השפעת התת מודע

השפעת התת מודע

בעקבות שיחה מהורהרת מאוד שהיתה לערן ולי אתמול בלילה אני מעלה את השאלה הזו כאן. האם לדעתכן יש משהו במחשבה שהתת-מודע משפיע על היכולת שלנו להרות? אני שואלת את זה כי עברה בי המחשבה המפחידה, שמא משהו בתת-מודע שלי גורם לי לא להצליח להרות, בגלל הפחד שהילדים יסבלו מאלרגיות ומאסטמה קשה שסביר שיקבלו בירושה. ערן אמר, שאחד הדברים שהכי מפחידים איתו זה שהילדים שלנו יסבלו גם הם מזה, ויעברו את מסכת הייסורים שהוא עבר בילדותו, וממשיך לעבור היום. מרב
 

שירלי.ה.

New member
שאלת שאלה קשה....

הכי אנחנו שונאות שאומרים לנו תרגעו תשמחו וההריון יגיע כי הרי שמחה ורוגע לא מתקנים בעיה רפואית קיימת. עם זאת, אני כן מאמינה שאופטימיות וחשיבה חיובית מסייעים להצלחה. אני חושבת שגם יכול להיות לזה הסברים רפואיים כמו כל מיני חומרים שמשתחררים לנו בגוף בזמן דיכאון או בזמן של רוגע ושמחה. אני חושבת שזה בהחלט מעלה את הסיכויים אם מנסים להרגע ומאמינים שזה יצליח. אצלנו הכי הייתי אופטימית ורגועה בטיפול השישי (והכל בזכות הפורום הנפלא הזה!) ואז זה באמת הצליח! שירלי.
 

TWEETY =^.^=

New member
היי מרב../images/Emo41.gif

זו שאלה פילוספית שאין עליה תשובה של שחור או לבן. אני באופן אישי מאוד מאמינה, שלתת מודע יש השפעה חזקה מאוד על חיינו ועל מעשנו. ולא רק זה, אלא שהתת מודע מפנים הרבה מאוד דברים, שלמודע שלנו אין כל מושג מה הם. עוד אני מאמינה, שהחיים מנותבים לא פעם על ידי התת מודע. אין לנו כל כך שליטה על מה שנעשה שם במגירות האפורות, אבל על ידי טיפול ולא רק פסיכולוגי, אפשר להגיע למיקצת מהדברים המאופסנים שם ולעלות אותם לרמת המודע ואז גם יש לנו קצת יותר יכולת שליטה עליהם. רגע,,,,תגידי,,,,אין לכם משהוא יותר נחמדי לעשות בלילה
 

רוני@30

New member
שירלי - אני איתך!

אני חושבת שמה שיש לנו ב"תת" נמצא שם, במחבוא, מסיבה. אם היינו יכולים להתמודד עם הדברים שגרים אצלינו בתת, הם לא היו שם - הם היו אצלינו אי שם על סקאלת המודעות. לפעמים צריך וכדאי לעודד דברים מה"תת" לעלות אלינו, כדי שיקבלו טיפול ממגר או תומך, לפי הצורך - אבל זה לא עובד לפי הזמנה ואני חושבת שאנחנו (בתת, כמובן...) מווסתים את ההתמודדויות שלנו עם עצמינו בהתאם לנסיבות ולזמן. אני מאוד מאמינה בכוחה של מחשבה אופטימית ורוח חיובית, ומשתדלת להפעיל אותן גם בנפילות ובאכזבות - לפרגן לעצמי אותן ולזכור שזה חלק מהעניין. יצאתי רוחנית מידי, אני לא כזאת... רוני
 
יכולה להתחבר לדברי שירלי, כי גם

אצלי זה הצליח בטיפול שהייתי הרבה יותר רגועה מהקודמים. גם בגלל שתפסתי עליו פיקוד, גם בגלל שהפנמתי שזה לא סוף העולם אם זה לא מצליח, וגם בגלל שהתעסקתי בכל מיני דברים אחרים חוץ מהטיפול (באותה תקופה חשבתי לעזוב את העבודה והלכתי לראיונות). במיוחד בגלל שהזרקתי את כל הזריקות לבד והיתה לי תחושת שליטה שעשתה לי מאד טוב. ובנוסף להכל, גם יצא לי לעבור שאיבה והחזרה בחול המועד פסח, וביום ההחזרה (יום שישי) היתה ממש אווירה חגיגית בבית החולים וזו היתה חוויה ממש מהנה. כל האחיות חייכו והיו שמחות ונכנסו כל רבע שעה לחדר שבו שכבנו לאחר ההחזרה, לראות אם טוב לנו ולהגיד חג שמח. אפילו הסניטר נכנס להגיד חג שמח לפני שהלך הביתה. וגם לקחתי דיסק מן עם מוזיקה מרגיעה ושמעתי במשך כל השעה ששכבתי. בקיצור, לדעתי מצב הרוח עשה את ההבדל. רחל
 
יכולה להתחבר לדברי שירלי, כי גם

אצלי זה הצליח בטיפול שהייתי הרבה יותר רגועה מהקודמים. גם בגלל שתפסתי עליו פיקוד, גם בגלל שהפנמתי שזה לא סוף העולם אם זה לא מצליח, וגם בגלל שהתעסקתי בכל מיני דברים אחרים חוץ מהטיפול (באותה תקופה חשבתי לעזוב את העבודה והלכתי לראיונות). במיוחד בגלל שהזרקתי את כל הזריקות לבד והיתה לי תחושת שליטה שעשתה לי מאד טוב. ובנוסף להכל, גם יצא לי לעבור שאיבה והחזרה בחול המועד פסח, וביום ההחזרה (יום שישי) היתה ממש אווירה חגיגית בבית החולים וזו היתה חוויה ממש מהנה. כל האחיות חייכו והיו שמחות ונכנסו כל רבע שעה לחדר שבו שכבנו לאחר ההחזרה, לראות אם טוב לנו ולהגיד חג שמח. אפילו הסניטר נכנס להגיד חג שמח לפני שהלך הביתה. וגם לקחתי דיסק מן עם מוזיקה מרגיעה ושמעתי במשך כל השעה ששכבתי. בקיצור, לדעתי מצב הרוח עשה את ההבדל. רחל
 

עמית@

New member
אני לא יודעת מרב

מצד אחד ודאי שיש השפעה - איזושהיא קורלציה בין גוף ונפש, ובוודאי שאנחנו נמצאות/נמצאים במסכת של טיפולים ולחצים ראשוניים ומשניים. צביר הדברים הללו בוודאי משפיע, ומצד שני כל כך הרבה נשים לא רצו הריון- לא רצו בכל מאודן, הכרתית ותת הכרתית, ובכל זאת הרו. הגוף והנפש לעיתים פועלים יחד אבל לפעמים מנותקים- אני כל הזמן מתווכחת על זה עם אחותי, היא מאלה שחושבות שאם אני ארגע מייד הטיפול יצליח- (כזכור אחותי כבר הרתה פעמיים ועשתה הפלות) ואני מתווכחת עם זה לא רק בפניה אלא גם בתוכי- יש בי הרבה פחדים- לגבי כושר האמהות שלי וכושר האנושיות שלי, פחד מלהעביר הלאה תכונות ופגמים- או לשחזר מערכות יחסים כמו במערבולת קסמים. אני מניחה שעצם העובדה שההריון מלווה ב"משחק מקדים" של טיפולי הפוריות מחריף ומקצין את הרגשות הללו.
עמית
 

אולה *

New member
אני מאוד מקווה שזה לא כך

ואני משכנעת את עצמי שאין לזה שום השפעה על היכולת שלי להרות. ואני מקווה, שהילדים שלי (ברבים
) לא יסבלו מכלום.
 

מרב.

New member
מרבי יקרה

אני לא בטוחה שלחלוטין לא, למרות שבהחלט יש לו השפעה. הענין הוא, אם חושבים על זה לעומק ובאופן פילוסופי משהו, השאלה היא מה יותר עמוק ומושרש בתת המודע- הרצון העמוק והכמיהה העמוקה לילד, או שמא הפחד מדברים שונים, שהאלרגיה שיש לערן הינה רק חלק מהם. הרי קיים גם פחד גדול מאובדן החירות, מהמהפך בזוגיות, מהאחריות המאוד כבדה ומפחידה וכובלת, לכל החיים מעתה ועד עולם. ומצד שני, הרי גם הרצון לילד הינו משהו שחזק מאיתנו, אינו רציונלי והוא טבוע בנו עמוק עמוק. אני נוטה לחשוב שאנחנו במצב כל כך מבולבל ומלא סתירות ותחושות מתחושות שונות, שההשפעה קיימת, אך בטלה בשישים כיוון שאנחנו הולכים נגד הטבע, ובעצם מאלצים את ההריון (אני מדברת על הפריה, לא על הזרעה). למרות שאין ספק שהשפעה קיימת, כי ראי למשל זוגות שהרו מ-IVF ולאחר מכן גילו שהם בהריון טבעי, או זוגות שבהפסקה מ-IVF הרו... העלית שאלה חשובה, אבל מפחידה, כי המחשבה שאולי איננו במצב "נפשי" נכון לקליטת הריון לא ממש מלבבת, וקשה לשלוט עליה כמו ששולטים על השחלות... אני חושבת שאני נוטה לחשוב שפלאי הרפואה וההפריה מתגברים על התת מודע, אבל מודעת בהחלט לכוחו של התת מודע. אולי עדיף בכלל לא לחשוב על זה, מרבי... מרב אגב, האלרגיה של ערן היא תורשתית, או שהוא "המציא" אותה בעצמו?
 
זה הכל בגלל שלא רצינו להרדם

על ההגה אחרי שחצי פרה ישבה לנו בקיבה
האלרגיה של ערן היא תורשתית. אצל אבא שלו ואחיו זה ברמה הרבה יותר נמוכה. הוא "זכה" לקבל אותה בדרגה מאוד גבוהה ובנוסף גם אסטמה. יש איזה משחק מאזניים בין האסטמה והאלרגיה, ומאחר שאסטמה הרבה יותר מסוכנת, העדפנו לטפל בה. היה לו קשה מאוד בתור ילד. לא קל להיות הילד היחיד שממשיך ללכת במכנסיים ארוכות גם בקיץ. לא קל לקבל כל הזמן טיפולים, לעשות בדיקות דם, לפגוש עוד ועוד רופאים שאין להם מושג מה לעשות. וזה מפחיד אותנו. הרבה יותר מפחיד מכל מחשבה על השינוי שילד יכניס לחיינו. אולי עדיף בכלל לא לחשוב על זה, אבל בפתחו של IVF שני כנראה שאין מנוס מכך. מרב
 
יש בזה משהו, לדעתי .

קצת קשה לי להתנסח, ויש לי כל מיני מחשבות שמתרוצצות עכשיו בראש אבל אני אנסה בכל זאת. התת מודע משפיע על חיינו. לא על ה"יכולת" שלנו להרות, כי זה לדעתי רפואי לחלוטין (למעט הלא מוסברים, שקצת מסבכים את התיאוריה, אבל נגיע גם אליהם), אלא על הסיכוי שזה יקרה לנו. אני מאמינה שאדם יכול להשפיע על חייו, בכל התחומים לא רק לגבי הריון. מכירה אנשים שרואים הכל שחור? נכון שיש להם הרבה צרות בחיים? יכול להיות אדם אחר, עם אותן צרות בדיוק, אבל הוא מאושר עד הגג. מה ההבדל? מה, השני מנותק מהחיים? כנראה שלא. אין לי הסבר מילולי לדברים האלה, אבל אם תקחי את המושגים: חשיבה חיובית, אופטימיות, אמונה בעצמך, הכרת עצמך והדברים שאתה מסוגל להם- משהו מהמכלול הזה קשור לתת מודע ומשפיע על חיינו. אני באמת לא יודעת איך לכתוב את זה, מקווה שמישהי שורדת עד כאן. הבעיה עם השאלה שלך, שאת מנסה לחשוב בצורה כזו: אם התת מודע אכן משפיע על סיכויינו להרות, ואנחנו פוחדים מסיבות מסויימות, העסק אבוד כי זה התת מודע! וזה מפחיד. וצריך לחשוב בדיוק להפך- אם התת מודע הוא מה שמשפיע, זה משאיר את הכל בידיים שלי! ושל ערן! ולא בידיים של איזה רופא, או מומחה, או כוח עליון או אלוקים (ממנו תרשי "להתעלם" בתשובה, כדי שלא נסתבך לגמרי). התת מודע מושפע מהמודע שלך. רוגע ונסיון לראות את הדברים בצורה חיובית-יכולים רק לסייע. אל תהיו נאיביים אבל אופטימיות רצויה מאוד. אני לא כל כך מאמינה בסיפורים על אלו שהיו בלחץ ורק כשנרגעו נכנסו להריון. יש הרבה שלא חשבו על זה או לא רצו בכלל-ונכנסו להריון גם כן. אבל אני מאמינה בך ובערן. אלרגיות ואסטמה, קשים ככל שיהיו, לא ימנעו מכם להביא ילדים לעולם. התת מודע שלך לא גורם לך לא להצליח, כי את כל כך רוצה את זה ורק מנסה למצוא תשובות למה זה לא קורה לכם עכשיו. ולכם הגעת לתת מודע. כי זה כאילו לא בידיים שלך. אני הפסקתי לחפש תשובות. בין אם זה יבוא כי הייתי רגועה יותר, ובין אם זה יבוא כי מישהו שם למעלה החליט שהגיע הזמן, ובין אם יגוונו קצת בטיפולים שלי וינסו משהו חדש- כבר לא חשוב לי מאיפה זה יבוא, צריך רק להאמין שזה יקרה בסוף. יצאה לי מגילה שלמה ועוד לא הגעתי ללא מוסברות... אז בקיצור נמרץ- לא מוסברות הן לא לחוצות יותר מאחרות. כולנו באותו סיר לחץ. לא מוסברות הן כאלה שהרופאים לא יודעים מה הבעיה אצלן, אבל הרופאים שמחים כשמושג הריון לתלות את זה בלחץ, שכמובן מתפוגג אח"כ. יצא לי מבולבל נורא, כי מצד אחד אני מאמינה שלתת מודע יש השפעה ומצד שני לא כל כך. מסובך. פילוסופי מדי בשבילי לימים אלה. כמעט מחקתי הכל והחלטתי להשאיר. אולי בכל זאת משהו ממה שכתבתי נכון.
 
ואנחנו דווקא מהבלתי מוסברים

כל התהליך כולו מלווה בהמון פחדים. אל כל הפחדים הטבעיים שנובעים מהיכרותינו את שבריריותו של ההריון, מפני השינוי הצפוי בחיים, מתלווה הפחד מפני הלא ברור והלא מוסבר. מכיוון שאין שום הסבר רפואי, למה אם הכל תקין ואפילו ההפריות ב-IVF הן טבעיות עדיין אין הריון? אין כאן נכון או לא נכון בשאלה הזו. זה עוד משהו שמאוד מטריד אותנו, ובמסגרת הניסיון להעלות לפני השטח את הדברים הכואבים, כדי להתמודד איתם, עלתה גם השאלה הזו. זו שאלה מאוד פילוסופית. יש ימים כאלה. מרב
 
הלא מוסבר קיים אצל רובנו, מסתבר.

אנחנו למשל מוסברים מאוד, "בזכות" הזרע של בעלי וקצת בעיות ביוץ (שלא נחשבות כי אנחנו ב- IVF ונפתרו לפני כן עם איקקלומין). אבל, עם כל זה שאנחנו מוסברים, ושטיפול IVF עוקף אצלנו מצויין את הבעיה (ותודה למי שהמציא את האיקסי) ויש לנו ביציות מופרות- חלק אצלי עכשיו (אני מקווה שאתן עוד שם) וחלק בפריזר, עדיין- כבר היינו פעמיים בסרט הזה והגענו בדיוק לאותו שלב בו העסק פשוט לא עובד. הכל נספג ונשארים עם כלום אחד גדול. אין לי הסבר לזה, ולאף רופא אין. (עשיתי מראש לפני הטיפול צילום רחם ויצא בסדר גמור). אז את חושבת שאצלנו הכל מוסבר? לכאורה, הייתי אמורה להיות בהריון כבר מהטיפול הראשון, כי את בעיית הבעיות עקפנו כאמור. ועובדה שלא. אז יקירתי, הסברים רפואיים זה עוד לא הכל. תמיד נשאר משהו שלא תלוי ברופאים. ואולי גם טוב שכך- לא הייתי רוצה עולם שבו רופאים יכולים לשלוט בהכל. (ותודי שגם זאת שאלה פילוסופית)
 

תוליק

New member
גם אנחנו דיברנו על זה

אבל בהקשר קצת אחר. אמא שלי אומרת כל הזמן שזה "אשמתי" שאנחנו לא בהריון עדיין (- כבר שנתיים כן?) כי אני לא באמת רוצה. זאת אומרת אני סטודנטית והיא אמרה שאולי יותר נוח לי ככה אז אני שהלימודים תובעניים וחשובים לי גורמת בכח הרצון שלי שלא אהיה בהריון. אז כמה שזה מוזר לומר ברור שככל שעובר הזמן אני רוצה יותר ויותר אבל אולי אמא שהיא תמיד צודקת, צודקת גם הפעם ומשהו בתת מודע באמת משפיע עלינו ואם יש איזשהו מרכיב שגורם לנו לחשוש מההריון - בצירוף משהו גופני כמובן, לא נראה לי שזה יכול לעקב בפני עצמו- אז הוא מתעכב. אבל הכי חשוב כמו שכולם אומרים באמת להרגע. ברור שיהיו לך ילדים בריאים |
חמודים ומקסימים!!!
 

מרב.

New member
אני חשבתי שאולי אצלי זה ככה

ושאני מחכה לסיום הלימודים כדי להרות. זה היה יכול להיות מאוד סמלי אם כן, אבל טיפול ה-IVF שנעשה ממש בסוף (ההחזרה היתה יום לפני המבחן האחרון) הוכיח שכנראה זו לא הסיבה
מרב
 
מעניין שגם לאמא שלי מתפלק מדי

פעם הרעיון הזה, שאולי אני לא מספיק רוצה ולכן זה לא מצליח. אפשר לרצות יותר ממה שאנחנו רוצים? מרב
 

אושרת@

New member
אמא שלי בכלל אומרת לי ....

מה את צריכה טיפולים את כ"כ צעירה! זאת הסיבה שאני לא מדברת איתה על זה בכלל
 
למעלה