הרס עצמי

*g99

New member
היא אחת מיוחדת!

קשה למצא אחת כמותה! אני חושבת שהיא יודעת שהיא מיוחדת,אין אחד שלא העריץ אותה! אני מאחלת שמשרד החינוך יזכה לעוד מורים ומורות כמותה... g99...
 

*g99

New member
במקרה שלי,

נראה לי שזה יחזיק... טוב,לאחרונה אני מוצאת שהמון מקרים אצלי הם קיצוניים להפליא..חחחח g99...
 

*g99

New member
את בהחלט צודקת!!!!

אני מסכימה עם כל מילה ומילה.רק מה,ציינתי פה באחת מההודעות שכשהכרתי אותה הייתי לפני התהליך של ארבע ההסכמות ונתתי לה ולאחרים "לדרוך" עלי.היא לא אגואסטית,זה היה "ה"מקרה האגואסטי ביותר שלה.שאר המקרים הקטנים קרו כי נתתי להם לקרות. מהיום הכל ישתנה ביננו!אנחנו נשוחח מהתחלה על הכל,מה כן ומה לא! תודה מיכלוש,אני מתחברת כ"כ עם דבריך. g99...
 

deep ocean

New member
נהדר שאתן הולכות לדבר ../images/Emo140.gif

נשמע מצויין!!!! ואני שמחה שהתחברת למה שכתבתי
שיהיה לכן בהצלחה בקשר החדש
 

*g99

New member
תודה מתוקה,

רואים שהפנמנו את דברי דון מיגל רואיז,לא? g99...
 

יופיאל

New member
עניין של זוית ראיה

כשיש לך זוית ראיה אחת , יש רק אמת אחת. אך בעולם יש הרבה זויות ראיה , וזה מה שגורם לאי הבנות וויכוחים. אף אחד לא רואה את התמונה השלמה , כל אחד רואה את הצד שלו. את כרגע מרוכזת מאוד בצד שלך , שאת לא מוכנה בכלל לקבל את האפשרות שיש צד אחר... ברור שכשתקפת אותה היא לא תרגיש נוח אם זה , אבל מה עם הצד שלך כאן? מה את לא עשית בסדר? איזה הנחות את הנחת? "היא מכירה אותי כ"כ טוב והיא ידעה שהשמיכה והמעבר לסלון לא היה מרצון אלא כי נפגעתי" עוד הנחה???? אם את הצעת לעבור לסלון למה שהיא תחשוב שאת לא רוצה? אולי את צריכה לדבר במקום להניח הנחות??? זה לא חוכמה לתקוף אדם אחר בגלל שלך לא היה את האומץ להגיד את מה שאת חושבת , זה לא אשמתה שהיא לא קוראת מחשבות... ו"דבר שאי אפשר לסלוח עליו" ... לא קצת הגזמת? אל תקחי את מה שאני רושם אישית , אני בכוונה לוקח נקודת מבט קיצונית , זה רק בשביל להדגיש את הנקודה. אל תחפשי להאשים אותה , תחפשי להבין מה קרה כאן ומה יש לך ללמוד מזה. עם הנחות קל מאוד להרוס כל קשר , זה טריק מעולה של האגו.
 

*g99

New member
או קיי,

באמת הלכת קיצוני מידי
כפי שעכשיו עניתי לשאר הכותבות,בכוונתי לשוחח איתה על המשך החברות...איפה אני שמה את גבולותי ובכלל על מה מפריע לי. זה לא ענין של להניח הנחות.הרי אתה לא היית נותן לחבר שלך לישון בסלון...מה הוא "כלב" (סליחה על הביטוי),ממש כך! שורה תחתונה,היא לא היתה בסדר כך או כך. תודה על הקריאה ועל התשובות, g99...
 
איך את לא רואה את זה? ../images/Emo2.gif

את מניחה הנחות (קרי, מדמיינת דברים) וכועסת על הדברים שאת מדמיינת. אין לזה שום קשר אליה...! בנוסף לכך, את שופטת אותה ("היא לא היתה בסדר"), ולא זו בלבד שאת שופטת אותה, אלא שאת שופטת אותה לפי המושגים שלך ("היית נותן לחבר שלך לישון בסלון... מה הוא "כלב" (סליחה על הביטוי)"). אם זה לא גורם לך או לה שום סבל, אז סבבה. אפשר בקלות לצחוק על כך וליהנות מכך (זה נורא מצחיק, אם זה לא גורם לסבל). אבל אם זה גורם לסבל לך ו/או לה, אז כדאי להפסיק עם זה, לא?
 
קרה לי מזמן...

לפני כמה שנים... הוא ואני היינו אלופים (למרות שהוא התעלה עליי ביג טיים... הרגש הנשי/אמהי או מה שזה לא יהיה מנע ממני לתת לו מכה מתחת לחגורה) אני אפילו לא יודעת למה....הסתכלתי אחורה ושנאתי את עצמי... לא ניסיתי לפגוע בו אבל פתאום שמעתי את הציניות הלעגנית של הוריי יוצאת מגרוני...והוא??? הוא לא סלח לי כמובן...הוא החזיר לי והחזיר לי....מה שהלך שם...רק מכות היה חסר.... אבל- הרבה מים ודמעות נשפכו מאז..... כן. זה הרס עצמי. זה להרוס את כל מה שטוב. זה מסוכן מסוכן מסוכן!!! זה להרחיק את מי שרוצים בקרבתו...להיות עוינים כשכל מה שרוצים זה לומר מילה רכה ולתת חיבוק. זה הקוצים. זה השריון...זה הפחד.
 

MsPiggy

New member
יצר הרס עצמי

לפעמים הנשמה היא זו שהורגת את הגוף. אני פגעתי בעצמי אינספור פעמים בגלל הכאב הזה - הוא ממכר, לפעמים הוא הדבר היחיד שאנו חשים והוא משתלט עלינו - בהתחלה אנחנו לא אוהבים אותו, אחר כך אנחנו מתרגלים אליו ובסוף אנחנו רוצים אותו, אנחנו נהנים ממנו. הוא מכלה את כל הרגשות האחרים ובונה מסביבנו חומה - מצד אחד אנחנו מפחדים להיפגע שוב פעם, מצד שני אנחנו מכוונים את עצמו לזה - אנחנו רוצים שידחו אותנו, אנחנו רוצים לבכות שוב פעם ושוב פעם... עד שיום אחד הכאב נגמר, אבל השארתי אותו שמה כדי שיהיה לי משהו, הכרחתי אותו לחזור שוב פעם ושוב פעם. הוא היה הדבר היחיד שידעתי להרגיש ובלעדיו היה בתוכי חור שלא ידעתי במה אני אוכל למלא. רוב האנשים אומרים שהם רוצים להיות מאושרים, אבל הם כל כך רגילים למצב של החוסר שהם לא יכולים להיות מאושרים לאורך זמן, הם תמיד מכוונים את עצמם לאותו מצב, זה יצר ההרס שלנו - בגלל זה אנחנו הורסים דברים שטובים בחיים שלנו, קשה לנו להיות מאושרים בלי לחשוב שאנחנו צריכים גם לסבול. ובא לי גלידה בטעם תות.
 

IC4

New member
רוצה מכות?

מכות כל כך חזקות לחומה שלך שהן יזעזעו ויפילו אותה? את תתמודדי עם עצמך עם הכאב עם הרצון שלך להשתחרר ממנו להפסיק את ההיקשרות שלך לאותו דבר ש"תמיד שם בשבילך" לצערך ותוכלי לבכות כמה שאת רק צריכה בלי להתבכין בלי להרגיש רע לגבי זה שאת מרגישה רע ועם הידע שתוכלי לשנות את עצמך לאיזה כיוון שאת בוחרת
 

MsPiggy

New member
ועוד משהו חמוד בנושא בשיעור נהיגה

שלי. דרך מהירה עם שטח הפרדה מהירות: 90 קמ"ש... והנה אני חושבת... המורה מדבר בפלאפון... אני נוהגת בסדר, די מהר אבל... יש גדר מימין... סטיה אחת של ההגה ימינה והלך על שנינו..........
 

IC4

New member
גם את ?!?! נראה לי כולם ככה!!!!

שאלתי חבר שלי אם הוא לא חושב מדי פעם מה היה קורה אם סתם ככה פתאום יעשה סיבוב ימינה סתם פתאום ידפוק ת´אוטו על איזה גדר או מכונית אחרת או ערסים שיושבים על המדרכה עם רגליים על הכביש
הוא השיב לי שזה ענין של הכוח שבידיים שלך
ראיתם את הסרט 8 מ"מ? עשיר ששילם מיליון דולר על סרט סנאף שרוצחים בו נערה מסכנה למה? כי הוא יכול. זה הכל... אנשים מסוימים משתגעים מכוח (מסר של LORD OF THE RINGS)
 
כן ידידי...

זה קרה לי אינספור פעמים. מושא הפגיעה העיקרי שלי היה "אני" עצמי
.... למעשה, במשך ששנים רבות זה היה "THE STORY OF MY LIFE"....היום אני משתדל להזיק לעצמי קצת פחות!
קסם אמיתי
 

Talia E

New member
כן

הסיטואציה הזו מוכרת לי: בגלל כאב שלי, פוגעת באחר. למשל, קרה לי שכאשר פגעו בי, בגלל כאב שלי, הצגתי את עצמי בצורה קורבנית אל מול האחר, ובכך גרמתי לכאבו על כך שהוא פגע בי להמשך, במקום פשוט להרגיש ולומר שאני סולחת, כדי למנוע את הכאב הזה שלו. זה מן "משחק" סבל - שנובע מצורך שישימו לב אליי ושירגישו אשמים על שפגעו בי. בתקופה האחרונה (שנה-שנתיים) זה כמעט ולא קרה לי. מה שאני יכולה לומר על זה, זה שתמיד ההכאבה למישהו האחר רק הגבירה את הכאב שלי, גם אם באותו רגע, זה הקל על משהו. בדרך כלל, אם לא תמיד, אני קלטתי פתאום מה אני עושה, התעשתתי וניסיתי לתקן את המצב. אני חושבת שכאשר פגעתי סלחו לי (מדובר היה בסיטואציות "קטנות" - אמירת משהו מעליב או יחס פוגע) - אבל לפעמים אין מה לעשות, וגם כשסולחים הפגיעה נשארת איפשהו, אי-שם. יצר הרס עצמי: נותן "הצצות" מדי פעם, אבל לא משתלט. בעבר הוא היה חזק הרבה יותר ויכול היה לכלול פגיעה באחרים מתוך ייאוש. זה היה בקטן, מעין התרחקות מחבר קרוב, מתוך כאב - מה שפגע גם בי וגם בו - אבל, כאמור, תמיד התעשתתי והפסקתי את הרצף הזה. מקומות נוספים בו הוא הופיע: דריכה על עצמי. העלמת עצמי. כיום, הרצון שלי לחיות טוב ובאהבה הוא חזק. ההרס העצמי יכול להופיע בתור רעיון, אבל אני מונעת ממנו להתממש. למשל: הבוסית שלי נותנת לי משהו מאד מאד חשוב לצלם... משהו שאי אפשר לשחזר... המגרסה היא ממש ליד מכונת הצילום... איזשהו חלק בי מסתקרן, מה היה קורה אם הייתי גורסת?? כמובן, אני תמיד משתלטת על החלק הזה, ולא גורסת כסף, על אף המחשבה שלפעמים עולה...
 

IC4

New member
אויש זה מעצבן אותי

אני תמיד משתגע כשהצד הזה תוהה לו "מה היה קורה אם כרגע אני אדחוף אותה לכביש?" "ומה אם סתם ככה פתאום אני אתקע לו איזה אולר בצוואר רק כדי לראות מה יקרה?" "ואם אני אפיל ואשבור את הצלחת/אגרטל/פסל הזה?" לא יודע מאיפה זה בא לי זה פשוט לא יודע... לתקוע לעצמי איזה מזלג ביד לראות אם מישהו שם לב ואז להגיד לו "לא לא זה בסדר, רק תקעתי לעצמי מזלג ביד" כבר הרבה זמן לא חשבתי על זה אבל כשקראתי את ההודעה שלך פתאום מחשבות ישנות התעוררו
 
למעלה