הרצון לאהבה... נזקקות?

[למה???]

הרצון לאהבה... נזקקות?

אתמול ישבתי עם חברה שלי. היא סיפרה לי על הקשר שלה עם ההורים שלה ועל זה שקצת קשה לה עם המוסכמה החברתית הזאת ש"חייבים לאהוב את ההורים" כי אצלה זה לא ככה. אז התחלנו לדבר על כך שהיינו ילדות אז מאד רצינו אהבה מההורים וזה שעכשיו אנחנו פחות זה רק בגלל שהדחקנו- שתינו הרגשנו את זה. שאלתי את עצמי למה אנשים אוהבים את ההורים שלהם בהכרח, אבל שונאים מלא אנשים אחרים?! יכול להיות שאם אבא שלי היה סתם איזה מישהו זר לי שבמקרה ייצא לי להכיר- לא הייתי אוהבת אותו בכלל! כאילו האהבה להורים נובעת מתוך נזקקות לאהבה! שהיינו ילדים כל הזמן רצינו אהבה ויחס ותשומת לב... ולא קיבלנו את כל זה מההורים שלנו (לפחות לא אני ולא חברה שלי) אז עכשיו אנחנו רוצות את זה מבנים- בני זוג. וזה קצת משגע אותי, כי זה לרצות משהו שאני לא יכולה לקבל (נראה לי)... אני לא יכולה שחבר שלי יהיה אבא שלי... אני לא יכולה שחבר שלי ייתן לי את כל תשומת הלב שאני רוצה כי אני רוצה מלאנתלאפים תשומת לב- כמו ילדה קטנה. ואיך נותנים את זה לעצמי? אני מרגישה גוועת...

 

[kung fu]

כל כך נכון ../images/Emo23.gif

ואין לי תשובה בשנייה זו למה ששאלת

 

[keoser]

קבלה עצמית.

ככה בחרתי להתחיל את ההודעה, אבל לא עם זה אני אתחיל לפרט. מי שאומר שמשפחה לא בוחרים, טעה. יש לך הורים, דודים, ומשפחה יותר מורחבת. את יכולה לבחור עם מי להיות בקשר מהם, ואת לא מחוייבת לאף אחד אם הוא לא עושה לך טוב וגורם לך לרע. אם יכולה לבחור לעצב את המציאות שלך בכל דרך שאת רוצה, עם או בלי ההורים וזה לא משנה מה החברה חושבת עלייך. רק מה שאת מחליטה עם עצמך. אני מבין אנשים שלא אוהבים את ההורים שלהם אחרי שעברו התעללות על-ידם. לאותם אנשים, אני ממליץ בחום לעשות את הטוב ביותר בשבילם (לשמור על קשר, או לנתק, לעשות מה שהם רוצים). מה שכן -- לסלוח. הצורה היחידה איתה אפשר להמשיך את החיים היא פשוט לסלוח ולהמשיך הלאה. לבסוף הבנתי שההורים שלי עשו את הטוב ביותר -- שהם ידעו. היום אני מבין שזה כל אדם שאיתו אני באינטרקציה. אישית, אצלי, אף פעם לא הערכתי ואהבתי את אמא שלי בגלל רמת האינטלגנציה שלה ומה שהיא העבירה אותי בגלל זה, עד שהבנתי בעצם שזה הטוב ביותר שהיא ידעה לתת לי, ושהיא פשוט אוהבת אותי. אולי היא מעבירה את זה בדרך מוזרה, שאני לא מסכים איתה, אבל דרך השקפת עולמה היא מגנה עליי ועוזרת לי כמיטב יכולתה. אני חשתי אהבה בתור ילד בבית, אבל היא אף פעם לא באה לידי ביטוי. אני אדם שממש "צריך" את האהבה בכל רגע נתון, מחפש אותה ואלוהים יודע מה. בדיוק כמוך, חיפשתי את האהבה הזו בכל מקום אפשרי. זה בד"כ אותו סיפור כשמחפשים את האהבה בכוח, וגם אני אכלתי מהעוגה המרירה הזו. הייתי מוכן לעשות (ועשיתי) הכל בשביל בת זוג, בחורה שתיתן לי את הכל ואני אהיה העולם שלה, וככה נהיה. היום, אני מבין שזה פשוט לא קשר בריא. הבנתי שרצוי שאני אלמד לקבל את עצמי בתור מי שאני (לפחות להגיע לרמה מינימלית), לפני שאני נותן למישהו אחר לקבל אותי לתוך החיים שלו. אני יודע שאני שוב אהיה תלוי היום אם אני אהיה בקשר, והוא לא יהיה קשר בונה בשבילי, או בשביל הבת זוג. התרכזתי פה בלתת לך את נקודת המבט שלי על אהבה שאני לא מרגיש שקיבלתי בתור ילד, ולאן החיפוש הביא אותי בתור מבוגר. אצלי, תשומת לב נהפכה לאהבה.. פשוט הרגשתי שזה קשור. אולי אצלך זה אחרת, אשמח לשמוע! מקווה שעזרתי לך, אפילו קצת! מצורפת ההודעה הזו שכתבתי על הניסיון שלי עם אהבה, וציטוט מהספר של קריון על אנרגית אהבה. באהבה, יוסי

 

[kung fu]

תודה! ../images/Emo24.gif ../images/Emo23.gif

כל כך נכון

אגב, אני הגעתי לנקודה הזאת עם הורים שלי לפני כמה שנים. עד אז מאד כעסתי עליהם. וכשהבנתי שהם עשו כמיטב יכולתם, הכל השתנה

 

[לחיות בהרמוניה]

נכנס למאמרי הפורום בקטגוריית קבלה

עצמית

 

[למה???]

וואו תודה ../images/Emo23.gif

מתחבר לי הפאזל... הכותרת שלך לא היתה סתם מבחינתי... היא היתה חתיכה חסרה...

אני מזדהה עם רוב מה שכתבת

חוץ מחלק אחד...- אולי אני כן מחפשת אהבה- זה נכון. אבל לפי מה ששמעתי מהסיפורים שלך ה"יחס" שלנו ל"אהבה" זוגית- לא כ"כ דומה... תודה

 

[למה???]

בלי ה"אולי"

 

[keoser]

ממש אשמח לשמוע את

היחס שלך כלפי אהבה, אם בא לך לשתף

 

[keoser]

עם בני זוג,ז"א.. מקווה שהבנת אותי

 

[למה???]

המממ... לא יודעת כ"כ...

פשוט שמעתי את הסיפור (כמה פעמים כל פעם חלק אחר/אופן שונה) שלך עם ההיא שהיה לך רע איתה אבל היא אהבה אותך אז נשארת. ואני לא חושבת שיקרה לי כזה מצב... ז"א, אצלי זה הרבה יותר קשור בהאם אני אוהבת. אם מישהו אוהב אותי ואני לא (שלא נדבר על זה שלא נעים לי איתו כ"כ)- אז אני לא אשאר <בעצם לא יודעת מה יהיה, אני מדברת לפי מה שהיה ולפי מה שנראה לי שיהיה>. ונגיד, בזמן האחרון יש מישהו ששנינו אוהבים אחד את השני אבל אני יודעת שאני לא בדיוק אוהבת אותו, אני מרגישה שזה קצת נובע מתוך "צורך"- זה לא אהבה נטו... ושהוא קצת "מפוחד"(זאת המילה?) ומרגיש לי שהוא "משחק" (וכו' וכו'... יש עוד פרטים שהשלתי כמובן)- אז סיימתי את זה (בצער רב וביגון קודר

... סתם סתם, זה היה מתוך אהבה לעצמי, אבל יש קצת צער...). אז לפי ה"סיפורים" לא נראה לי שאנחנו אותו דבר

.

 

[למה???]

ולגבי השאלה

אתמול שאלתי אותי אם אני חושבת הרבה על מי שאני מאוהבת בו- התשובה היא כמובן- עוברות בי הרבה מחשבות על אותו אדם, כן.

 

[למה???]

שאלתי צ"ל שאלת

 

[keoser]

באמת?

לא זכור לי ששאלתי.. אבל סבבה בכל מקרה, אחרי השיחה של אתמול ומה שכתבת היום הבנתי משהו לגבייך (וההבדל בנינו): את פשוט יותר "ערה" ממה שאני הייתי לצריכים האמיתיים שלך ופועלת פחות מתוך פחד . גם קצת הרגעת אותי.. עזרת לי להבין שיש לי את הכוח היום לבוא וצאת מאינרציה של דברים. יש לי את הכוח להיכנס, לצאת, להגיד לא, ופשוט להחליט כל מה שאני רוצה לעשות. אם אני מסוגל לשלוח אהבה לעצמי, ולאחרים, אני לא מרגיש שיש דבר שעומד בפניי אתמול בן העיר אותי שאני עובד מתוך פחד (היית שם!) בהרבה תחומים.. וכמה שמצער, זה נכון. לפחות עכשיו אני יכול לעבוד על זה. אני אתחיל בלשלוח אהבה לאנשים/דברים.. לעצמי אני מסוגל לשלוח אהבה בשניות כבר.. אתמול בחלק של השיעור עם הטכניקות, היה לי ממש פשוט לעבוד מתוך מצב של אהבה לפרטנר אני אתנסה עכשיו בלשלוח לאחרים.. נראה איך זה הולך תודה רבה על התגובה, היא ממש ממש עזרה לי באהבה, יוסי

 

[kung fu]

../images/Emo45.gif ../images/Emo13.gif ../images/Emo24.gif

 

[לחיות בהרמוניה]

הוא סופרמן, כן הוא סופרמן ../images/Emo6.gif

סתם סתם...פשוט ראיתי את זה בחתימה שלך

 

[keoser]

ברור שאני סופרמן!

זה המשפט שאני תמיד אומר כשמישהו אומר משהו לא הגיוני, או משהו שהוא הגיוני לחלוטין

 

[לחיות בהרמוניה]

נכנס גם למאמרי הפורום ../images/Emo13.gif

 

[למה???]

אבל אבל אבל...

למה זה טוב בתור מאמר? זה רק משהו שכתבתי, משהו שחלף לי בראש, משהו שישתנה לחלוטין- משהו שכבר הספיק להשתנות לחלוטין, אין פה שום דבר שראוי להנצחה... (בשבילי אולי כן, בטח יהיה פאנן לגשת עוד שנה ולקרוא מה חלף במוחי אז... בימים ההם

)

 

[לחיות בהרמוניה]

כי אני מרגישה שמתי שהוא

מישהו יכנס למאמרים וזה יעזור לו

זה לא אישי כלפייך

 

[למה???]

לא הבנתי- מה היה פה לא אישי?

(זה לא שאני חושבת שמשהו פה אישי, אז אין לי מושג מה חשבת שאני חשבתי שאישי כלפיי.) בכל מקרה, כתבתי את זה כי רציתי לכתוב משהו שעבר לי בראש, רציתי לשתף ואולי לקבל מילים של אנשים אחרים... ומרגיש לי שלקחת את מה שכתבתי ולשים אותו במאמרים זה כמו להנציח את הרגע ההוא ואני לא רוצה. זה לא בקטע של "לקחת אותך אישית"- זה לא קשור אליך. זה בקטע של "זאת לא היתה המטרה שלי" ולא נעים לי כ"כ שזה קורה- שזה נהפך למאמר.