השכן החשדן

השכן החשדן

שאלה שמציקה לי. לפני כמה ערבים הבן שלי, בן 5 שנים, הפך סתם משיעמום ועייפות וקינאה באחותו, שהיתה עם חברה בחדרו, את החדר שלו. הכל - מדפים, ארון בגדים, מה שבא ליד. פעם ראשונה שהוא מתנהג ככה, הוא בד"כ ממש ילד "טוב" ןמסודר. מאד מאד כעסתי עליו ונתתי לו מכה בטוסיק. הוא רץ לחצר (יש לנו וילה) ובכה לבעלי, שהיה שם עם חבר. עוד הבן בוכה שצעקתי עליו ובעלי מנסה להרגיע, עבר מישהו שלא ראיתי בחיים, כבן 22-25, לא יודעת, ואמר משהו כמו: "זה לא יחסי כוחות, אתם יודעים". לא הבנתי על מה הוא מדבר בהתחלה. "שמעתי בכי של ילד ורציתי לראות מה קורה." החבר של בעלי שאל: "ילד בוכה, אז מה? זה לא עיניינך, ילדים בוכים" והשכן המשיך: "אם ילד בוכה אז יש סיבה". בעלי אמר: "יש אבל אנחנו מטפלים בזה, אנחנו ההורים שלו". השכן לא הרפה ואמר שזה לא ניראה לו. חבר של בעלי התעצבן ואמר: "דיביל, אמרנו לך שזה לא עיניינך, יש לך ילדים שאתה מדבר? לך מפה" השכן אמר משהו כמו: "ואם לא, תתלונן במשטרה? תרביץ לי?" והלך. אני לא יודעת מי זה, לא ראיתי אותו בחיים, ואני מפחדת מתלונה. אני לא הורה מכה, אלא בישבן פעם ב...שממש אני מרוגזת והילדים עשו משהו חריג או חמור מאד או בכוונה. מה עושים? לדעתכם יש לו סיבה להתלונן? יש לציין שהצעקה והמכה לילד היו בכלל בחדרו, והשכן בא מבחוץ, עמד ליד השער ולא נכנס אפילו, ככה שהוא לא ראה למה הבן בוכה, רק שהוא בוכה (וזה ממש לא היה בכי היסטרי!). מה דעתכם?
 

תּמר

New member
האמת?

אני הייתי דואגת קודם כל ליחסים בתוך הבית, ולא להפרעות מבחוץ. (במילים אחרות - שואלת מה לעשות בפעם הבאה שהילד עושה מעשה כזה, איך להסביר לו מדוע זה מתסכל / מרגיז אותי) דרך אגב, כבר קרה לי כמה פעמים שהילדים רוקנו את הארון. הראיתי לאם כמה זה מייאש אותי (בלי שום הצגה), וביקשתי מהם לאסוף ביחד איתי. אם הילד גדול - אפשר לבקש ממנו לסדר בעצמו. בעניין המשטרה - מכיוון שלא נראה לי שיש לשכן עדות כלשהי נגדכם או ביסוס לחשדותיו, אין מה לחשוש ממנו כלל.
 
הוא לא רצה לסדר

הוא אמר: "אחותי תסדר" וצעק והתעצבן. אגב, אחרי רבע שעה הוא נרדם ככה שכנרא ההוא גם עשה את זה מעייפות ועצבים כי זו פעם ראשונה שהוא מתנהג ככה.
 

צימעס

New member
אגב,

אם את אומרת (עכשיו) שזה היה מעיפות, אז עוד יותר ברור שמכה לא יכלה לעזור לו "ללמוד", או לגרום לו לסדר את החדר. (לעתיד, מקרה כזה - אם תזכרי [מבעד לכעס שלך] שהוא אולי עייף, ולא לגמרי שולט במעשיו, יקל עליך להמנע הלהכות אותו).
 
אוקיי אז מה?

לפעמים מרביצים. כולם או לפחות רוב האנשים. לא אמרתי שלא אבל זה לא משהו בשיגרה. זה שהילדים ממש עושים משהו מרגיז או בכוונה או לא מקשיבים לנו אחרי שאמרו להם משהו 30 פעם. קורה.
 
כולם או רוב האנשים?

אני מסופקת מאוד. אחוז קטן של הורים אלימים, בתכוונת...אני מציעה לך לבדוק את הנושא לעומק, עם עצמך, מול עצמך. מה גם שענישה גופנית אולי אפקטיבית בטווח המיידי, אולם היא בומרנג רציני בטווח הבינוני והארוך.
 

theG

New member
קטונתי מלחנך מחנכים,

אבל אני ממש מסכים עם הדעה "אין הורה חצי מכה",, שימי לב להסתיגויות שכתבת, אם זה חמור, אם זה בכוונה,אם זה ממש מרגיז... לעניות דעתי, הכל פתיר מילולית, ומה שתפתרי עכשיו פיזית, לא תוכלי עוד לפתור מילולית. בנוגע לשכן, תודי לו בנימוס ותודיעי לו, שלהבא כשהוא מופיע על מפתן ביתך את מזמינה משטרה, אדם זר שמופיע בלי להיות מוזמן הוא מס(ש?)יג גבול!!! גיא
 
אתה צודק וכולם פה גם

מכות לא עוזרות, אבל לפעמים אין כוח ונורא עייפים ועצבניים וכועסים ומכים. אני יודעת שזו לא שיטה טובה, לפעמים ניראה לי שילדיי עושים דווקא כדי לקבל פליקים, הם כמעט ולא בוכים ולא מזיז להם, ולכן זה ממש לא אפקטיבי. אבל שממש עצבניים ועייפים ונמאס (הורים הכוונה)...אתם יודעים...אבל זה בהחלט "פתרון" רע ולא יעיל.
 

She Dolphin

New member
מה יקרה אם יום אחד לבוס שלך

בעבודה (נניח) לא יהיה כוח והוא יהיה נורא עייף ויכעס עליך, וכתוצאה מכך יוריד לך סטירה? אני לא מנסה להקניט אותך אלא לבקש ממך שתשימי את עצמך באמת רגע במקומם. למה את חושבת שהם נהנים לקבל פליקים? ואם עונש מסויים נראה לך לא אפקטיבי ופתרון רע ולא יעיל, למה לנקוט בעונש הזה? גם אני מאבדת שליטה לפעמים - גם אני בן אדם, אבל זה לא מגיע למכות והשפלות (כן, לקבל פליק זה לא תמיד כואב אבל מאוד משפיל), אלא מקסימום אני צועקת קצת - יש הבדל.
 
כמעט כולם מכים אפשר לחשוב

כל אחד לפחות פעם אחת הרים יד על הילד שלו. לפחות פעם. לא אומרת שזה אידיאל אבל זה נורמלי.
 

She Dolphin

New member
ואם נניח שכמעט כולם מכים.

מה אפשר לחשוב? חוץ ממני ומבן זוגי הרוב המכריע של ההורים בסביבתי לא הרים מעולם את ידו על הילד שלו (ואגב, לא על אף אחד אחר). ואני לא מקבלת את האמירה "זה נורמלי" כי זה לא. זה חינוך גרוע שמשפיל את הילד, פוגע בזכויותיו ולא מכבד גם את המעניש (זה באמת לא כוחות). איך תצליח/תצליחי לחנך את ילדייך לפתור בעיות ללא אלימות אם את ממחישה להם שזה לגיטימי להרביץ אם המכה הוא גדול וחזק יותר?
 
מאיפה את לוקחת את הנתון המופרך הזה?

אם זה כדי להרגיע את עצמך שאת "בסדר", אז אני מצטערת להפריך לך את התחושה הטובה: הרוב המכריע של ההורים לא הרימו מעולם יד על ילדיהם, היחידים שעושים את זה הם הורים אלימים, שמאמינים באלימות כפתרון (כעדותך שלך, אגב), וזה ממש לא נורמלי. אלימות קלה ואלימות קשה הם על אותו הרצף ששמו אלימות. מי שמאמינה במכה מידי פעם, מאמינה במכה. נקודה. בחווייה של הילד, זה אותו דבר. ותאור הארוע שנתת כאן די ממחיש את זה.
 

vered4

New member
אני לא מאמינה שזה נכון

"הרוב המכריע של ההורים לא הרימו מעולם יד על ילדיהם, היחידים שעושים את זה הם הורים אלימים, שמאמינים באלימות כפתרון" לא מדובר על אנשים שמרימים יד מתוך מחשבה שזה הפתרון. הרי הסיבה של רב ההורים שמרימים יד, היא בדרך כלל איבוד שליטה ותסכול- קשה לי להאמין שהרוב המכריע לא חווה את זה. עכשיו השאלה כמה מהרוב המכריע, הצליח להתגבר על התסכול ושמר על שליטה. אתמול הסתכלתי על ההתנהגות של הבן שלי, וחשבתי לעצמי- עד כמה ההתנהגות שלו מכוונת להרגיז בכוונה (זה היה ברור שכן), ועד כמה אנחנו נשמרים שלא לפגוע בו בכוונה. מה שאני מנסה להגיד שאני לא רואה משוואה בין ההתנהגות של ההורה כלפי הילד, לבין ההתנהגות של הילד כלפי ההורה. הילד מפעיל את מלוא הכוח שלו- לטובה ולשלילה כשהוא רוצה משהו. וזו הסיבה שגורמת לחלק מההורים להפעיל את הכוח שלהם עליו.
 

מאיו

New member
גם אני לפעמים מתוסכלת ומאבדת שליטה

אבל אני לא מרימה יד על ילד!! המקסימום שעשיתי היה להרים את הקול. לפעמים, כשאני מבקשת משהו בפעם המיליון, אני 'מאיימת' בצעקה. ואם אני על סף התפוצצות, אני פשוט הולכת משם לפני שאעשה משהו שאצטער עליו.
 

vered4

New member
השאלה לא היתה האם את מרימה יד

אלא האם מה שליליה טענה- שהרוב המכריע לא מרים יד- היא טענה נכונה.
 
למעלה