השתמטות מצה"ל
אני לא הולך להיות שחר פרייזלר ולהעלות נושא של בעד או נגש משהו ולשאול מה דעתכם, כשברור שהדעה הרווחת היא דעתו של שחר והשרשור הופך ללמה הדעה הזו נכונה, אפילו שכ- 95% מהאוכלוסיה חושבים, מבינים ויודעים שזו הדרך הנכונה. אני הולך לעשות בדיוק ההיפך... אני הולך להגיד שנמאס לי מכל העניין הזה שהתקשורת עושה מאחוז המשתמטים ההולך וגדל בתקופה האחרונה. זה פשוט מעצבן אותי. המשפט הזה של אשכנזי: "התופעה מכרסמת את החברה הישראלית וצה"ל, ובניגוד לעבר - המשתמטים איבדו את הבושה". למה משתמט צריך להתבייש בבחירה שלו? אולי כי הוא גדל במדינה דמוקרטית ובחר לקראת גיל 18-19 שהוא לא מעוניין להפקיד את חייו במשך שלושה שנים למשטר דיקטטורי? אולי כי הוא בחר שהוא לא רוצה לחתום על אמנה לארגון שאומרת בתאכלס "אני מוכן למות"? אולי כי הוא מכיר את עצמו לפחות 18 שנה ויודע שיש דברים שהוא יוכל לעשות טוב ובכך לתרום הכי הרבה שהוא יכול לצה"ל, אבל בצה"ל רוצים לעשות לו דווקא ולגייס אותו לתפקיד שלא מתאים לו ושאין לו מוטיבציה לשרת בו ושהוא לא יכול לתרום לצה"ל בשירות בתפקיד זה. והעיקר שהוא יחתום שהוא מוכן למות. אני לא אחד מאותם משתמטים. (ואני גם לא אהיה אחד כזה). אבל, וואלה.. לא בא לי בכלל להתגייס לצה"ל. לא רוצה. לא מתאים לי. למה לי לשרת בארגון כלשהו המגן על מדינה שלא עושה כלום לטובתי? אם לא הייתה השנאה והקנאה הזו בין כולם לכולם, לא היה צורך בצבא. לא היה צורך בהגנה. אם לא יהיה לנו צבא שהורג פלסטינאים. לפלסטינאים לא יהיה צורך להרוג אותנו כדי להתיישב בשטחים כאלה או אחרים. אז שיבואו, שיחיו בירושלים, שיחיו ברמת הגולן, שיחיו בבית לידי בעולש. הרי גם אנחנו נישאר פה. גם אנחנו נוכל להיות פה. הרי למה השלום כל כך בלתי אפשרי. כי אנחנו לא מוכנים "לתת" את מה ששלנו. אז לא צריך לתת. תתחלקו. הרי כשאתם רואים מישהו ברחוב, אתם לא נלחמים בו, אפילו שהוא דורך באותו מ"ר שאתם דורכים בו. כי אתם מתחלקים באותו מ"ר. אתם לא נתתם לו את המ"ר. והוא לא נתן לכם. אבל אתם מתחלקים בו. ויש ביניכם שלום והכל טוב ויפה. למה אי אפשר לעשות אותו דבר כאן? כי אנשים לא מבינים את הרעיון בשותפות. בהתחלקות. אני בטוח שלחלק גדול מכם יצא לשבת בכיתה על יד אותו שולחן עם כל מיני תלמידים אחרים במשך תקופה... ולפחות עם אחד מהם קרה ששירטתם פס באמצע השולחן שמגדיר את החלק שלכם ואת החלק של התלמיד השני. ומי שעובר אותו... (דמיינו אותי מעביר את האצבע על הצוואר בתנועה אופקית כאילו מדמה שיסוע הגרון). כי איתו אתם חלקתם את השולחן: "זה שלך! זה שלי!" עם כל השאר אתם השתתפתם באותו שולחן. עולים לי עוד המון קטעים כאלה של "למה הכול כל כך דפוק!!" ואני כבר לגמרי בורח מהפואנטה. הפואנטה שלי היא ש"על השם משפחה שלי - להתגייס לצה"ל... כל כך לא בא לי".. אבל אני צריך את זה כדי שבקורות חיים שלי לפני שאני אמצא לי עבודה, זה יהיה פרט מאוד חשוב... בגלל זה אני גם אצטרך להשלים את כל הבגרויות שמעולם לא עשיתי... ולעבור מבחן פסיכומטרי וללמוד ובלה בלה בלה... ודיייייי אני עייף יש לי צילומים על הראש. לילה טוב
אני לא הולך להיות שחר פרייזלר ולהעלות נושא של בעד או נגש משהו ולשאול מה דעתכם, כשברור שהדעה הרווחת היא דעתו של שחר והשרשור הופך ללמה הדעה הזו נכונה, אפילו שכ- 95% מהאוכלוסיה חושבים, מבינים ויודעים שזו הדרך הנכונה. אני הולך לעשות בדיוק ההיפך... אני הולך להגיד שנמאס לי מכל העניין הזה שהתקשורת עושה מאחוז המשתמטים ההולך וגדל בתקופה האחרונה. זה פשוט מעצבן אותי. המשפט הזה של אשכנזי: "התופעה מכרסמת את החברה הישראלית וצה"ל, ובניגוד לעבר - המשתמטים איבדו את הבושה". למה משתמט צריך להתבייש בבחירה שלו? אולי כי הוא גדל במדינה דמוקרטית ובחר לקראת גיל 18-19 שהוא לא מעוניין להפקיד את חייו במשך שלושה שנים למשטר דיקטטורי? אולי כי הוא בחר שהוא לא רוצה לחתום על אמנה לארגון שאומרת בתאכלס "אני מוכן למות"? אולי כי הוא מכיר את עצמו לפחות 18 שנה ויודע שיש דברים שהוא יוכל לעשות טוב ובכך לתרום הכי הרבה שהוא יכול לצה"ל, אבל בצה"ל רוצים לעשות לו דווקא ולגייס אותו לתפקיד שלא מתאים לו ושאין לו מוטיבציה לשרת בו ושהוא לא יכול לתרום לצה"ל בשירות בתפקיד זה. והעיקר שהוא יחתום שהוא מוכן למות. אני לא אחד מאותם משתמטים. (ואני גם לא אהיה אחד כזה). אבל, וואלה.. לא בא לי בכלל להתגייס לצה"ל. לא רוצה. לא מתאים לי. למה לי לשרת בארגון כלשהו המגן על מדינה שלא עושה כלום לטובתי? אם לא הייתה השנאה והקנאה הזו בין כולם לכולם, לא היה צורך בצבא. לא היה צורך בהגנה. אם לא יהיה לנו צבא שהורג פלסטינאים. לפלסטינאים לא יהיה צורך להרוג אותנו כדי להתיישב בשטחים כאלה או אחרים. אז שיבואו, שיחיו בירושלים, שיחיו ברמת הגולן, שיחיו בבית לידי בעולש. הרי גם אנחנו נישאר פה. גם אנחנו נוכל להיות פה. הרי למה השלום כל כך בלתי אפשרי. כי אנחנו לא מוכנים "לתת" את מה ששלנו. אז לא צריך לתת. תתחלקו. הרי כשאתם רואים מישהו ברחוב, אתם לא נלחמים בו, אפילו שהוא דורך באותו מ"ר שאתם דורכים בו. כי אתם מתחלקים באותו מ"ר. אתם לא נתתם לו את המ"ר. והוא לא נתן לכם. אבל אתם מתחלקים בו. ויש ביניכם שלום והכל טוב ויפה. למה אי אפשר לעשות אותו דבר כאן? כי אנשים לא מבינים את הרעיון בשותפות. בהתחלקות. אני בטוח שלחלק גדול מכם יצא לשבת בכיתה על יד אותו שולחן עם כל מיני תלמידים אחרים במשך תקופה... ולפחות עם אחד מהם קרה ששירטתם פס באמצע השולחן שמגדיר את החלק שלכם ואת החלק של התלמיד השני. ומי שעובר אותו... (דמיינו אותי מעביר את האצבע על הצוואר בתנועה אופקית כאילו מדמה שיסוע הגרון). כי איתו אתם חלקתם את השולחן: "זה שלך! זה שלי!" עם כל השאר אתם השתתפתם באותו שולחן. עולים לי עוד המון קטעים כאלה של "למה הכול כל כך דפוק!!" ואני כבר לגמרי בורח מהפואנטה. הפואנטה שלי היא ש"על השם משפחה שלי - להתגייס לצה"ל... כל כך לא בא לי".. אבל אני צריך את זה כדי שבקורות חיים שלי לפני שאני אמצא לי עבודה, זה יהיה פרט מאוד חשוב... בגלל זה אני גם אצטרך להשלים את כל הבגרויות שמעולם לא עשיתי... ולעבור מבחן פסיכומטרי וללמוד ובלה בלה בלה... ודיייייי אני עייף יש לי צילומים על הראש. לילה טוב
