השירות שלי
שלום לכולם,
אני משתחרר עוד שבועיים ונראה לי שזה הפורום שיבינו את ההרגשת פספוס שיש לי אחריי השירות.
התגייסתי לטירונות 02 במחשבה שאני הולך להיות ג'ובניק שעושה קל"ב, יומיות- זה היה הראש שלי.
כשהגעתי לטירונות והיינו זרוקים באוהלים, מיליון אנשים ביחד, הבנתי שאני אוהב את זה-השטח, האווירה, זה עשה לי את זה.
אחרי הטירונות שובצתי לקורס בלאי שאף אחד לא שמע עליו(חודש יומיות מרוב שהוא בלאי). תוך כדי הקורס, הבנתי שאני רוצה להיות חובש שטח. הגשתי 55 וכנראה שהוא עף לגריסה.
בסוף הקורס אמרו שיש לנו הקצאות ליחידות מיוחדות. חשבתי לעצמי שאולי שם אני אמצה את עצמי.
אמרו לי ששם השמיים הם גבול והתפקיד שם שונה, בקיצור חרטטו אותי.
הגעתי ליחידה והבנתי תוך שבוע שזה לא מתאים לי- התפקיד, היחידה, השחיקה.
אחרי חודשיים בערך התחלתי ללחוץ על המפקדים שלי שאני רוצה לצאת לקורס חובשים. בהתחלה אמרו לי שאני רק חדש וזה צ'ופר לחיילים לפני שחרור, אחרי זה אמרו לי שהנתונים שלי לא מתאימים, אחרי זה אמרו לי שהמפקדה הממונה לא מאשרת. כל תירוץ אפשרי בעולם.
אחרי חצי שנה בערך, קיבלתי תשובה שאני נכנס על תקן מקום פנויי לקורס חובשים קרביים.
כולי שמח ועליז, הגעתי לבה"ד 10. רק לא ידעתי דבר אחד- יש לי פרופיל 45 ואי אפשר להיכנס איתו לקורס חובשים קרביים.
הגעתי לשם ב-7:30 כדי שלא יתפסו לי את המקום הפנויי המסכן שהיה לי(הייתי בחיל האוויר והייתה הקצאה אחת!).
הסגל מגיע, קוראים שמות, אני בין האחרונים.
אני נכנס ורואה שהשם שלי מחוק מהרשימה. "יש מישהו אחר שנכנס עם הקצאה בטוחה".
אנחנו 3 מחיל האוויר, מחכים בקוצר רוח, כל חייל עם מדים של חיל האוויר מקפיץ לנו את הלב.
בסופו של הדבר, אחרי יום מורט עצבים של 8-9 שעות בערך מודיעים לנו שמכניסים על תקן מקום פנויי.
חיילת מחיל האוויר נכנסת ואחרי שנייה יוצאת, אין תקן לבנות יותר.
אני נכנס, המפקדת קורס מקבלת אותי ואז שואלת אם יש לי אישור קר"פ פעילה(פעם ראשונה שאני שומע על החרא הזה, תאמינו לי)
אני אומר לה שאני אשיג אותו היום או מחר.
"זה לוקח חודש" היא אומרת ביובש ואני מועף החוצה.
החייל שהיה אחרי בחיל האוויר נכנס לקורס.
מה אני עושה? ואז אני נזכר שגם ככה אני בסיפוח לבה"ד 10 אז אין לי מה לחזור ליחידה שלי.
אני נזכר בקצין שאני מכיר שהוא השכן שלי. לא דיברתי איתו בחיים. אני מתקשר אליו והוא מסדר לי את האישור קר"פ פעילה. לוקח יומיים אבל אני משיג את האישור.
בה"ד 10 כבר שלח ליחידה שלי הודעה שביטלו לי את הקורס אבל אני ממשיך להגיע.
באותו זמן, אני מכיר מישהו ששירת בבה"ד 10 ויכול לעזור לי(זה היה נס, אני בעצמי לא האמנתי שאני אפגוש אותו)
ביום החמישי אני נכנס לקורס עם פרופיל 45 ואישור שהשגתי תוך 3 ימים.
במשך הקורס, אני נכשל ב-6 מבחנים בגלל ההפסד חומר. אני עולה לעימות חיצוני- מבחן שאם נכשלים בו אפשר להיות מודחים מהקורס. מסתבר שאני לא אמור לעלות לעימות הזה אבל כנראה רוצים למצוא תירוץ להעיף אותי מהקורס.
אני נכשל בעימות חיצוני ויש לי שיחה עם המ"פ של הקורס(שהיום הוא הסגן מפקד יחידה שלי, כמה אירוני).
הוא אומר שהוא רוצה שאני אהיה חובש והגזירה מתבטלת.
מסתיים הקורס ואני חוזר ליחידה ששירתי, שמה מחכה לי הפתעה שבחיים לא האמנתי שתקרה לי(כמו בערך מה שקרה לי עד עכשיו)
המפקדים שלי לא יעסיקו אותי בתור חובש, אני חוזר לתפקיד הקודם שלי. הייתי בשוק חיי.
אני מגיש טופס 55 ורוצים שאני אשאר בתפקיד הקודם שלי גם ביחידות אחרות. משבצים אותי ליחידה שאין לה תקן ואז מחזירים אותי ליחידה ששירתי בה, מנסים לשבץ אותי לעוד יחידה אבל אני לא מסכים לשרת בה בגלל שזה לא בתור חובש.
בסופו של דבר אני מקבל ריאיון לבסיס שאבא שלי הזהיר אותי מהתחלה לא להתקרב אליו. אבל אני כל כך נואש, שאני אומר לשלישה בריאיון שאני רוצה לשרת שם.
משבצים בבסיס הזה, זה יותר כמו פקיד מאשר חובש, ידעתי שאני אתחרט על זה- אבל אין מה לעשות, באמת שניסיתי הכל.
ואם באמת קראתם את הכל והגעתם עד לפה רציתי להגיד לכם שלהיות ג'ובניק זה השירות הכי לא ממצה, הכי חסר אידיאלים, הכי מגעיל שיכול להיות, שהופך אותך להיות אנטיפת שלא אכפת לו מאף אחד אחר חוץ מעצמך, שהמפקדים בו לא אכפת להם מה באמת עובר עלייך, שאתה סתם בא מ-8 עד 5 ולא מוצא שם אפילו חבר אחד.
כשאני רואה את כל הקרביים, אני מרגיש צביטה גדולה בלב שעדיין לא עברה לי כי אני יודע ומרגיש שהייתי יכול לעשות הרבה הרבה יותר.
שלום לכולם,
אני משתחרר עוד שבועיים ונראה לי שזה הפורום שיבינו את ההרגשת פספוס שיש לי אחריי השירות.
התגייסתי לטירונות 02 במחשבה שאני הולך להיות ג'ובניק שעושה קל"ב, יומיות- זה היה הראש שלי.
כשהגעתי לטירונות והיינו זרוקים באוהלים, מיליון אנשים ביחד, הבנתי שאני אוהב את זה-השטח, האווירה, זה עשה לי את זה.
אחרי הטירונות שובצתי לקורס בלאי שאף אחד לא שמע עליו(חודש יומיות מרוב שהוא בלאי). תוך כדי הקורס, הבנתי שאני רוצה להיות חובש שטח. הגשתי 55 וכנראה שהוא עף לגריסה.
בסוף הקורס אמרו שיש לנו הקצאות ליחידות מיוחדות. חשבתי לעצמי שאולי שם אני אמצה את עצמי.
אמרו לי ששם השמיים הם גבול והתפקיד שם שונה, בקיצור חרטטו אותי.
הגעתי ליחידה והבנתי תוך שבוע שזה לא מתאים לי- התפקיד, היחידה, השחיקה.
אחרי חודשיים בערך התחלתי ללחוץ על המפקדים שלי שאני רוצה לצאת לקורס חובשים. בהתחלה אמרו לי שאני רק חדש וזה צ'ופר לחיילים לפני שחרור, אחרי זה אמרו לי שהנתונים שלי לא מתאימים, אחרי זה אמרו לי שהמפקדה הממונה לא מאשרת. כל תירוץ אפשרי בעולם.
אחרי חצי שנה בערך, קיבלתי תשובה שאני נכנס על תקן מקום פנויי לקורס חובשים קרביים.
כולי שמח ועליז, הגעתי לבה"ד 10. רק לא ידעתי דבר אחד- יש לי פרופיל 45 ואי אפשר להיכנס איתו לקורס חובשים קרביים.
הגעתי לשם ב-7:30 כדי שלא יתפסו לי את המקום הפנויי המסכן שהיה לי(הייתי בחיל האוויר והייתה הקצאה אחת!).
הסגל מגיע, קוראים שמות, אני בין האחרונים.
אני נכנס ורואה שהשם שלי מחוק מהרשימה. "יש מישהו אחר שנכנס עם הקצאה בטוחה".
אנחנו 3 מחיל האוויר, מחכים בקוצר רוח, כל חייל עם מדים של חיל האוויר מקפיץ לנו את הלב.
בסופו של הדבר, אחרי יום מורט עצבים של 8-9 שעות בערך מודיעים לנו שמכניסים על תקן מקום פנויי.
חיילת מחיל האוויר נכנסת ואחרי שנייה יוצאת, אין תקן לבנות יותר.
אני נכנס, המפקדת קורס מקבלת אותי ואז שואלת אם יש לי אישור קר"פ פעילה(פעם ראשונה שאני שומע על החרא הזה, תאמינו לי)
אני אומר לה שאני אשיג אותו היום או מחר.
"זה לוקח חודש" היא אומרת ביובש ואני מועף החוצה.
החייל שהיה אחרי בחיל האוויר נכנס לקורס.
מה אני עושה? ואז אני נזכר שגם ככה אני בסיפוח לבה"ד 10 אז אין לי מה לחזור ליחידה שלי.
אני נזכר בקצין שאני מכיר שהוא השכן שלי. לא דיברתי איתו בחיים. אני מתקשר אליו והוא מסדר לי את האישור קר"פ פעילה. לוקח יומיים אבל אני משיג את האישור.
בה"ד 10 כבר שלח ליחידה שלי הודעה שביטלו לי את הקורס אבל אני ממשיך להגיע.
באותו זמן, אני מכיר מישהו ששירת בבה"ד 10 ויכול לעזור לי(זה היה נס, אני בעצמי לא האמנתי שאני אפגוש אותו)
ביום החמישי אני נכנס לקורס עם פרופיל 45 ואישור שהשגתי תוך 3 ימים.
במשך הקורס, אני נכשל ב-6 מבחנים בגלל ההפסד חומר. אני עולה לעימות חיצוני- מבחן שאם נכשלים בו אפשר להיות מודחים מהקורס. מסתבר שאני לא אמור לעלות לעימות הזה אבל כנראה רוצים למצוא תירוץ להעיף אותי מהקורס.
אני נכשל בעימות חיצוני ויש לי שיחה עם המ"פ של הקורס(שהיום הוא הסגן מפקד יחידה שלי, כמה אירוני).
הוא אומר שהוא רוצה שאני אהיה חובש והגזירה מתבטלת.
מסתיים הקורס ואני חוזר ליחידה ששירתי, שמה מחכה לי הפתעה שבחיים לא האמנתי שתקרה לי(כמו בערך מה שקרה לי עד עכשיו)
המפקדים שלי לא יעסיקו אותי בתור חובש, אני חוזר לתפקיד הקודם שלי. הייתי בשוק חיי.
אני מגיש טופס 55 ורוצים שאני אשאר בתפקיד הקודם שלי גם ביחידות אחרות. משבצים אותי ליחידה שאין לה תקן ואז מחזירים אותי ליחידה ששירתי בה, מנסים לשבץ אותי לעוד יחידה אבל אני לא מסכים לשרת בה בגלל שזה לא בתור חובש.
בסופו של דבר אני מקבל ריאיון לבסיס שאבא שלי הזהיר אותי מהתחלה לא להתקרב אליו. אבל אני כל כך נואש, שאני אומר לשלישה בריאיון שאני רוצה לשרת שם.
משבצים בבסיס הזה, זה יותר כמו פקיד מאשר חובש, ידעתי שאני אתחרט על זה- אבל אין מה לעשות, באמת שניסיתי הכל.
ואם באמת קראתם את הכל והגעתם עד לפה רציתי להגיד לכם שלהיות ג'ובניק זה השירות הכי לא ממצה, הכי חסר אידיאלים, הכי מגעיל שיכול להיות, שהופך אותך להיות אנטיפת שלא אכפת לו מאף אחד אחר חוץ מעצמך, שהמפקדים בו לא אכפת להם מה באמת עובר עלייך, שאתה סתם בא מ-8 עד 5 ולא מוצא שם אפילו חבר אחד.
כשאני רואה את כל הקרביים, אני מרגיש צביטה גדולה בלב שעדיין לא עברה לי כי אני יודע ומרגיש שהייתי יכול לעשות הרבה הרבה יותר.
