הם נפלו ונפצעו
על הגנתנו, כמו שכתוב בכל ספרי הגבורה . כמעט כל נפילה לוותה בסיפור הירואי. אבל העורף נשאר חשוף לסכנה, שלא כמו במלחמות אחרות, למרות כל המאמץ שלהם, מעבר לקווי האויב השטני. מלחמה ארורה ואכזרית שהכתה בחוץ ובפנים. רואים אותם בכתבות בטלויזיה, ומתחשק לנשק אותם אחד אחד להגיד להם תודה על ימים ולילות של קרבות בלי הפסקה. רואים אותם כל יום בשמיים, אלפי טיסות .........יום ולילה. ילדים בתוך ציפורי ענק מרחפות בשמינו. כל הזמן. לחבק אותם חזק - על גודל המוטיבציה ורוח ההתנדבות, רוח החברות ואומץ הלב. איזו דוגמא אישית של מפקדים ופקודיהם. ולמרות הכל, בניגוד למלחמות קודמות (פרט ל- 91 בה לא נהרגו חיילים וכמעט גם לא אזרחים -אבל רק העורף היה הפגיע ) זו המלחמה הראשונה שבה ליבה של המדינה חשוף......... וגם עורה......... המלחמה הקשה ביותר לדעתי.........מאז קמה המדינה. ואני עברתי כמה מלחמות בחיי הארוכים בארץ הקשה הזו. לא אעסוק בהאשמות ולא בבקורת, לא בשיפוט ולא בקבילות. אבל, משהו לא טוב קרה ........בתכנון המלחמה הזו וביצועה. אני שומרת לעצמי את הרהוריי. גדולים ממני, מבינים טוב ממני. זה מקצועם. אין ספק שסיפורי הגבורה שיעלו על הכתב הקשורים ללוחמים, יהיו נשגבים יותר מחוסר היכולת לרכוש לנו שקט לעוד כמה שנים.... החלמה מהירה לפצועים ותנחומים למשפחות האנונימיות.... אילו ידעו כמה זה כואב לנו..... מבלי להכיר......... אילו ידעו..........