השלמה,רגש ודת

השלמה,רגש ודת

שלום לכולם ו
גדול! אז מזה זמן מה שנעדרתי אם כי הקפדתי להכנס מדי פעם ולעבור על ההודעות. לאחרונה אני עובר תהליכים עם עצמי בכל נושא ה"השלמה" עם העובדה שכנראה הנטיה הזאת לא תעלם לפתע פתאום ואני לומד להשלים עם עובדה (מצערת) זו. מצד אחד אני מרגיש שאת התהליך הזה הייתי צריך לעבור אי אז כשהייתי בן 16 (מקסימום 20....) ומצד שני כל התהליך הזה פשוט השאיר אותי חסר מילים. לאחר כל כך הרבה שנים של מאבקים פנימיים - לפתע פתאום...קצת יותר שקט נפשי....כמובן עם הרבה עצב אבל עדיין יש בזה סוג של שלווה. לצערי, בעיניי, ההתלבטויות הקשות שהיו לי, באו ממקום בו זה היה נראה לי מאבק בין קדושה לטומאה (אל תעלבו!!! ככה נתפס הדבר בעיניי, מה שיכול לתת לכם מושג כמה הדבר קשה שהרי המשמעות היא שאני בצד של הטומאה!!!). הדבר טבוע בי כה עמוק עד כי נוצר מצב שבמהלך תהליך ההשלמה שלי עם מה שאני לא נותר לי אלא לראות בצער רב את אחיזתי בדת הולכת ומתרופפת. אין זה בא מרצון אבל ברגע שאתה משלים עם היותך דבר שהוא סוג של "מוקצה מחמת מיאוס" וללא תקנה(ושוב אל תעלבו - אני איתכם באותה סירה
), הרי שההגיון אומר ללכת למקום בו לא תהיה כל כך חריג...לדוגמא: מה הטעם לקום ולהתפלל בבוקר אם גם ככה אתה נתפס בתור תועבה? אני מכיר את העמדה של הו"ד לגבי עניין הנטיה (הנטיה מותרת - המעשה אסור) ובכל זאת, אין זה מקום טוב להיות בו ובשבילי אין זה מהווה אף לא חצי נחמה... שוב, אין הדברים נעשים מתוך אי אמונה - אולי אפילו להפך... אבל זה פשוט כל כך חבל לי... זה בערך פיפס קטנטן מכל מה שיושב לי על הלב אבל המיטה קוראת לי (בכל זאת ארבע בבוקר...) אז אלך לי לישון. אשתדל לשוב ולכתוב שוב בקרוב. אשמח לשמוע את דעתכם וללמוד מנסיונכם אם הייתם בנקודה בה אני נמצא כיום... לילה טוב וחלומות נעימים! ממני סרוג נעול
 

outcider

New member
מאד מזדהה עם מה שכתבת ../images/Emo45.gif

גם אני עובר בחודשים האחרונים אותו תהליך:
מצד אחד השלמה עם זה שאני הומו וחיפוש דרך לעתיד (זוגיות עם גבר).
מצד שני התרופפות באמונה ובשמירת מצוות, בבחינת - אני לא רוצה להיות חבר במועדון שלא מוכן לקבל אותי. זה מאד כואב לי, כי אני כן מאמין וכן רוצה להשאר דתי, אבל מרגיש שדוחקים אותי החוצה. כמו שאמר דוד המלך "כִּי-גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים". וגם אותי מטריד שאני עושה את התהליך בגיל כפול ממה שהייתי צריך לעבור אותו...
 

yosef770

New member
מעניין

גם אצלי חל באחרונה בדיוק אותו תהליך, אבל באופן מוזר אצלי זה דווקא גרם להתחזקות בשמירת המצוות ובאמונה, בהתחלה כשהתלבטתי אם אני הומו או לא התלבטתי גם בקשר לדתיות שלי וכאשר החלטתי שאני הומו ודתי וראיתי שזה מסתדר ביחד- לא מושלם- אבל הולך טוב, המודעות להומוסקסואליות שלי דווקא חיזקה אותי מבחינה אמונית כי פתאום יש לי מקום בעולם הדתי ויש לי אופציה להיות הומו ולהיות דתי.. אולי זה בגלל שאצלי הדת לא מתקשרת לקהילה דתית, כל חיי הייתי דתי והתפללתי במניין והכל ומעולם לא הייתה לי קהילה ככה שלא אכפת לי אם הציבור מקבל ומכיל אותי או לא. צא ולמד מגרושו מרקס [מהאחים מרקס] את אסטרטגיית ההשתייכות למועדונים, כל אלה שרוצים אותי אני לא רוצה אותם ואלה שלא רוצים אותי , אליהם אני מת להצטרף, כדי שכאשר יקבלו אותי אומר להם: לא רוצה אתכם. (-תרנגול פראי עליז)
 
לבי לבי יוצא אליכם אחיי היקרים

/tapuzforum/images/Emo24.gif/tapuzforum/images/Emo24.gifחיבוק אחד לסרוג נעול והשני לאווטסיידר, האמת שגם אני חושב לפעמיםכמוכם מבחינת ההשלמה והחיים ההומוסקסואליים, שהיה עדיף לחיות אותם בגיל צעיר ולא להיות תלויים באחרים, אבל רצה הגורל וכן גם הקב"ה וזכיתי (כן כנראה זו זכות שלא כל ההומואים/דומיניים זוכים לה) להתחתן ולהביא ילדים לעולם, דבר שמלץ אותנו לחיות בצל. במצבי כיום אין לי כל סיכוי לחיות בזוגיות עם בןן זוג (הייתי שמח לעשות זאת אם זה היה אפשרי בגיל צעיר (18 - 22) אבל המצב היום שונה והסיכויים מאוד קלושים, אבל להכיר חברים לשיחות ופגישות בכייף. מבחינה דתית לעולם לא אוותר על בורא עולם, תורתו ומצוותיו, גם אם ידחקו אותי הצידה וגם לא אהיה רצוי בקהילה הדתית, לא אתן לשום גורם (היצר הרע במקרה דנן) לגרום להתרופף ולנטוש את הדת שבתוכה גדלתי מיום צאתי מרחם אמי. תמיד טענתי ואמשיך לטעון שאפשר לשלב בין הדת להומוסקסואליות, אין פה שום תועבה ושום חטא. וכי סטרייטים אינם חוטאים (אולי אפילו יותר מאיתנו). אני שמח להיות דתי ומתחזק ודומיני (שבעת האחרונה נמשך בעיקר לבני מיני ולא למין השני) חיזקו ואימצו אחיי ואין לי צל של ספק שהקב"ה שבראנו לכבודו, מודע היטיב למצבנו ואוהב אותנו
 

yr4u

New member
התמודדותם של הו"ד

במאמרו של הרב קוק זצ"ל "מאורות האמונה" (מאמרי הראי"ה, עמ' 70) הרב מגדיר את המושג אמונה: "אמונה - אינה לא רגש ולא שכל, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה". לאדם יש הרגשה - שהיא בלב, ויש מחשבה - שהיא בראש. אבל אמונה אינה הרגשה סתמית של האדם שהוא מאמין, ואינה גם הבנה בשכל, שאדם מבין את האמונה. האמונה היא הנשמה בעצמה, היא כח רוחני פנימי יותר עמוק ויותר חזק מרגש ושכל. הנשמה (=האמונה) אמנם מפעילה את השכל והרגש, אך היא קיימת עוד לפניהם. גם אם יהיו קושיות על האמונה לא ייווצרו אצל האדם המאמין ספקות, כי כאמור האמונה היא למעלה מהשכל וההיגיון, והאדם המאמין לא מתבסס על הוכחות, אלא ביסוס האמונה הוא עמוק בתוך האדם עצמו, בעצם הנשמה. האמונה היא כח פנימי עמוק הקיים באדם, הקשר בינו לבין בוראו, הקיים בין אם ירצה ובין אם לא ירצה. כח זה מתבטא בשכל וברגש, ניתן להגיע אליו דרך השכל והרגש, וניתן גם לפתח את כוחות השכל והרגש עוד יותר ובכך לקלוט ולגלות את האמונה הפנימית בצורה גדולה יותר ויותר. אף אחד לא מגביל אותנו מלהאמין. (שיחה על האמונה מאת הרב זלמן מלמד) תורת ישראל אוסרת משכב זכור ולא נטייה הומוסקסואלית, ולפיכך המורכבות שנוצרה לא צריכה לסתור את המחויבות לתורה בכללותה ולשמירת המצוות, שכל מצווה עומדת בפני עצמה. מדיניות של "הכל או לא כלום" אינה דרכה של ההלכה היהודית. על כל יהודי קיימת המחויבות לשמור את כל המצוות ולעשות את כל שביכולתו ללכת בדרכי התורה. דרכי עבודת הקב"ה שונה מאדם לאדם ובכך גם התמודדותו של אדם המאמין כי יש לו נטייה הומוסקסואלית. אין היהדות עוינת את הגוף. גם העמדות הפרושיות הקיצוניות לא טיפחו נזירות מדברית טוטלית, ועצם העובדה כי כל אדם מצווה במצוות פרו ורבו מלמדת על כך שאין פרישות קיצונית בעולמה של יהדות. האווירה הכללית במקרא היא הערכה עמוקה לתפקידו ולהעצמתו של העולם הקיומי המעשי. התנ"ך עוסק בעושר, ביופי, באהבה, בחכמה, בהצלחה הכלכלית ובעוד מגוון נושאים המבססים את הטיעון שהוא תורת חיים שמגמתה להתממש בעולם הזה ממש. במקביל, אין התורה עוצמת את עיניה מלראות את ההשחתה האורבת לאדם המתמכר לעולמו החומרי. התורה מבטאת רעיון זה בכל מקום בו היא עוסקת בסוגיה. דוגמא לדבר: היחס לארץ ישראל בפירותיה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בספר דברים בפרק ח. התורה מצווה את האומה הישראלית להיכנס לארץ וליהנות מטובה, ומתארת בתיאורים רחבים את יפי הארץ, ואת טיב פירותיה. ברם, אין היא עוצרת עצמה בשלב זה. היא גם מזהירה מפני הסכנות שארץ זו טומנת בחובה: "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" (דברים ח יב-יד). מבחינת ההדרכה הכללית אדם צריך להשתדל לעשות את שביכולתו על מנת לא לעבור על איסורים. יהדות אינה עניין של הכל או לא כלום, "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" ועל כל אחד להשתדל בעבודת הבורא באותו מצב ובאותה נקודה בה הוא נמצא. ניתן להשתמש במאמר חכמים: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה". במדרש מפורסם (תנחומא תזריע ה) מספרים חז"ל על דיאלוג בין רבי עקיבא ל"טורנוסרופוס הרשע", הלוא הוא הנציב הרומי טיניוס רופוס. טורנוסרופוס טען כנגד רבי עקיבא שברית מילה היא מעשה לא טבעי, שהרי על פי הטבע האדם נולד ערל. רבי עקיבא השיב לו, בלי להתבלבל, שאכן ברית מילה מעלה אותנו מעל הטבע. הטבע, אמר רבי עקיבא, אינו מושלם. לאור הדברים הללו, אין לאדם דתי שום הכרח לומר שדרכי התנהגות שהתורה אסרה אותן אינן טבעיות. על פי ההלכה, לא כל מה שטבעי הוא טוב, ולא כל מה שטוב הוא טבעי. יש לאדם יצרים, שחלקן התורה רואה את מימושן בשלילה, ומצווה על האדם להתמודד עימן. כיצד ניתן להאמין כי הכל נעשה ברצון שמים ויחד עם זאת לפעול בכלים טבעיים כדי להשיג את המטרות ? אנו מעוניינים כרגע בביטויה המעשי. בפועל האדם המאמין אכן חי בשני עולמות מקבילים. זו אינה הכרעה רוחנית אלא קיומית. יכולת החיים בשני העולמות אינה מובנת בהסברה שכלית אולם היא איבר אינטגרלי מדמות האמונה השלמה. בדמותו של המאמין לא נוצרת סינתזה. הוא חי בסתירה המהותית כל חייו, ולא זו בלבד שאין היא קורעת את נשמתו, אלא שדווקא בה, הוא חי את עולמו הפנימי העשיר. התייחסות הינה עניינית והאדם המאמין מכיר בכלים הטבעיים של המציאות. תכלית בריאת העולם כדי ליתן תורה לעם ישראל כדי שיהיו עוסקים בתורה וע"י כך העולם מתקיים. נמצא שעם ישראל שותפים מדי יום ביומו למעשיו של הקב"ה שנאמר "המחדש בטובו כל יום מעשה בראשית", ואין טוב אלא תורה שנאמר "כי לקח נתתי לכם תורתי אל תעזובו". יהי רצון שנמצא כולנו את הדרך הנכונה ונשלב יחדיו את חיינו כבעלי נטייה הומוסקסואלית מחד וכעובדי ה' שומרי מצוותיו ותורתו מאידך ובכך נזכה לחיים טובים אמן. הו"ד - הבית של כולנו
 
על זה אמרו חזץל בפרקי אבות

שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה. יש כאלה שיקפידו על מצווה זו או אחרת, יהיו כאלה שיקיימו מצוות עשה וישתדלו לא לעבור על מצוות לא תעשה. גם כך לא כל יהודי שומר תורה ומצוות יכול לקיים את כל תרי"ג מצוות, כי יש מצוות של הנשים, יש של הכוהנים, יש בזמן שבית המקדש קיים וכו`, לכן נאמר שכל ישראל ערבים זה לזה ולכל ישראל יש חלק לעולם הבא (פרק "חלק" במסכת סנהדרין - מסכת שסיימנו בשבת שעברה) יישר כח יוסף770 על ההתחזקות במצוות ובאמונה, זה כל כך חשוב לנו, אנו המהלכים על חבל דק ויודעים לשלב בין ההווי הדתי לבין חיינו כהומוסקסואלים/דומיניים, שאני רואה באהבת הגברים שלנו כקיום מצוות ואהבת לרעך כמוך. מצווה חשובה דאורייתא, שעליה אמר ר` עקיבא שמצווה זו היא כלל גדול בתורה. אוהב את כולכם אהבת נפש.
 

ישי 321

New member
תתנחם בזה...

. ידידי. כניראה שאת שאתה עובר כעת בגילך. אני עובר רק עכשיו.( 40 פלוס) . גם אצלי הייתה ויש ירידה גדולה באמונה עקב כל התהליך.... הסתירה. הכעס למה הוא ברא אותי כך ולא כמו כולם. ההתנגשות הזו בין הדת ל"טומאה ותועבה" גרמה לי לצערי להתרחקות גדולה מהאמונה לצערי. זה גורם לי לא לעלות לתורה. לא להתפלל כראוי. גם לא ללכת לבית הכנסת.ואפילו הרבה פעמים אני כועס וכופר( שוב לצערי) בתוכי. על כאלה שמנסים לחזק אותי באמונה. ובכלל כל התקופה הזו של ההשלמה עם מי שאני אני מרגיש שאני בקצר עם הקב"ה. אני כבר כמעט ולא מבקש ממנו כלום. כי הרבה שנים ביקשתי ממנו שיקח את זה ממני. הלכתי למיקווה אוליי מאות פעמים. הלכתי ליערות ובכיתי לו הרבה. גם התחתנתי כדי לצאת מזה. והתגרשתי אחרי זמן קצר. וכמובן שהנטייה עדיין איתי ובגדול..אבל האמת שאני לא רוצה לעזוב אותו לגמרי. אני עדיין עם הכיפה ולא מתכוון להוריד אותה. עדיין מניח תפילין בבוקר. עדיין שומר שבת. כי אני יודע שאם אוריד הכל המצפון הרגיש שלי רק יגרום לי להרגשה רעה יותר.ואוליי ככה הוא רוצה שאחייה. אני חושב שכמוך. יש לי איזושהי הקלה ושלווה מזה שלא אצטרך לחיות בקונפליקט הזה כנשוי עם אישה. כניראה שאני מתאבל עדיין על הויתור המאולץ הזה להיות נשוי כמו כולם. אבל מצד שני קשה לי גם עם התוצאות של ההשלמה . אבל אוליי בהמשך יהיה לנו קל יותר. לגבי העמדה של הו"ד שהנטייה מותרת והמעשה אסור. איך אנו אמורים לחיות כך? לוותר על המיניות שלנו? לחיות חיי נזירות? מאחל לשנינו ולכולם דרך קלה יותר.
 
למעלה