תלוי על איזה הרים ואיפה...
אני טיילתי בשביל הכיף, בכלל לא טיפוס הרים מקצועי עם חבלים וקראבינות. אז ככה: 1. הרי הרוקי'ס או הסיירה נבאדה בארה"ב, יש כבישים לפחות חצי הדרך למעלה ושבילים מצויינים, בד"כ ריקים מאדם וצריך להתארגן להיות עצמאיים. המסלול הוא בד"כ חצי-יום עד יום (כולל חזרה לאוטו) כך שאתה ממש לא צריך להתאמץ... 2. הרי האלפים והדולומיטים, שם יש ישוב בכל חור וחוות בכל סיבוב, ושבילי הליכה-אופניים-סוסים כמעט לכל מקום. דיי כיף, שתמיד אפשר לעצור איפה שהוא, לשתות ולאכול משהו ולהמשיך הלאה. הרבה באים בכלל בחורף רק בשביל סקי או סנואובורד. 3. הרי הימאלייה (מאשפושרה, ודומיהם) - דיי מסובך - זה ממש טרק של הליכה של כמה ימים עד שבוע, כל יום עולים עוד קצת... כאן הקושי הוא להתאקלם גופנית לאוויר הדליל, וראיתי כאלה שפשוט לא הצליחו להתמודד עם הגובה, והיו חייבים לחזור.. 4. ביפן, ההרים לא כל כך גבוהים, פוג'י הוא דיי חריג בגובהו שם. אני זוכר טיסה שלי לאוסאקה מאירופה, והיינו על העננים מעל יפן, ורק פוג'י לבדו בלט מעל לעננים שראשו בשמיים הכחולים ... זה היה מחזה ממש יפה. רוב ההרים ביפן, הם גם עניין של עליה (בד"כ עם מליון מדרגות...) עד חצי יום למעלה, ואם לא נשארים - אפשר לחזור עד הערב חזרה למטה (ולא לשכוח שהימים בסתיו ובחורף הם יותר קצרים ממה שאנחנו רגילים !)