הרצאה - חלק ב'
טוב, אז זהו זה קרה העברתי הרצאה של 40 דקות ביום שלישי רגשות מעורבבים מצד אחד אני שמחה, כי גמגמתי לא הרבה יותר משאני מגמגמת בשיחה רגילה, למרות שעמדתי מול אנשים היו כמה מילים שהייתי תקועה בהם אבל בגדול דיברתי בסדר הקול שלי נשמע קצת מוזר בגלל המאמץ והלחץ, אבל זה לא נראה לי קריטי מצד שני אני מופתעת. בערך באמצע ההרצאה, אחרי שהתרגלתי קצת, פתאום התחלתי לדבר חלק, בקול זורם ונינוח משפט ועוד משפט, בערך במשפט ה"חלק" השלישי התחלתי לחשוב "מה? אני מדברת חלק!!!" והתחלתי לגמגם....................... וזה גורם לי לחשוב בפעם המיליון שאולי הכל בראש שאולי אני לא מגמגמת, שאולי אני יודעת שאני מגמגמת וזה מה שגורם לי לגמגם שאולי אם מישהו היה משכנע אותי שאני לא מגמגמת או גורם לי לשכוח שאני מגמגמת - הייתי מדברת שוטף............. והדבר השלישי הוא זה קלקל את הכל. קילקל את השמחה שלא ניסיתי להתחמק או לקבל פטור מזה(לשם שינוי, בבית ספר היה לי פתור מלענות בכיתה) , שהיה לי אומץ לנסות, שגמגמתי פחות ממה שיכולתי, שהיו 3 משפטים שבהם לא גמגמתי כלל........ כשסיימתי להרצות כל סטודנט בכיתה נמנע מלהסתכל עליי...... הם השפילו את העיניים, הסתכלו הצידה, בהו בלוח וזה למרות שלפני ההרצאה ישבתי ודיברתי עם רובם, וצחקנו והכל היה בסדר.. וזה היה דבר מעליב אני אפילו לא יכולה להסביר למה הרי גם לי לא נוח לשמוע אדם מגמגם מנסה לדבר עזבתי בהרגשה לא נעימה למרות הכל מקווה שבהרצאה הבאה יהיה יותר טוב
טוב, אז זהו זה קרה העברתי הרצאה של 40 דקות ביום שלישי רגשות מעורבבים מצד אחד אני שמחה, כי גמגמתי לא הרבה יותר משאני מגמגמת בשיחה רגילה, למרות שעמדתי מול אנשים היו כמה מילים שהייתי תקועה בהם אבל בגדול דיברתי בסדר הקול שלי נשמע קצת מוזר בגלל המאמץ והלחץ, אבל זה לא נראה לי קריטי מצד שני אני מופתעת. בערך באמצע ההרצאה, אחרי שהתרגלתי קצת, פתאום התחלתי לדבר חלק, בקול זורם ונינוח משפט ועוד משפט, בערך במשפט ה"חלק" השלישי התחלתי לחשוב "מה? אני מדברת חלק!!!" והתחלתי לגמגם....................... וזה גורם לי לחשוב בפעם המיליון שאולי הכל בראש שאולי אני לא מגמגמת, שאולי אני יודעת שאני מגמגמת וזה מה שגורם לי לגמגם שאולי אם מישהו היה משכנע אותי שאני לא מגמגמת או גורם לי לשכוח שאני מגמגמת - הייתי מדברת שוטף............. והדבר השלישי הוא זה קלקל את הכל. קילקל את השמחה שלא ניסיתי להתחמק או לקבל פטור מזה(לשם שינוי, בבית ספר היה לי פתור מלענות בכיתה) , שהיה לי אומץ לנסות, שגמגמתי פחות ממה שיכולתי, שהיו 3 משפטים שבהם לא גמגמתי כלל........ כשסיימתי להרצות כל סטודנט בכיתה נמנע מלהסתכל עליי...... הם השפילו את העיניים, הסתכלו הצידה, בהו בלוח וזה למרות שלפני ההרצאה ישבתי ודיברתי עם רובם, וצחקנו והכל היה בסדר.. וזה היה דבר מעליב אני אפילו לא יכולה להסביר למה הרי גם לי לא נוח לשמוע אדם מגמגם מנסה לדבר עזבתי בהרגשה לא נעימה למרות הכל מקווה שבהרצאה הבאה יהיה יותר טוב
