זה יפה להגיד
אבל אם באמת היינו מתפעלים כל פעם מחדש מכל דבר קטן לא היינו מסוגלים לעשות כלום כל היום.
עד לאן אני צריך לחזור? עד למנטליות של איש מערות?
אז אני צריך להתלהב מהבגדים שיש עלי? מהנעליים?
מסכין הגילוח? מהצלחת שעליה אני אוכל? מהסכום?
מעצם זה שיש לי אוכל שלא אני גידלתי?
אני אבלה את כל היום בבהייה בדברים במקום לעשות מה שאני צריך.
נכון שצריך להעריך את הדברים באופן כללי, אבל לא צריך ממש להתפלא כאילו שלא ראית אותם בחיים או לא חווית אותם בחיים.
את האושר הכללי בחיים אפשר להשיג בדרכים אחרות שעדיין יתנו לך לצאת מהבית בבוקר (אחרת תשאר כל היום ותתפלא מהמדרגות, ממכונת הכסביסה, מהטוסטר....ולא תגיע לדלת...)
