השווא שבאמת.

[שרוולים ירוקים]

נכון. הדמיון הוא מלך העולם

בורא כל יכול, גם כשהחומר הוא מופשט.

 

[מולוקו]

דמיון זה בריחה מעולם לוגי.

דון קיחוטה נלחם בתחנות רוח ומכריז על דולסיניאה מטובוסו כעל אהובתו, כי אלו דברים שרואה הוא בדמיונו ולא דרך תבונתו.

 

[שרוולים ירוקים]

הדמיון והחשיבה הם צמד חמד

אלא שלדמיון יש חירות מן החשיבה ולחשיבה אין חירות מן הדמיון. אפשר לחשוב בלי הדמיון?

 

[מולוקו]

טעות, הדמיון והחשיבה הם שני

דברים שונים לחלוטין. אדם המודרך על ידי המחשבה התבונית הנו חופשי יותר. אדם לא יכול להיות מודרך על ידי דמיון.

 

[שרוולים ירוקים]

וכי אמרתי שאין הם שני דברים שונים?

וכי אמרתי דבר על "הדרכתו של הדמיון"? לא אמרתי. אך אינני מסכימה עם דבריך כאן, ש"אדם לא יכול להיות מודרך על ידי הדמיון". תחשוב רגע, למשל, אפילו רק על שפת הדיבור. משלשת המשפטים שכתבת כאן, האם יש משפט אחד שלא עבר דרך דמיונך בצורה כלשהי?

 

[מולוקו]

לא, אף לא אחד.

המחשבות אינן עוברות בדמיון. את שוב מקשרת בין דמיון למחשבה ואני חושש שאת צריכה להגדיר לעצמך - מהו דמיון.

 

[שרוולים ירוקים]

וכיצד אבהיר מהו דמיון מבלי שאחשוב?

וכיצד אחשוב על הדמיון מבלי שיעברו בדמיוני אי אלו צורות, צבעים, תנועות ועוד מיני חלקיקים של תפיסה? ייתכן שאינך מודע לקשר בין הדמיון והמחשבה כי מדובר בהתרחשות כה מהירה ובלתי אמצעית שכמעט ואין מתעקבים עליה תוך כדי ביטוי. מהתנסותי המתמשכת ביצירה אמנותית, יכולה אני להעיד כי קיים קשר גורדי בין הדמיון והמחשבה. (אולי תרצה להעלות את השאלה בפתיל נפרד ותשמע דעותיהם של נוכחים נוספים? הנה לך הסכמתי לצטט את דעתי בעניין.)

 

[על מה]

הדמיון והחשיבה- לא מאותה משפחה הם.

הדמיון בא ממשפחת ישומי הלב. החשיבה היא תפוקה של הראש. הדמיון כמו בן דודו החלום- מאחד עיניים אינו מתחייב למציאות או ביטחון, יוצר את שאינו ניתן ליצירה. החשיבה היא השתלשלות הטיעונים ההגיוניים. היא לוגית בטוחה ועובדתית. משל לספינה שטה אלי ים. החשיבה היא המנוע. הדמיון המפרש. כשהמפרש מתמלא ברוח (שימו לב רוח - ביטוי לכלום לרעש בלי סיבה..) הוא יכול להוביל את הספינה למרחקים. אבל המפרש גם יכול להכזיב. להשאר ריק אולהובית הפוך מהכייוון. המנוע לעומתו- מרעיש ומסריח- אבל פועל תמיד. לאט אבל בכיוון הנכון. הפלגה נעימה.

 

[מולוקו]

בפילוסופיה יש תפיסה שכלית,

שהיא אינה דמיון. אפלטון ראה אידאות בשכל, תורת האידאות אינה יציר דמיוני אלה תפיסות שכליות. לגבי אמנות אכן העניין שונה. סוקרטס האפלטוני בדיאלוג אותיפרון טוען כנגד פסליו של דידאלוס כי אינם עומדים במקום,ומשווה אותם לטענות מעגליות. כמו כן, אינם ברי חקירה, בניגוד לתפיסה שכלית שיכולה לעמוד לחקירה. אפלטון אף מבקש לגרש את כל האמנים מן העיר. לא לשכוח שהתחלנו את העניין מזה שאמרת שהדמיון והחשיבה צמד חמד. ואני חוזר ואומר - רק הטוטאליות היא מושאה של המחשבה התבונית בפילוסופיה. לדמיון אין מקום והוא אינו צמוד לשכל. מ.ש.ל.

 

[שרוולים ירוקים]

הדגם נא: "תפיסה שכלית שאינה דמיון"

כלומר, הסבר נא לי תפיסה שכלית כלשהי, נטולת דמיון, ואולי אבין את גישתך. וכן, מהו דמיון בעיניך?

 

[מולוקו]

פשוט מאוד,

האחד של פרמנידס ,תורת האידאות של אפלטון, דיקרט, שפינוזה ועוד. אלו תפיסות שכליות. אפיסטמולוגיה {תורת ההכרה} על פי סוקרטס האפלטוני. קראי את שכתבתי לבוהה על מהותנות הדמיון, כולל הסבר. אסנציאליזם. אתה מציג במשפט בדיד את ההבדל בהגדרת דמיון, מבחינה מהותית. ולזה בדיוק ההתנגדתי. זה איננו דמיון מהותי אלא דמיון כאוטי שאין לו אחיזה במציאות. ולדמיון כזה נזדעקתי. שאלה כיצד הצליח דמיונו של התלמיד להטעות אותו, והאם זהו מטרת הדמיון, להטעות? אם כך הדבר, הרי זה דומה למגדל בבל, ששם מערכת הדימויים הכאוטית הביאה את הבונים לידי התרחשות לא צפויה, בניגוד למטרתם הראשונה. דוגמה אם המורה יגיד את המילה פסנתר, התלמיד ידמה פסנתר. אבל מה יקרה עם תלמיד שלא ראה פסנתר מעולם. כיצד אותו תלמיד יעלה בדמיונו פסנתר ? תשובה הוא לא יוכל לדמות פסנתר כי מעולם לא ראה פסנתר. הוא ישיב - לא יודע. לפי התרחיש שלך הוא ידמיין מהו פסנתר, מעין חיה הנותת חלב. למה לא ? כי לפי הדוגמה שלך יכול הדמיון הכאוטי לצאת לפועל. דוגמה נוספת אני רואה מרחוק שני אנשים, אחד מהם אני מכיר. החזיון שלי מפעיל מקש בדמיוני ואני מקשר את המכר. הייתכן כי החזיון שלי יפעיל מקש בדמיוני ואני אקשר את הלא מוכר לתודעתי ? תשובה שלילי, אינני מכיר אותו ,אני לא יכול להעלות בדמיוני שאני מכיר אותו. סופר יכול ליצור פיקציה, דמות פיקטיבית יציר דמיונו הכאוטי. זה בסדר. או פסל היכול ליצור דמות לא מובחנת, שתובעת הסברים יותר מהזמן בה נוצרה. פילוסוף לא יכול ליצור תיאוריה פיקטיבית יציר דמיונו הכאוטי, כי זה לא עומד למבחן ההפרכה, או האישוש. ולכן אף פילוסוף לא ישתמש בדמיון. אלא רק בדימויים מובחנים, אחרת התיאוריה שלו תושמד, תחוסל.

 

[בוהה ניכחו]

אני מסכים עם שרוולים

אבל זה כנראה בגלל שאני תופס את המלה "דמיון" בצורה דומה לזו שלה. אני תופס את הדמיון כאחד האמצעים של החשיבה. כשעומדת לפני בעיה, בתיכנות, למשל, אני מדמה לנגד עיני את הפתרונות האפשריים, דן במה שדמיוני העלה לפני, ומאמץ או פוסל, וכן הלאה. כל התיאוריות הפיזיקאיות הם פרי הדמיון. דמיון ובקרה, דמיון ובקרה. אילו הן היו פרי של ניתוח אנליטי הן לא היו זקוקות להוכחה.

 

[מולוקו]

זה לא חדש, שאתה מסכים איתה.

לא לשכוח שאנו בפורום פילוסופיה, ולא בפורום אמנות, או תיכנות. היחס צריך להיות בהתאם.

 

[בוהה ניכחו]

גם בפילוסופיה זה כך, לדעתי

הדמיון הוא אחד מהאמצעים שבהם משתמש השכל בחשיבתו. חשיבה היא גם העלאה בדמיון. יש תחומים שבהם הדמיון יותר דומיננטי, כמו בציור או במוסיקה, ויש תחומים שבהם הוא פחות דומיננטי, כמו בפילוסופיה או במתמטיקה. אבל גם בהם - אי אפשר בלעדיו.

 

[מולוקו]

תראה לי פילוסוף אחד שהגה דמיון.

אני חוזר ואומר - רק הטוטאליות היא מושאה של המחשבה התבונית בפילוסופיה. לדמיון אין מקום והוא אינו צמוד לשכל. מ.ש.ל.

 

[בוהה ניכחו]

האידיאות של אפלטון

המונאדות של לייבניץ. שנים מן המפורסמים שבפירות הדמיון הפילוסופי. משל המערה של אפלטון - מהו אם לא פרי של דמיון? ודוק - גם שרוולים וגם אני מדברים על תהליך צמוד,צמד-חמד, של דמייה ובקרה, דמייה ובקרה, דמייה ובקרה - ככה זה קורה אצלנו בראש כל הזמן. הסיבתיות, על פי יום, היא פרי הדמיון ("ממזר של הדמיון שהרה לנסיון" תיאורו היפה של קאנט). הסיבתיות כקטגוריה של השכל היא פרי דמיונו הנפלא והמבורך של קאנט, אשר באחריות רבה גם השקיע בו מאמצים אנאליטיים.

 

[בוהה ניכחו]

ואיך שכחתי את המושג הכי דמיוני:

אלהים. הוא פרי הדמיון שעבר לשוא מסלול ייסורים של חקירה ובדיקה לוגית אינסופית, מפרכת, עתירת דמיון גם היא - והכל לשוא.

 

[בוהה ניכחו]

והפאנתיאיזם

איננו פרי דמיונו הכביר של שפינוזה? הוא ישב אחר כך שנים רבות על מנת להעניק לדמיון זה ביסוס לוגי איתן, אבל אי אפשר לבסס משהו, להגן על עמדה, אם איננה נמצאית לפני כן בדמיונך.

 

[מולוקו]

אלוקים הוא הסיבה הפועלת לא רק

של קיום הדברים, אלא גם של מהותם. שפינוזה. כולל הקיום שלך, ומהותך. הוכחה אם אתה שולל זאת, הרי אתה שולל את קיומך שלך. כי בלי אלוקים שום דבר אינו יכול להמצא או להיות מושג. אין שום דבר הנמצא בתוך עצמו ומושג באמצעות עצמו. אופנים אינם יכולים להימצא ללא עצם. מכאן יוצא שהאופנים יכולים להמצא בתוך הטבע האלוקי, ולהיות מושגים רק באמצעותו. יוצא שבלי אלוקים שום דבר אינו יכול להימצא ולא להיות מושג. מ.ש.ל.

 

[בוהה ניכחו]

אתה יכול להסביר מה כתבת פה?

לי זה נראה כמו אוסף הגדים שרירותיים המצטרפים זה לזה במאמץ להגיע לשלשת האותיות הנכספות והבלתי מוצדקות "מ.ש.ל.".