הרצון לאהבה... נזקקות?

[למה???]

אבל אם נראה לך שזה יעזור לאנשים...

אז שיהיה

... אבל רק אם באמת באמת נראה לך

כי ככה אני ממש לא רוצה שזה יהיה כתוב מחוץ לאיפה שזה כתוב עכשיו (ואני חושבת שכדאי שתשאלי אנשים אם הם רוצים שמה שהם כתבו יהפוך למאמר- אבל בעצם זאת רק אני כנראה. אז אני חושבת שכדאי שתשאלי אותי להבא

).

 

[לחיות בהרמוניה]

אני תמיד פתוחה למחוק מאמרים

אם מישהו רוצה שאני אמחק משהו שעשיתי ממנו מאמר, אז אני פשוט מוחקת... זה יותר קל לי מאשר לשאול מראש. אגב, מתי שהוא התחלתי לשיםבתחתית המאמר קישור לשרשור המקורי. אז יש את הקונטקסט

 

[L i z a r d]

את לא באמת צריכה תשומת לב של אנשים

 

[למה???]

כן, יש לי "חשד" כזה...

 

[natalynataly]

אהבה להורים זה עמוק יותר ממה שנראה

על פני השטח מביטים עליהם כמו שאנחנו מביטים על אנשים זרים. אבל זה לא כך. האהבה שלנו אליהם הרבה יותר פנימית, הרבה יותר נסתרת. להלן סיפור אמיתי: מישהו שאני מכירה טוב, היה לו אבא ממש דפוק. איש שהתעלל באימו ובם כילדים. צועק, הורס, לעיתים אלים, לא נותן לאימו כסף מינימאלי למחיה, שותה לשוכרה... באמת לא "מציאה גדולה" . הוא היה בטוח שהוא שונא את אבא שלו בשל כל הדברים הרעים שעשה. כאשר הזדקן האבא. הוא היה יושב בפינה שלו. ופרט לצורך פיזי - אוכל שתיה וכו היו די מתעלמים ממנו. והנה, כאשר נפטר, הוא היה ממש עצוב! חש עצב כבד מאד... גם תחושת פיספוס, ... ותאמינו לי, לא היה מה לפספס או להצטער מהפטירה של האבא הזה. בלוויה נאלצו לשלם למישהו שיגיד "הספד" סטנדרטי, כי פשוט לא היה מי שיגיד (למרות שיש הרבה ילדים) ובעיקר מה להגיד.... ובכל זאת. הוא היה קשור לאבא שלו, מעצם היותו אבא שלו, יותר ממה שנראה על פני השטח או ההגיון. מסקנה? אין לי. זו פשוט עובדה. את היחס שלי להורים להורים שלי כתבתי בבלוג שלי. על משפחת המקור. זה די מסובך לי גם כן. לא יודעת אם עזרתי... אבל יום נעים ושמח!

 

[black soul]

חובה לאהוב את ההורים??

יש בי הזדהות לחלק מהדברים שכתבת. אהבה להורים זה באמת קצת יותר עמוק. אבא ואמא - איך אפשר שלא יהיה לנו משהו כלפיהם... בכל זאת הם אלה שגידלו אותנו בדר"כ בצורה זו או אחרת. אך בכל זאת אני חושבת כך, שלא בהכרח צריך להכריח את עצמנו לאהוב אותם, כלומר לא חייבים לאהוב אותם, אם אוהבים אז פשוט אוהבים. בכלל להיות הורה טוב זה משימה יחסית קשה לרבים. הייתי רוצה לתת דוגמא מחיי הפרטים. לאמי יש המון מגרעות, שעם השנים למדתי לזהות, ופשוט לא ללמוד ממנה. אהבה כנה והבנה שרציתי מאוד בילדותי לא קיבלתי ממנה. אני יכולה להגיד מוודאות שאיני אוהבת את אימי, משום שהיא פשוט פיספסה אותי בילדותי. ולשעה זו אני לא ממש מרגישה שאני מפספסת משהו, כי את האימהות שרציתי ממנה מאוד איני מעוניינת לדרוש ממנה עוד ובכלל. אבי רכש את ליבי בילדותי באמצעות הקניית ידע והרחבת השקפת עולמות. את אבי אני דיי מעריצה ומעריכה. אך את אהבתו אליי הראה באמצעות דברים חומריים ולא באמצעות הבעות חיבה אחרות. כלומר כל דבר חומרי בעולם שרצה להעניק לי או שרציתי - פשוט נתן לי. זהו דבר דיי מאכזב מבחינתי. בכל אופן, אני מציעה לך כמו שאני עשיתי, פשוט להתגבר. כרגע אולי באמת את מרגישה צורך עז לאהבה שלהם שהם לא יכולים להעניק לך מסיבה זו או אחרת. ההרגשה תעלם מתישהו.. ואת תתגברי.. תהיי אמיצה, ותקחי את זה בפרספקטיבה שונה, תעריכי את מה שהקירו לך - בסה"כ אני חושבת שהם מפספסים אותך... ובקשר לבן הזוג - תדעי שהוא יעניק לך אהבה שונה, אחרת וטובה...

 

[לחיות בהרמוניה]

ברוכה הבאה לפורום black soul ../images/Emo39.gif