסיים - הוא גם פוגע בחברה הישראלית, בישראל כמדינה ואף במימוש הרעיון הציוני. בקצרה, הכיבוש מהווה תמריץ יעיל במיוחד לפעולות טרוריסטיות לא רק נגד החיילים הישראליים אלא גם נגד אזרחים ישראלים - בתוך ומעבר לגבולות הקו הירוק. כמובן שהוא אינו מצדיק את פעולות אלו, אך הוא בהחלט מייצר חלק גדול מהן. הנוכחות של ישראל בשטחים הכבושים אמורה, כביכול, להדוף את ארגוני הלוחמה הפלסטיניים. תפקיד זה אינו ממולא כלל ממספר סיבות; - כאמור, הכיבוש מייצר פעולות טרור נוספות - בעיני אלימות שמופנית כלפי מתנחלים או חיילים אינה טובה יותר מאלימות שמופנית כלפי אזרחים מעבר לתחומי הקו הירוק - החלוקה הפנימית של השטחים הכבושים מורכבת ואינה רציפה - על כן חיילים רבים יותר מאבטחים שטחים קטנים יותר. במצב של גבול קבוע קל יותר להגן על ישראל - הכסף שמופנה להתנחלויות ולהגנה עליהן היה יכול לשמש יישובים שיוקמו עבור יוצאי ההתנחלויות ולשיפור יכולות ההגנה העצמית של ישראל הכתבה שהועלתה כאן מבססת, כביכול, את הטענה שאין סיכוי נראה לעין לשלום אמת עם הפלסטינים. גם אם טענה זו נכונה, עלינו לבדוק עצמנו היטב לפני אובדן התקווה; האם הדעות והזרמים האלימים בתוך החברה הפלסטינית יקבלו את אותו היחס, אותה מוטיבציה ואותו כוח כשישראל תפנה את ההתנחלויות ותסיג את כוחות הבטחון לקו הירוק, ובמקביל תנהל תהליך של משא ומתן הוגן ורציני? גם אם לא, וגם אם במצב של נסיגה הזרמים האלימים לא ידוכאו כלל, לישראל עדיין תהיה יכולת טובה יותר להגן על עצמה, מבחינת כוח אדם, תקציב הבטחון וכן תמיכה בינלאומית שנמנעת כיום בעקבות פעולותיה בשטחים הכבושים. בנוסף, אם בכל זאת אין סיכוי אמיתי לשלום אי פעם - על מדינת ישראל ליצור את המצב הכי פחות אלים, והיא אינה יכולה לעשות זאת ע"י פתרון צבאי-כוחני. נדמה שהגישה האלימה המציבה כוח אלים כפתרון לבעיותינו הוכיחה את עצמה ככשלון חרוץ. דמוקרטיה וחוק הם ערכים חשובים שבאים, בין השאר, לשמור על חיי האדם - אך לעיתים החלטות שהתקבלו באופן דמוקרטי משרתות מטרות הפוכות לחלוטין. נוכחות ישראל בשטחים הכבושים היא כזו, וסרבנות הגיוס באה כנגדה. אין מלחמה בכל מחיר, אבל במלחמת ההגנה על זכויות האדם והחיים של כולנו אני מוכן לשלם את המחיר של פגיעה בהחלטה דמוקרטית ובשלטון חוק.
