השפעת התת מודע

[@ריטה]

יכול להיות שיש בזה משהו אצל חלקנו

בכל אופן קראתי לא פעם מאמרים של פרופסורים שחקרו את הנושא ויש כאלה שמצביעים על התת מודע כמקור הרע. אבל מצד שני קשה לי שלא לזכור גם את ההרגשה שאת כל כך רוצה וזה לא מגיע ולא ייתכן שתת המודע משדר אחרת, כיוון שכל כולך רוצה יילד. ועובדה שגיסתי שפחדה כל כך להכנס להריון נקלטה אחרי חודשיים ואפילו עברה את הלידה בלי אפידורל. אני טוענת משהו אחר שהכל בחיים שלנו איך שהוא מתוכנת מגבוה וכל מה שקורה לנו יש לו סיבה, וכאשר מביטים בדיעבד אפשר להבין דברים שנראו לנו סתומים בזמנו. והיום אני אומרת לעצמי אולי כל הדרך הקשה שעברתי עד כה נועדה להכין אותי לקראת הילד. ולגרום לי לא לקבל את הכל כמובן מאליו ולהיות הורה טוב יותר ממה שהיו הוריי והוריי בעלי. זהו פה נגמרה ההתפלספות

 

[שמש קטנה]

ריטה, פעם שמעתי שהחיים שלנו הם כמו

תמונת גובלן, אבל אנחנו רואים אותה מהצד האחורי-עם כל הקשרים של החוטים והבלאגן ולא רואים את התמונה היפה באמת. סתם נזכרתי בזה כשקראתי מה שכתבת.

 

[סוכריה על מקל]

אהבתי את הדימוי ../images/Emo13.gif

 

[iris2210]

בטח ../images/Emo9.gif

בטח התת מודע שלנו יש השפעה ליכולת שלנו להרות. לכן אנו צריכות להשתדל להיות רגועות ולהפיג את המתח שאנחנו כולנו נמצאות בו. כל אחת והגורמים השונים שונים להורות. גם לחץ סביבתי יכול מאוד להשפיע. לכן אנחנו צריכות לדבר על הטיפולים ולעזור לעצמנו. גם טיפולים ברפאוה אלטרנטיבית יכולים לעזור.

 

[נועם@בת]

כן ו...לא ../images/Emo8.gif

לי אין ספק שהתת מודע משפיע, כי התת מודע זה אני. רק שזה לא כל כך ישיר ופשוט. כשאומרים התת-מודע מפריע, רוב האנשים בעצם מתכוונים להפנית אצבע מאשימה- את לא באמת רוצה, והפחדים שלך והחרדות שלך מפריעים לך להכנס להריון

את אשמה . אז קודם כל צריך להתחיל את הדיון על ידי מחיקת המושג אשמה. לחפש גורמים, לחפש מה יכול להועיל, אבל להניח לחלוטין את הביקורת והשיפוט. נתחיל מהלא מוסברים. המושג לא מוסברים הוא לא בהכרח- אין סיבה. הרופאים לא יודעים להצביע על הסיבה. אולי אתם סתם בקצה הרחוק של הסטטיסטיקה ובאמת אין סיבה, ואולי יש סיבה מאוד ברורה רק לא עלו עליה. ומה עם אלה שיש להם סיבה? למשל חצוצרות סתומות שמחייבות IVF. האם הן תמיד יכנסו להריון בטיפול הראשון, או גם הן עלולות למצוא את עצמן חוות כשלונות חוזרים ונשנים? הלא מוסבר הוא מצב מתסכל, אבל לא בהכרח בעל סיכוי שונה מהיתר. וחזרה לשאלה על הלא מודע. לפני 9 חודשים הייתי אצל הומאופתית, אחרי 5 כשלונות של IVF ומצב פיסי ושכלי בקרשים. הגישה של ההומאופתיה הקלאסית(ואני מניח השאני לא מדייקת בדברי) היא שחוויות ומצבים שאנחנו עוברים בחיים גורמים לנו לחסימות שמתבטאות בתופעות גופניות. התרופות ההומאופתיות מטפלות באותם חסימות על ידי טיפול בתת מודע. אולי באופן דומה למה שטיפול פסיכולי עושה, רק שזה נעשה כמעט ללא תגובות חיצוניות. אני עדיין מחכה לראות מה הטיפול הזה יעשה לגוף שלי, כי לאישיות שלי ולתגובות שלי זה כבר עשה המון. אין לי ספק שדברים שעברנו גורמים לנו להתנהג או להרגיש בצורה מסויימת, וגורמים לגוף שלנו להגיב או להנהג בצורה מסויימת. לא הייתי אומרת שפחד זה או אחר גורם לך לא להרות, (ע"ע כל הנשים שנאנסות ונכנסות להריון, נשים חולות, או כאלה שממש אבל ממש לא רוצות ילד, והחסידה מנחיתה להם אחד כזה) אלא, שיתכן ומשהו בתוכך משפיע על הגוף שלך, ומשפיע על בעית הפריון. מחקר שנעשה הראה בבירור שנשים שמקבלות תמיכה פסיכולוגית בזמן הטיפולים מצליחות בשיעור גבוה יותר, ולכן הרעיון של סוכריה שווה אימוץ.

נועם

 

[זוהרה מצליחה החודש]

יפתי

חשבתי הרבה על מה שכתבת, ובגלל זה לקח הרבה זמן לענות לך. לתת מודע ול state of mind שבו אנו נמצאים יש קשר להרבה דברים בחיינו. בכוונה אני משתמשת במילה קשר (קורלציה) ולא השפעה. השפעה של מה גורם למה, סיבה ותוצאה קשה לבדוק. אני חושבת שאתם מאוד רוצים ילד ובשלים להיות הורים, שמתגנבות אל ראשכם מחשבות מפחידות ואולי חרדות על מה יהיה איתו, ומה יהיה על בריאותו.אנחנו רוצים עבור ילדינו את הטוב ביותר. שיבואו בדמותנו, אבל "מתוקנים", מעין גירסה משודרגת שלנו. לכן, אם סבלנו ממשהו בילדותנו, אנחנו רוצים לחסוך את הסבל הזה מילדנו. אני מאמינה מהכרותי איתך שאת מאוד רוצה ילד וגם ערן. לא היית עוברת את כל הדברים האלה לולא רצית. העוברים לא השתרשו לא בגלל התת מודע, אלא בגלל הסטטיסטיקה, שלא עבדה הפעם לטובתכם. אני חושבת שלמצב הפסיכולוגי שבו אנו נמצאים יש קשר לרווחה האישית שלנו או מה שמכונה well being. על כך יש לנו יכולת להשפיע. זאת אנו עושים מהתבוננויות שונות שלנו על החיים, על מה "יש" ועל מה ש"אין" ועל פרשנויות שונות שלנו על המצב והמציאות של חיינו. גם בן זוגי האהוב שהוא דיסלקטי קשה, נורא פוחד שזה יעבור הלאה. אבל, בתת מודע וגם במודע אנחנו יודעים שנהיה "הורים הכי טובים" שאפשר להיות, מעין גירסה משודרגת של ההורים שלנו וננסה לרכך את העולם הזה כמה שיותר עבור הילדים שיבואו. אוהבת אותך מאוד ובמודע זוהרה

 

[באאבו]

יו, אני כבר שעות חושבת אם לענות...

מרב של ערן, הצבת לנו חתיכת אדגר! גם אם עד היום לא חשבנו שאנחנו לא מצליחות בגלל התאים האפורים שלנו, מעכשיו, אני מבטיחה לך שכל אחת ואחת תחשוב על זה. נורא רציתי לענות כל הזמן, אבל משום מה, לא קיבלתי אומץ. ולמה אני צריכה אומץ? כי אני בעצמי מתחבטת לי בשאלה הזו כבר המון המון זמן. ביני לבין עצמי, ובין עצמי לבין בעלי. ואני חושבת שקצת פחדתי להציף אותה, כדי לא לתת לה לגיטימציה. נו, אז על מה אני מדברת?? ב"צעירותי", כשעוד הייתי רווקה וחופשיה (וגם חילונית, נכון..) נכנסתי להריון ב.. טעות (ויסלחו לי כולן). מכיוון שלא הייתי מוכנה להתמודד עם כל המשתמע מכך, ביצעתי הפסקת הריון (אאאאווץץץץץ..

). ולמרות, שעשיתי את זה בפרטי, ובמקום הכי טוב שיש, ולא אצל קצב.. כל הזמן דיגדגה לי המחשבה שהנה, מעכשיו כשאני ארצה יהיו לי בעיות. שוחחתי על זה עם בעלי, כשהוא עוד היה חבר שלי, והוא חשב שזה שטויות, ובכל מקרה, הוא אמר שנעבור את הגשר שכשנגיע אליו. ומה עכשיו? הנה, מנסים שנה +. לא הולך. לא מוסברים. מה הסיבה? משהו נדפק שם בגלל המעשה? משהו נדפק לי במח בגלל הפחד? אפילו על עונש מלמעלה חשבתי... לא יודעת. אין תשובה. וזה מסוג הדברים שגם לא תהיה לי עליהם תשובה עד שאכנס להריון, אני רק יודעת, שמבחינתי, עצם המחשבה על זה, עלולה להחמיר את המצב. אז זהו, הנה, הוצאתי את זה, ושיתפתי אתכן עמוק עמוק בתאים האפורים שלי. עכשיו (או עוד מעט, אחרי שתגיבו), אני מכניסה את המקרה הזה ואת כל המחשבות שמגיעות איתו בדיל, יחד לאותו מקום שממנו הוא בא, לפני שהוא יצרוב לי חזק יותר,ואשתדל פשוט לא לחשוב על זה יותר. באבו

 

[ליאור של חנה]

דעתי לגבי השאלה

מסכים עם נועם לגבי השאלה המסתתרת בתוך השאלה הגלוייה - האם אנחנו אשמים במצב והאם זה לא איזה סימן מסתורי לגבי האם להיות הורים ביולוגיים או לא. בכוונה בחרתי בביולוגיים כי נושא הגנטיקה לא קיים באימוץ. השאלה הזו חושפת חששות נסתרים אצל כולנו. כאשר אין לנו תשובות רציונליות קל לעבור לשאלות יותר רוחניות מיסטיות. נושא הלחץ עלה לא פעם לדיון. ברור שללחץ יש השלכות כגון הורמוני העקה ועוד. אולם לדעתי הוא לא יכול להוות הסבר יחיד ברוב המקרים (ואני נזהר מלהגיד כל המקרים כי יש תמיד את מקרי ההריונות הספונטניים לאחר אימוץ). לראייה ישנן הריונות לאחר מקרי אונס שזה מצב של מתח מעין כמוהו. מעבר לכך הלחץ הולך וגדל ככל שלא מצליחים. כולנו ניסינו בהתחלה ללא לחץ !!! ובוודאי פחות מזה שמצטבר עם הטיפולים. ונרצה או לא - דווקא בטיפול האחרון של כולנו (והאחרון יגיע בקרוב !!) מצליחים (באלו שלפניו מן הסתם לא הצלחנו) והיינו מצפים שיקרה לכאורה ההפך. לגבי גנטיקה - אם בעייה גנטית היתה גורמת לכך שיהיה קושי להכנס להריון אזי צריך היה להיות מתאם כזה לאורך שנים ולכן כמות הבעיות הגנטיות היה צריך להיות קטן כי כאמור לא היו הריונות באותם מקרים ואז הגנים הפגומים לא היו עוברים. לו לתת-מודע היתה השפעה כה חזקה אז חזקה שהרצון העז לילד היה מהווה משקל נגד משמעותי. אז בהנחה סבירה שזה מתאזן לא הייתי תולה בתת-מודע כגורם משמעותי בכשלונות. כל נושא ההריון וגידול ילדים קרי הורות הינו מפחיד. לו פחדים היו משפיעים על יכולת ההולדה אזי היינו מצפים שבמקומות שבהם אין בטחון כלכלי לגידול ילדים היה שיעור הילודה נמוך ממקומות בהם יש רווחה כלכלית. למותר לציין שהמצב הפוך. אפילו במדינות בהם יש רעב הילודה נמשכת (שלא לדבר על נושא התזונה בהריון...) ובהיקפים גבוהים. בקיצור (נו שויין, מגילה), לדעתי כל הדיון קיים ולו רק בשל חוסר היכולת שלנו ושל הרופאים לשים אצבע על כל הגורמים הגופניים לכשלונות. ההשתרשות הינה מנגנון שאינו מובן די צורכו ורוב הבלתי מוסברות נופלות בקטגוריה הזו. מעבר לכך יש את אלמנט המטען הגנטי אשר אינו מקבל משקל מספיק לדעתי. שיטת ברטוב היא כזו שמנסה לתקוף אותו. עד כמה שהבנתי אין לשיטתו עד היום הצלחות מעבר למקובל. ליאור

 

[נילה אוהבת]

ממליצה (שוב) על הספר ../images/Emo63.gif

כוחו של התת-מודע (שכרגע נמצא בתוך אחד הקרטונים ואני לא זוכרת את שם המחבר) אחד הספרים שהשפיעו עלי ביותר בתחום כוחן של המחשבות על המציאות שלנו.

 

[מרב.]

כוחו של התת מודע- ג´וזף מרפי

 

[TWEETY =^.^=]

ואו אני שומעת מלאנים של המלצות,,,,,

אבל משום מה זה אחד הספרים שממש אבל ממש לא התחברתי אליו. כן כן אני יודעת שאני בן יחידים

אני קוראת רק את העידן החדש, ורק ספרים שיש מה ללמוד מהם ולקחת לחיים, אבל לספר הזה, לצערי או להפסדי לא התחברתי.

 

[טלי2]

השפעתו של הלא מודע ../images/Emo121.gif

קודם כל, כמעט את כל מה שאני חושבת יכולתי לקרוא בהודעות של אחרות, ובכל זאת רק אומר לך מה שמאמינה, אני מאמינה גם בהשפעתו של התת מודע (בתת מודע נמצאים הדברים שכרגע ממש אנחנו לא מודעים אליהם, אבל נוכל לשלוף אותם בלי קושי מיוחד) אבל בעיקר בהשפעתו של הלא מודע (אותם דברים שאין לנו ממש נגישות אליהם אלא רק דרך חלומות, פליטות פה, יצירות אמנות, דרך טיפול ועוד מיני דרכים) אני אכן מאמינה שיש דברים כאלה, שהדחקנו ממש, והם מוצאים את ביטויים דרך סימפטומים גופניים בין היתר. אז נכון שרואים מסביבנו מלא בנות שנכנסות להריון בתנאים לא נוחים, בנסיבות מלחיצות וכולי, אבל יתכן ואפילו סביר שהקושי שלהן יצוץ אחר כך ויופיע דרך סימפטומים אחרים בשלבי חיים אחרים, כמובן שאני לא שוכחת שישנן עוד השפעות נוספות ורבות על היכולת להרות, השפעתה של הנפש היא רק אחת מהן. בכל מקרה אין כאן עניין של אשמה, אף אחת ואחד מאיתנו לא אשמים באי יכולתנו להרות/ללדת , אבל עצם ההעלאה למודעות של הפחדים - במקרה זה שלך ושל ערן, היא כבר חלק מהפתרון. לא מאמינה בלדחוק את הדברים לצד, למרות הנוחות הזמנית שבזה, לטווח הארוך זה לא יתרום (מזל שיש נסיעות שאסור להרדם בהן). אז בעיני לפחות, בלי קשר ועם קשר להריון,טוב לדבר על הפחדים, לעתים קרובות זו הדרך למוסס אותם. שיהיה לכם רק טוב, ומקווה בשביל כולנו שנצליח עם התת מודע, הלא מודע והמודע, להכנס להריון וללדת בהצלחה.

 

[סיגל היי-טק]

חולקת מחשבות../images/Emo5.gif

מרב, הרבה שנים חשבתי, שאני לא נקלטת, כי יש בי איזושהי חסימה בתת-מודע. חשבתי, שהחשש שלא אהיה אמא טובה (בכל המובנים), מונע ממני להרות. חפרתי ופישפשתי ללא הפסק בילדותי, וניסיתי לחשוב על כל אותן טעויות שעליהן אני פוחדת לחזור עם הילד שלי. לומר לך שזה עבר? לא, ממש לא. הפחדים נשארו. אבל הפחדים הללו הם גם חיוביים, כי הם גורמים לנו להיות עירניים. אני כולי תקווה שהפחדים שלנו אינם אמצעי המניעה האישיים שלנו.

 

[נועם@בת]

ההודעה מככבת בהודעה המומלצת

של

עכשיו תהיה כאן השפעה חיובית של התת- מודע

נועם

 

[ענת & שירה]

נועם, נועם, מה העניינים?

אם את כבר באה לבקר, אז גם אני... איפה את? אני מתגעגעת!!!!!!!!

 

[נוג]

גם מגיבה אחרי התלבטויות

הי, ההתעסקות עם התת מודע גם אצלנו בבית מסתובבת מאוד חזק ועלה כל פעם על פני השטח במיוחד החודש, ובעיקר ביום ראשון אחרי שקבלנו את התשובה השלילית. אני קוראת את ההודעה שלך כמעט כל יום מאז שהיא הופיעה והיה לי קשה להגיב רק היום אני מסוגלת לעלות את המחשבות והדיונים שלנו על הכתב. החודש כל הטיפול היה לי מאוד קשה מבחינה פיזית, והיו הרבה לילות בלי שינה עם משברים מאוד קשיים בכי והרמת ידים, היו לילות אמרתי לאישי די אני לא רוצה יותר שהמכשפה תגיע ותגאל אותי מהגסטון או מכל טיפול אחר. ואולי בסבל והכאב לא שווה ושום דבר לא מקדש את המטרה ואפשר ללכת לאימוץ כי ילד הוא ילד ולא משנה הביולוגיה. כמה אפשר לסבול את כל התהליך הקשה ואצלי זה מקבל עוצמה בשל בעיות רופאיות נוספות, הלילות היו שחורים והימים אופטימים יותר, אבל אתם יודעים שהשחור יותר חזק והלילה תמיד נראה יותר ארוך ואפל. כשקבלנו את התשובה השלילית למרות שכל החודש אמרתי עם סבל כזה אין סיכוי, מאוד האשמתי את עצמי ונכנסתי להלקאה אישית, שבגלל הבקשות ובגלל היאוש והשליליות שעטפה אותי לא היה סיכוי. אני מאמינה בשילוב של גוף ןנפש והחוזק של המחשבות שליליות וחיוביות על מהלך החיים שלנו ועל הבחירות שאנחנו עושים. וזאת הסיבה כאשר אני כותבת בפורום, אני בד"כ שולחת לכולם מחשבות חיוביות ואופטימיות בתוך ה

, כנראה לא תמיד מצליחה עם עצמי. נוג

 

[סוכריה על מקל]

נוג חמודה

אל תלקי את עצמך. הרעיון שיש קשר בין הגוף לנפש לא אומר שאם הגוף לא מצליח הנפש צריכה לקחת אחריות!!! גם בסרטן (התחום שלי) אמרו כל השנים שעם אופטימיות ורוח לחימה אפשר להתגבר על המחלה, ומה שיצא מזה אלה הן תחושות אשמה כבדות של החולים - אם המחלה התקדמה הם סברו שזה בגלל שהם לא היו מספיק אופטימיים... זה לא עובד כך! בסרטן כבר הוכחנו שאין קשר בין אופטימיות למצב המחלה, ההתקדמות שלה או הפרוגנוזה. המטרה (שלי...) עכשיו היא להראות שאין קשר בין אופטימיות לפריון. בטח שזה יותר נחמד להיות אופטימית, להרגיש את התקוה מפעמת בך עם כל צעד, לתכנן למי תספרי קודם כשתהיה הבטא החיובית הנכספת... אבל לא זה מה שמשפיע! לכולנו היו החודשים האלה שהיינו כ"כ בטוחות שהחודש הוא החודש - והתוצאה היתה דומה מאוד לתוצאה של חודשים בהם לא קיוינו כ"כ, רק קצת יותר מאכזבת. נהיה ארוך, ובסך הכל רציתי להגיד לך שלא תלקי את עצמך. אם היית יותר אופטימית זה לא מה שהיה משנה את תוצאת הטיפול הזה. הלוואי הלוואי שבטיפול הבא, עם או בלי אופטימיות, תצליחי.

 

[בעל_דואג]

השפעת התת מודע

קראתי בעניין רב את כל ההודעות פה על השפעת התת מודע על הניסיונות להרות. מכיוון שאני מאוד מאמין בקשר בין גוף ונפש, רציתי להוסיף משהו שאתן בנות יקרות עוד לא כתבתן. אמנם נכון שיש נשים שעושות סקס רק בשביל הכיף ופתאום נכנסות להריון. אתן יודעות למה? כי הן בכלל ובכלל לא חושבות על הריון. אם הן היו חושבות - הן היו משתמשות בגלולות, או אומרות לגבר לשים קונדום. הן לא עשו אף אחד מאלה, הן פשוט היו רגועות, לא חשבו על אפשרות של הריון, ומכיוון שלא חושבים ולא מתעסקים בזה יותר מדי - זה פשוט קרה להן. לכן גם נשים שלקחו הפסקה מהטיפולים נכנסות להריון - כי הן חושבות שלא יכנסו להריון בלי טיפול והן פשוט רוצות לנוח ומפסיקות לחשוב על זה - והנה זה קורה להן. בקיצור מה שאני אומר זה שאם לא חושבים על זה יותר מדי, אז דברים קורים. מה שכן, אני לא מצליח להסיח את דעתה של אישתי מכך. אני יודע שזה קשה לכן. המחשבות הן מה שמפריעות. ולי מפריע שאני צריך לעשות סקס עם אישתי בימים שהיא רוצה, והיא הפכה את זה לעבודה, כבר לא כיף פשוט לעשות סקס. ואם אני כבר כותב את זה - אשמח לשמוע בעלים אחרים שאולי מציצים פה - שיגידו איך הם מתמודדים עם זה. שבוע טוב לכולן, מקווה שיהיו המון דברים נפלאים שיסיחו את דעתכן, ואולי סוף סוף יבוא ההריון המיוחל.

 

[נועם@בת]

שבוע טוב בעל דואג.

נדמה לי שאתה מערבב שני תחומים. את אי הנוחות שנובעת מחוסר ספונטניות בקיום יחדי מין, ואת "נכנסות להריון כי הן לא חשובות על זה". אז אל תעלב אם אומר בעדינות שהתאוריה שלך היא קצת לא רצינית

באמת אני לא מתכוונת להעלב. בוא ננסה להבין את ההגיון שלך. אשה בזמן טיפולים לחוצה ומוטרדת, וכל מה שהיא חושבת זה לא על האהבה, הסקס החום והחיבה, אלא על הובלת הזרע לביצית בזמן נתון. לדבריך, רק בגלל הלחץ שלה הסיכוי שלה להכנס להריון קטן. אם נלך לפי ההגיון הזה, אז אשה שנאנסת לעולם לא תכנס להריון, כי אין ספק הלחץ המתח והטראומה שלה גדולים פי כמה. לא ערכתי מחקרים, אבל לדעתי אחוז הנשים שלא רוצות להכנס להריון ובכל זאת הרות (אונס, גילוי עריות, יחסי מין אסורים, נשים חולות, נשים לא נשואות, נשים במצב כלכלי קשה) גדול בהרבה מאחוז הנשים בעלות בעית פוריות שנכנסות להריון בהפסקה בגלל שהיו רגועות. ובכוונה הארכתי את הרשימה, כי כל אותן נשים נמצאות במצב נפשי לא קל- עד טראומתי. בשנתיים הראשונות לנשואי, לא עלה בדעתי שיש לנו בעיות פריון. עשיתי אהבה בשביל הכיף (ואכן היה כיף

) וראה זה פלא, לא נכנסתי להריון. בתשעת החודשים האחרונים לקחתנו הפסקה ארוכה מטיפולים. בלי מעקב זקיקים, בלי בדיקות דם, בלי שום דבר. רק אני ובעלי והסקס. ולמרות הכל- לא נכנסנו להריון. רק שיהיה ברור דבר אחד אין כזה דבר רוצות לנוח ומפסיקות לחשוב על זה. נראה לך שאשה שמפסיקה טיפול, מפסיקה לרצות ילד? מפסיקה להתפלל שאולי הפעם, בעזרת השם, בעזרת המזל, בעזרת כל כוחות היקום- זה יצליח? והטענה שלך שנשים נכנסות להריון ממין לא מוגן בגלל שהיו רגועות... המממ... אני קראתי באיזה ספר שנכנסים להריון כאשר זרע מגיע לביצית ומפרה אותה. ונדמה לי שזה מה שעשו הנשים בדוגמא שלך

רק שבניגוד לי- להן לא היתה בעית פוריות

באשר לחלק השני שמדבר על חוסר ספונטניות, אני חושבת שהוא שווה הודעה חדשה, כדי שהגברים יגיבו. כי אני חושבת שההודעה הזאת כבר לא תקפוץ. אגב, מבלי לשאול את בעלי- הוא איתך. טיפולים וסקס זה לא מתכון מוצלחת

שבוע טוב נועם