השבוע לפני....

[דיא]

השבוע לפני....

השבוע לפני 21 שנה עמדתי במיטב מחלצותיי ובירכתי על נרות החנוכה במרכז עולי הונגריה, לראשונה לבד, בעברית, בישראל. שיקשקתי מהתרגשות, פחד במה וחוסר ביטחון (טוב, חלקי בלבד) על שאני לא זוכרת את כל המילים - נר ראשון, כל המילים. כמתנה קיבלתי קופסא גדולה של שוקולדים משובחים, שלי לגמרי. הייתי בת 12 והיו לי לראשונה בחיי שוקולדים ככל שרציתי.

השבוע לפני ארבע שנים גיליתי שאני בהריון לאחר שנה של כמיהה וציפייה, הריון שהסתיים מוקדם מדי חודשיים אחר כך.

היום לפני שנה בדיוק נפטרה סבתי. זו שבזכותה הגעתי לברך על הנרות באותו חנוכה לפני 21 שנה. אתמול עלינו לקבר, אמא שלי, אחותי, ושתי תינוקות יפהפיות - האחיינית שלי והבת שלי.

היום לפני שנה אמרתי לאיש שלי שאם נרצה לנצל את הביוץ הזה, זה הזמן, כי אחר כך אסע לשבת שבעה עם אמי ולא תהיה לנו הזדמנות. אתמול אותה ביצית ונו, אתן יודעות, עלינו לקבר של סבתא שלי. אף פעם לא חשבתי שדצמבר הוא חודש בעל חשיבות כלשהי בחיי. פתאום גיליתי שכן. ספרו לי על השבוע הזה שלכן, השבוע לפני...

 

[דיא]

../images/Emo67.gif ואיך שכחתי

היום לפני 3 חודשים הפכתי לאמא לשניים, לאמא לבת, לאמא של עידית. וגם (שוויץ) היום לפני חודש החלטנו (טוב, אני החלטתי, היא מבצעת) שנחיה בלי חיתולים. הביצוע מדהים אם כי לא מושלם ואני מתחילה להרגיש אמא קצת יותר טובה ממה שהיתי.

 

[מעיין ברכה]

אז ילדת בתל"מ של מנטוס

שהיום הוא בן 3 חודשים גיל מתוקן

ממש בלי חיתולים? יעני, שיטת הקשב? ספרי, ספרי! (גם בלילה?)

 

[אםדניאל]

וואו גאה בך על הבלי חיתולים

אני גידלתי ככה (חלקית) את שני הילדים. לפני הלידה של דניאל (וגם לפני טווטי) אמרתי שאני לא אעשה את זה שוב, שאין לי כח לכמות ההשקעה שצריך ובמיוחד למעבר ההדרגתי והרגיש לגמילה מוחלטת (כלומר שהם אומרים - בצורה שכל אחד יבין ושזה רק באחריותם) בסוף, קצת אחרי שטווטי נולדה, היא היתה מסמנת לקקי והבנתי שאם כבר מבינים שפה, אי אפשר שלא להשתמש בה. (אמא לילדה בת שנתיים וחודש שכבר מתחילת האביב לא הרגישה שום חיתול על הטוסיק המתוק - ועדיין יש ימים רטובים....)

 

[sarity33]

זה אחד הדברים

היותר מדהימים בעיני. להבין את השפה שלהם ברמות כאלה של רגישות. מודה, שאני מצדיעה לך על כך. זה למתוח את קצה גבול התקשורת עם הילד לרמות מדהימות. אני באופן אישי לא מנסה. את יודעת יש שאומרים לילדים יש סוגי בכי שונים לצרכים שונים (אוכל שינה וכו') יש לי שמיעה מוזיקאלית פנומנאלית ואני מעולם לא הצלחתי להבין באמצעות סוג הבכי ותקופות חשבתי שאני אמא מחורבנת שלא מבינה את מה שהבנות שלה מאותתות אבל יותר ויותר אנשים שחוו אותן מודים שלא פלא שאני לא מבחינה בכך - אצלי פיפי, אוכל, שינה - הן מיד לוחצות על כפתור האטום.

 

[אםדניאל]

שלא ישתמע שאני מבינה כל בכי

ממש לא. וכמות הפיפי שנשפך אצלינו בבית הוא עדות מצויינת (וזה גם פטריוטי, מאיתנו זה זורם לכינרת....) אבל, כמעט כל האמהות מזהות שתינוק קטנטן רוצה קקי. בד"כ התגובה היא " אוי איזה חמוד, תראו איך הוא מתאמץ, הוא צריך קקי" או "איזה מסכן, כואב לו הוא צריך קקי". או "התינוק שלי סובל מגזים". כאמור עם טוויט לא תיכננתי שנהיה בלי חיתולים, אבל גילית שאו שהיא תקטר בחצי השעה הקרובה או שפשוט נוריד לה את החיתול ונשים אותה בתנוחת פיפי (כמו שמרימים בנות בטבע) - אפשר מעל כיור או מעל השירותים - והיא פשוט תעשה קקי. יש לי חברה שלתנוק שלה היו "גזים" כשסיפרתי לה על זה, היא אימצה - וראו זה פלא, במקום בכי של חצי שעה של גזים ובסוף קקי - הוא פשוט היה עושה קקי וממשיך רגוע. - דרך אגב היא לחלוטין לא המשיכה את הקטע של הבלי חיתולים מעבר לקקי בחודשים הראשונים. הוא בן גילה של טווטי ועדיין מחותל.

 

[sarity33]

אוי ובעלי חשב שזה הסטרט אפ שלו

כלומר אצלנו הן מאוד סובלות מגזים. אין אצלנו דבר כזה 3 שעות של חוסר שקט אחר הצהריים אנחנו מדברים על כל היום. הקטנה הנוכחית התעסקה כל היום בצורות שונות של קקי - גזים עצירות וכד'. בעלי "עלה על השיטה" הוא היה מחזיק אותה בערסול עם הגב אליו ומרים את הרגליים - ב - 95% זה היה בינגו. פתאום אני חושבת שיכולנו לחסוך כמה וכמה חיתולים

הולכת לספר לבעל שהוא ממש לא ממציא השיטה.

 

[אםדניאל]

אבל הוא כן!

כלומר אצלכם בבית, נראה לי שעם תינוקות הכל כבר הומצא, אבל כל משפחה מגלה את הדברים מחדש (עם כל תינוק בנפרד) הוא עלה על השיטה. רק צריך לצעוד את הצעד הבא, להוריד את החיתול ואח"כ אפשר להשתמש בו שוב - הוא נקי.

 

[happy]

עם ליהי זה היה בדיוק ככה

איך שהיא היתה מתחילה לצרוח לקקי בגיל כמה שבועות פשוט היתי מחזיקה אותה בתנוחת פיפי והיא היתה עושה קקי או בשירותים או בכיור. אבל לא המשכנו עם זה אחרי גיל כמה חודשים. אולי בגלל זה הגמילה שלה היתה כלכך קלילה

 

[תמי ס]

השבוע לפני...

השבוע לפני 24 שנה הכרתי את מי שהפך לחבר הראשון שלי (וכמעט בעלי), ילדה בת 18 וקצת, טעמתי לראשונה טעמה של אהבה. דצמבר לפני 23 שנה, התחלתי לעבוד במקום עבודתי הראשון, שם נשארתי 17 שנה. השבוע לפני 22 שנה, עשיתי מעשה, ביטלתי את התכנונים לחתונה כי החלטתי שלא מתאים לי להעביר את חיי איתו וקמתי והלכתי. השבוע לפני 22 שנה, הכרתי את החבר השני שלי איתו העברתי עוד קרוב לשנתיים מחיי. דצמבר לפני 14 שנה נסעתי לטיול בלונדון לשבוע עם בן זוגי ללא בני, טיול מסוייט שרק חיכיתי לחזור הבייתה ומאז אני לא אוהבת את לונדון. סוף דצמבר לפני 6 שנים, סיימתי את חופשת הלידה שלאחר אבדני השני והבנתי שאין לי מקום עבודה לחזור אליו (אחרי 17 שנה!!!). לא אוהבת את דצמבר

 

[דיא]

../images/Emo201.gif../images/Emo24.gif

בילדותי מאוד אהבתי את דצמבר.גדלתי בעולם הנוצרי ודצמבר הוא חודש של חגיגות. לזה התווסף חנוכה והשלגים הראשונים, חופשת החורף, שיא עונת הקונצרטים והאופרה (מה לעשות, סבתי לקחה אותנו לאופרה מגיל 3-4), המגפיים והגרביונים. אבל ככל שהזמן עובר אני צוברת עוד ועוד חוויות, חיוביות ושליליות, ופיזורן על פני השנה גורמת לכך שכל חודש כבר גדוש זכרונות, חלקם טובים, חלקם פחות. תמהיל של חיים. פשוט היום בבוקר זה קצת הכה בי.

 

[ברבי28]

השבוע לפני

5 שנים אובדני הראשון ... להתראות נעורים שלום לתמימות ... יומיים אחרי זה באירוע משפחתי ... ושואלים אותי נו מה קורה ? שנה אחרי , אצלי בגוף כבר נמצאת נעם שלי ...

 

[מעיין ברכה]

מרגש ביותר

שמחתי לקרוא. היום (בדיוק היום) לפני שנה, הייתה הווסת האחרונה ממנה הריתי את המנטוס

(אולי כדאי כבר לכתוב את סיפור ההריון והלידה שלו?). באופן לא מקרי, זה היה מספר ימים לאחר ש

קם מן השבעה על אביו

בדצמבר לפני 13 שנה הריתי את הסופגניה, ששידרגה אותי לאמא

בדצמבר לפני 39 שנה ו-32 שנה נולדו אחיותי

(ובכלל, שפע מבני משפחתי המורחבת. ב"ה, אין לנו כמעט נר חנוכה פנוי

) בדצמבר לפני שבוע ויומיים נולד האחיין הכי טרי שלי, ואתמול בסלון ביתי עשו את ברית המילה שלו

 

[פלגיה]

השבוע לפני...

השבוע לפני 62 שנים התחתנו סבא וסבתא שלי. בנר ראשון של חנוכה. חתונה שהוחלט עליה כבר חודשים לפני כן, אלא שעל פי המסורת הדתית החתן והכלה צריכים לצום ביום החתונה, וסבתא שלי הודיעה שהיא חלשה מדי ויכולה להתחתן רק ביום שלא חייבים לצום בו. סבא שלי, פליט שואה בלי בית ובלי משפחה, הסכים בלית ברירה. הבת שלהם, אימא שלי, נולדה יומיים לפני הכרזת המדינה. השבוע לפני 17 שנים, חגגנו אני והאיש את האירוסין שלנו. התחתנו במרץ. השבוע לפני 13 שנים, אישפזתי בבית החולים תינוק בן חמישה שבועות שסבל מחום גבוה. עברנו ניקור מותני ושאר בדיקות. זה היה חנוכה חשוך ונוראי. אבל השבוע לפני ארבע שנים היה עוד נורא יותר. הייתי שלושה חודשים אחרי פיגוע, במה שהיה כנראה השיא של הטיפול הפסיכולוגי שעברתי, ולא שיא חיובי. אחרי גילוי ציסטות במוח של העוברית שלי, שהכריחו אותי לחשוב על הגרוע מכל (בפעם הרביעית בהריון הזה. כדברי הרב "אם מדובר בטריזומיה 18 כמובן ששוקלים הפסקת הריון") אחרי שהבדיקות שללו את הממצאים, אבל ספק קטן נשאר לכרסם בפינה הקטנה של הלב. ערכנו השתלמות מורים בעבודה וכנשנכסתי ראיתי את הבת שירות בוכה. שאלתי מה קרה והיא אמרה ששום דבר. בסוף ההשתלמות לקחו אותי הצידה וסיפרו שאצל המזכירה שלנו מצאו עוברית בלי דופק, ושהיא נמצאת בהשראת לידה. זה היה שבוע 38 של הריון שהושג ב- IVF ושדיסקסנו אותו לאורך ולרוחב במשרד. חזרתי הביתה, ממררת בבכי, נכנסתי למיטה ולא יצאתי ממנה במשך שבוע. עברו ארבע שנים. לי יש ילדה בת רבע לארבע שנרדמת לי בידיים עכשיו, למזכירה יש תאומים בני שנתיים וחצי, ואני עדיין חנוקה מדמעות כשאני כותבת.

 

[אםדניאל]

השבוע לפני

שלוש שנים, קישטנו את חד"א לחנוכה ראשון בקיבוץ. אני בהריון שליש שלישי מדברת עם בחורה שאני בקושי מכירה על לידות, מסתבר שהלידה השניה שלה היתה ממש קצרה, והיא לא ממש הבינה שהיא בלידה וממש בפוקס הגיעה לבי"ח....אח"כ, אחרי הלידה המהירה של דניאל, חשבתי כמה סימנים היו בדרך. לפני שנתיים, טווטי כבר היתה איתנו ולא השתתפתי בקישוטים והשנה ...אני אחראית תרבות, החצי בחו"ל (חוזר מחר מ8 ימים), טווטי עם 40 מעלות חום וחנוכה הזה יושב כמו קוץ ב...(יאללה שיהיה כבר יום שבת הבא!)

 

[נאשא]

השבוע לפני../images/Emo195.gif../images/Emo136.gif../images/Emo138.gif

השבוע לפני 15 שנה התגייסתי לצה"ל אחרי קד"צ של 10 שבועות. הבנתי שכבר אין את הניצול הזה, וטוב שכך. כמה היינו פטריוטים. מה שכן, מאותו קד"צ, ואח"כ אותה חבורה בקורס קצינות, יש לי כמה חברות לחיים ואני בודאי שלא מתחרטת לרגע על הבחירה שכן הקד"צ הזה נתן לי מקצוע שאחרי זה עשיתי ממנו קריירה.

השבוע לפני 7 שנים הייתי בפעם הראשונה בבית שחוגג חג-מולד (אם אפשר לקרוא ככה לעץ קטן וארוחה של 5 אנשים). מאז הייתי עוד פעם אחת ואחר-כך 6 שנים לא הייתי. מחר נוסעים שוב להורים של החצי אחרי שלא היינו שם 6 שנים בחג-המולד. תאחלו לי שאשרוד את הדבק הדביק הזה (תארו לעצמכן ליל-סדר פחות או יותר 3 ימים רצוף ועוד קצת לפני ואחרי, כשכל ילדיהם של הורי החצי אצלם תחת קורת גג אחת, עם כל הנכדים ועם הרבה אלכוהול). מה שכן, זה מלון 4 כוכבים (מידי פעם מרשים לך לרחוץ כלים), לא נותנים לך להזיז אצבע, לבשל או כל דבר אחר: תנוח. אז אני אנוח, ואתן לישראלית שבי שבהתחלה עוד הייתה מציעה לעזור אבל למדה שאם זה לא מוערך ונחשב שאתה מתערב אז כדאי שהיא תנוח.

חנוכה שמח לכולנו (מתה על החג הזה. בגלל מה שקרה השבוע לפני 4 שנים היה לי עד עכשיו קשה לשמוח בו, אבל עם הבנות זה יהיה אחרת).

 

[קיטי08]

השבוע לפני שנה

היה השבוע של המחזור האחרון לפני ההריון של טליה. היום שנה אחרי, הסתיים ההריון ואנחנו כבר חודשיים וחצי באבל. מתגעגעים אליך קטנה. אחרי שראש השנה לפני שנה היתה הפלה וגרידה בשבוע 12, יום כיפור האחרון היה היום שטליה קרסה סופית ובסוכות ישבנו שבעה, גם חנוכה מצטרף לרשימת החגים הבעייתיים. מאחלת לכולנו ולכל המשפחות הרבה אור ותאריכים מוארים מכאן והלאה

 

[sarity33]

../images/Emo18.gif../images/Emo18.gifהשבוע ...

לפני מספר שעות הלכתי לעשות את הקניה הראשונה של מוצרים ללא גלוטן. נברנו ונברנו במדפים מנסים למצוא משהו אכיל. בוהים במחירים בוהים בלחמניות ארוזות בואקום שנראות בלתי טריות בעליל שבעידן הקודם בכלל לא היינו שוקלים לקחת אותם איתנו הבייתה. עמדנו מול המדפים הכי משמימים והכי לא צבעוניים בסופר שנראים כמו "מזון לשעת חרום" מנסים בכוח לחלץ משם מזון ראוי עבור הקטנה שלנו. השבוע לפני מספר שעות הבהלתי קופאית אחת שלא הבינה למה החשבון גורם לי לבכות (ולא זה בכלל לא היה בגלל המחיר). השבוע תם עידן. השבוע לפני מספר שעות לא רציתי להיות חזקה ולא מקבלת את המצב רציתי לצרוח שזה לא פייר שהיא לא תוכל להנות מכל מה שטעים, וטרי ומזמין רציתי לבכות את אובדן הספונטניות ורציתי להיות חלשה ומרחמת עליה ועלי. אולי השבוע בשנה הבאה אני אהיה יותר אופטימית ויותר חזקה ויותר משלימה אבל השבוע נמאס לי שאלוהים הפך אותי לפקידת הלשכה שלו לפרוייקטים מיוחדים. אני דורשת להתפטר!! השבוע בעוד שנה אני בטח אצטער ואתבייש בהודעה הזו. אבל השבוע אני שמה *)&(&*%^$ סליחה אם פגעתי במשהי סליחה עם אכזבתי משהי אבל היום ככה אני מרגישה. מה שבטוח שבשנה הבאה באמת יהיה לי מה לכתוב על "השבוע לפני..."

 

[קיטי08]

דרוש זמן הסתגלות

ההתמודדות שלך מדהימה, תני לעצמך להתרגל, כשזה יהפוך לשגרה, יהיה קל יותר לכולכם

 

[sarity33]

כן אני יודעת שדרוש

זמן הסתגלות...בינתיים אני בשלב השוק וההלם. מקווה שיעבור מהר. בעצם אין הרבה ברירות. תודה