הרס טוטאלי

arieltr

New member
הרס טוטאלי

או האלבום בשמו המחתרתי במסדרונות לוס אנג'לס:
לא עם הסכין צלולייד.

1984. ארה"ב.
קם בחור צעיר בבוקר. הולך לקניות. נכנס לחנות. הרשימה ביד.
רוגע, פסטורליות, שלווה. אין, סורי.
הבנה, סימפטיה, שפיות. אין אצלנו במכולת, 'צטערים.
יוצא הבחור מהחנות. וחוזר בשליחות קטלנית.

הרי ברור שזה יקרה. זה היה רק עניין של זמן. מישהו צריך היה לצייר את הקו שיאמר "די, עד פה" הרי כמה עוד אפשר לרכב להם על הגב. לתסכל להם ת'דעת, ועוד בכזה כאילו שהם לא מרגישים. רולינס בא ממשפחה שבורה, ואני לא מוכן לשמוע אחרת, כי זה לא יתאים לי עכשיו. יום הדין הגיע, וכדאי לכולם להתחבא טוב טוב. גם לשוורצנגר. די נמאס, והפעם אין הנחות.

"I have a prediction, it lives in my brain
It's with me every day, it drives me insane
I feel it in my heart, that if I has a bun
I feel it in my heart, I'd wanna bill some
I feel it in my heart, the end will come"

מי מתנדב להעמיד את הבחור במקומו? כן מי זה שם האדיוט? אדוני רונלד. "טוב שבאת הלום באמת, כבודו יקבל פוףף עוד לפני הרצועה הראשונה תיגמר". הנה, ב#&#נה..&*...בוםםם. "שכב. אל תזוז אמרתי, עוד לא גמרנו איתך."

"My war you're one of them
You say that you're my friend
But you're one of them"

"לא לא, נשבע לך, אנ'לא מהצד של רייגן. פיססתי אותו לפני שנייה. באמת נו. אני כאן כי אני בצד שלך הנרי. רגע את צלולייד אתה מכיר? מצויין, אני מאותה קבוצת תמיכה של הצלולייד. סבבה, בכיף, אני אמסור לו. מה מי? רונלד? בוא נחזור לפו$ץ את רונלד. ז#&8# #%^חתתת"

וואי התעייפתי כימעה. "טוב לאיפה הולכים עכשיו? מי הבא בתור?"

"I can't decide
I can't decide
I can't decide anything"

"מה שאתה אומר, אני עושה. שלא נבזבז עצבים לשווא. אני איזי גואינג אני."

"Every time I open my mouth
I always wish I had kept it shut
I gotta spill my duts - but I don't dare
I take a look around, I know that no one else cares"

"כן, אני מכיר את המנייאקים האלה מסביב."
אבל אני, מה לעשות, לא בדיוק אימתני ושרירי כמו כבודו אז הנה "ת'בקבוק הזה אני סוחב כל הזמן בתיק, בוא נסיים לשתות אותו ואז תוכל לנפץ בכיף לסגן של רייגן על הראש. מה אתה אומר?"

"Beat my head against the wall one more time
Will this solve my problems at all?
I don't care about parties or a good time
I won't stand in your line"

"חס ושלום לא רציתי לעצבן, פשוט באסה לראות בקבוק ליקר עומד חתיכה אחת. רסיסים זה משמעות יותר רחבה. ארטיסטית ספיקינג."

"I can't talk, I can't think
My feelings burn inside of me
I love you"

"נו פרובלם כפרה. אתה לא צריך להוסיף שום מילה. אני איתך"

הנה בא גרג להוריד פה איזה סולו שיסדר אותנו ככה טוב.
ואז פתאום משום מקום, זעקה רועמת ו- "בוםם^#םםםםםםםם" הייתי בטוח פשיטה של LAPD, אבל שהרמתי את הראש למעלה הבנתי שהנרי התפרץ שוב פעם על גדוד של מנייאקים שאף פעם לא טרחו לתת אוזן קשבת ועכשיו הם מפוזרים פה על ריצפת הבטון.

"I feel I'm some kind of beath machine
With skin and muscles and a heart
That pumps my dlood
Time, time, time, time"

בשלב הזה, עם הצמרמורות בגופי, הכיאוס באוזניי והאימה שעיניי רואות, המעמד כבר ברור לחלוטין.
סוף העולם הגיע. או לפחות הסוף של אל.איי. חראם על הלייקרס כי ה-80 היה יכול להיות להם אחלה עשור. אבל רולינס פלוס הגרון שלו יחד עם גרג גין יצרן ריפים אימתניים בחסד נכנסו בדלת, והם לא מעוניינים לקחת שבויים.

"Feeling no pain
No pain
No pain
No pain"

פאק מי. החברה האלה רציניים.

פרררבזזזזבבבאאקקקקקקקקקקקק.......................... חזרנו ל-2012.

טוב תשמעו, אלבום קל זה, אהממ... לא. החברה האלה רציניים. מאוד. מפריעים להם כמה דברים. אבל את זה הם כבר הבהירו לנו באלבומם הקודם ובאופן די נחרץ. אז מה נשתנה?, שואלים בחשש לא מדומה.

ואז מגיעים לשלושת הרצועות האחרונות.

אלה שונות במהות מכל המכות והאלימות שרצה עד עכשיו. למה? כי מכאן זה כבר חושך. חושך פנימי. אם עד עכשיו זה היה בשביל לשפוך את הנוזל האדום שזורם לחלק מאיתנו בעורקים, אז עכשיו עוברים למסעות ייסורים. אבל אלה ייסורים בזחילה שכרוחים בעינויים סופניים ואיטיים בהחלט.
אלה שלוש הרצועות האחרונות באלבום הזה, שלושתן ארוכות מאוד ביחס לנוק-אאוטים שקיבלנו עד עכשיו. ורק בשביל השלוש האלה שווה, אשכרה, לקנות את האלבום הזה.

נחזור לאלבום. בצעד מפתיע משהו ואמיץ לחלוטין, מזדנב לו לחדר ריף איטי אללה טוני איומי, ורולינס עוצר לרגע את האלימות, מתיישב על הריצפה, מיוסר ושבור לחלוטין ובשלוש מילים מסכם את המצב.

"Nothing
Nothing
Nothing left inside"

"I want you to see my eyes
Nothing left inside"

בשלב הזה, כאמור, כל מי שעובר דרך האלבום הזה מקבל אינספור מהלומות, חלקן סטריאופוניות חלקן כנראה פיזיות. מבחינתי, בדיוק כאן ברצועה השביעית, גיליתי שמעבר לתיסכול, עצבים, אלימות וכעס ברמה בלתי מתפשרת, כנראה מסתתר לו לב. פשוט לא הצלחתי לא להרגיש זאת. זה אולי עטוף ומסתתר טוב טוב בין כל שכבות האימה שמתפרצת, אבל זה שם. ז'תומרת כאן.

ברצועה הלפני האחרונה, Three Nights, העטיפה של האלבום מפוענחת במעורפל, שכל האימה נשפכת מסביבנו. הנחות, אף אחד לא מקבל ברצועה הזו ולכן מאוד רצוי לשים שכפ"ץ, קסדה חסינת איימים, להיכנס לבונקר התת קרקעי, ובשקט להיפרד ממה שנשאר.

ואז בצעדים שקטים, מאוד שקטים, ואיטיים מגיע לו השיא של האלבום הזה, הרצועה הסוגרת. 7 דקות שהן לחלוטין מאסטרפיס של רצועה. אין טעם לנסות לתאר איך זה נע ולאן זה מוביל.

"Supposed to act my age
Supposed to act mature"

רצועה אחת ששווה לבדה את מחיר האלבום כולו.
חובה לשמוע.
מושלם.

למי ששרד עד כאן, תנחומי, ולפני שהאמבולנס מגיע לפנות את מה שנשאר, כעת אין מנוס מלרכוש את האלבום הזה מיידית, לפני שרולינס וגין יפרקו לכם ת'צורה שוב פעם. ולמתנדנדים אני רק אוסיף שהאלבום הזה עמוס בריפים, הוקים ומלודיות מצויינות ששזורות ופזורות באופן שמייצר רקע דינמי ואפל להתמוטטות הרגשית שמפיל רולינס על המאזין.

החיסרון המשמעותי היחידי שאני מצאתי באלבום הזה, זה שיש לי שכנים כאן מסביב...

זהו.
אני אלך לנסות להרכיב את האוזניים חזרה לראש.
 

arieltr

New member
Credits

Songs

My War – 3:46
Can't Decide – 5:22
Beat My Head Against the Wall – 2:34
I Love You – 3:27
Forever Time – 2:30
The Swinging Man – 3:04
Nothing Left Inside – 6:44
Three Nights – 6:03
Scream – 6:52


Band

Henry Rollins - vocals
Greg Ginn - guitar, bass as Dale Nixon
Bill Stevenson - drums
Celluloid Hero - pschological treatment
 

Celluloid Hero

New member
יא ווארדי..

טוב, קרו פה עכשיו שני דברים שלא דמיינתי אפילו בחלומות-

דבר ראשון- מישהו שהוא לא אני כתב פה סקירה על בלאק פלאג.

דבר שני- מישהו שהוא לא אני כתב ףה סקירה על בלאק פלאג יותר טוב ממה שאני הייתי כותב על בלאק פלאג.

אחרי ששני הדברים האלה ייתעכלו כמו שצריך, ואחרי שנת לילה (השעה פה 00:00 אצלנו כרגע) , ואחרי שאני אשמע את האלבום הזה מחר בדרך לעבודה, ואשתדל לא להתדרד לאיזו תעלה בדרך הבייתה כשהצד השני של האלבום ברקע...

יגיעו עוד כמה מילים.

בינתיים, לטובת הכלל:

http://www.youtube.com/watch?v=qVupN-pqYB4

sweet nightmares מה שנקרא...
 

arieltr

New member
מצויין עשית

שנתת לינק לאלבום כולו ולא לשירים בבודדת.
אני חושב שמי שלא מכיר את האלבום, טעות תהיה לדגום שירים כאן.
בטח ובטח לא לשמוע את שלושת האחרונים לפני כל השישייה הראשונה. זה יהיה פיספוס.

לגבי הפארודיה של אתמול, אכן צדקת, לתפוז יש בעייה רצינית עם המילים והאיומים שרולינס מוציא מהגרון ולכן כמה אותיות הוחלפו בציטוטים שם, בשאיפה לפגיעה מינימלית במהות עצמה.
אולי (ניסיתי לפני דקותיים ללא הצלחה) אפשרי לכתוב את המילה k-ill לבדה, אבל בתוך קונטקסט של משפט או פיסקת איומים, זה פשוט לא עבר את הרובוט של תפוז...וניסיתי מעל לעשר פעמים, ולמרות הייאוש מהתפוז הנחתי שאני:
supposed to keep it together
I'm supposed to keep my cool
אז שהתפוז יגיד תודה שיצא לי לימון שם ולא זית
 

Celluloid Hero

New member
פתרון יצירתי ביותר

רק תחשוב שלפני כמה זמן, כתבתי סקירה על אלבום בשם kill from the heart של הדיקס. שם יכולת התמרון שלי הייתה הרבה יותר מצומצת, כלומר, לא פשוט לכתוב על אלבום בלי לכתוב את השם שלו.. אבל עשיתי את זה. אותה בעיה הייתה עם mommy can i go out and XXX tonight של המסיפיטס. כן, ככה זה רק הפאנקיסטים נדפקים. אגב, לדעתי התקלה הזאת כל כך מופרכת שאין מצב שזאת תקלה.. (אבל אני אצטרך לבדוק את זה).
 

arieltr

New member
שמע זה אלבום רצחני הדיקס הזה

אבל על פי מה שכתוב לי פה בניירות, אתה צריך לעסוק בקראוט כרגע.
אני צריך לשים משקפיים ולבדוק את האותיות הקטנות, אבל שאל את הברמלאי, החוזה האורגינלי אצלו.
 

Celluloid Hero

New member
מה, כבר? תן להנות מהרגע


כמו שהבטחתי תגיע תגובה ממני, בזמן ובמקום שאני אראה לנכון. על כזאת פעולת חיסול ממוקדת כמו שביצעת פה, קשה לעבור לסדר היום..
 

Barmelai

New member
אוך זה היה כיף

לפתוח את הבוקר עם בלאק פלאג ועם הסקירה הזו, ועוד סקירה שהצלולוייד לא חתום עליה (למרות שאני ממש יכול לראות את התכתובת בוואטסאפ, "בחייאת אריאל, אני מנוע, גזרתי על עצמי שתיקה אז אתה חייב לפרסם את הדבר הזה שכתבתי". "אבל למה דווקא אני? תן לברמלאי". "לא יכול, הוא מופרך מדי. חייבים לשדר אמינות, ראש ממשלה לשעבר חושב שהמהלך היום באו"ם הוא לא רע לישראל, את זה אני אתן לברמלאי לפרסם?" "רגע, זה אהוד אולמרט?" "אהה...אופס")? כאילו, שום דבר שיקרה היום כבר לא יכול יכול להיות ממש גרוע. בהשוואה.

אחלה סקירה ויופי (חרא) של אלבום. לחצתי פליי שוב.
 

Celluloid Hero

New member
סוס מלחמה

עדיין לא נרגעתי לגמרי מההנחתה הזאת שלך, אבל אני בכל זאת הולך לנסות לספר פה כמה דברים. נתחיל בזה שבשבילי, יש הבדל גדול מהלהקה שהקליטה את האלבום הזה ללהקה שהקליטה את damaged. שימו לב- יש פער של שלוש שנים בין שתי ההקלטות.

מוזיקלית, 3 שנים הן הרבה זמן, ומוח יצירתי כמו של גרג גין, ספג מספיק צלילים חדשים, מספיק סבאת', מספיק גרייטפול דד ומספיק פיוז'ן ג'אז, כדי שהסאונד של הלהקה יישתנה מקצה לקצה. עוד דבר שגין ספג הרבה, זה עשבים. והמון. עקב כך, קטעי אסיד-אוונגרד אינסטרומנטליים ארוכים התחילו לצאת יותר ויותר מהגיטרה שלו. זה דווקא קרה יותר בהופעות חיות ויותר בהמשך, אבל גם פה, מרגישים שהאיש כבר לא מרסן את עצמו- אפשר לשמוע למשל את swinging man כדי לקבל מנת אוונגרד לפרצוף. וזה הזמן לדבר על הנוייז. הנרי רולינס השווה את את הנגינה הנוייזית של גין לנגינת הסקסופון של אורנט קולמן. ואחרי ששמעתי המון אורנט קולמן, אני סוף סוף מבין. כמו שהסקסופון של קולמן נשמע הרבה פעמים כמו שני סקסופונים שנכרכו יחד במעין פלונטר שיוצר מערבולת משוננת שמרסקת לך את האוזן- ככה גם אצל גין. רק עם גיטרה. זה לא מונע ממנו גם לחשוב על ריפים קטלניים. החיבור באלבום בין beat my head against the wall ל i love you הוא אורגיית ריפים כל כך מדהימה, שהיא מציפה את העיינים של בדמעות של אושר. לא פחות. ואני בכלל לא בטוח שזה מה שזה היה אמור לעשות לי, אבל זה מה שזה עושה לי. ב 1984 פלאג הפכו ללהקה הלייב האימתנית ביותר, ומפלצת הרוקנרול הבועטת ביקום (יקום, שמיותר לציין- רוקנרול, מעל פני השטח, היה עמוק בקבר בו), ושני הקטעים האלה הם החתימה שלי על המשפט הזה. אין בזה יותר פאנק . לפחות לא כסגנון, נשאר פאנק, רק כמהות.

ופה נכנס העניין המלחמתי הקטן הזה, שחוזר מדי פעם באלבום. נכון, היה אותו גם ב damaged .
אני מזכיר שעוד לפני damaged פלאג הפכו מעוד להקת פאנק מ LA, ללהקה שהיא דרך חיים, משימה מסיונרית של ממש. מלחמת הילדים בעולם המבוגרים השמרני, הפרברי, הממוכן, והרמאי, שהיה אמריקה של שנות ה-80 (גם שנות ה-2000, וקרוב לוודאי גם שנות ה-3000), ושלוש השנים שעברו מאז damaged הפכו את הלהקה למכונת לחימה משומנת . סיירת בלאק פלאג. אנשים שלא רואים בעינים. ישנים על הרצפה, וניזונים מקרדיות אבק. הכל כדי להגיע להופעה בחור הבא. יש לזכור גם שבראש כל סיירת עומד מפקד, וככה גרג גין הפך ממוזיקאי לגנרל, וכזה שטובת הלוחמים אחרונה בסדר העדיפויות שלו. כך הוא העיף את הבסיסט, וחברו הטוב, צ'אק דוקווסקי מהלהקה, ולקח את התפקיד לעצמו פה באלבום. ככה הוא ציווה על שאר החברים להתאמן בבוקר של חג המולד, וככה הוא התייחס אל הנרי רולינס כאל עוד גיטרה שהוא סוחב ממקום למקום. מיותר לציין שמתח תמידי שרר בין אנשי הלהקה, אף חבר לא היה שם, וכיף אף פעם לא היה חלק מהמשחק הזה.

no method to the madness

עוד מלחמה שהם נאלצו להלחם היה בבית המשפט. damaged עבר מפה לאוזן באנדרגראונד, ועבר כל כך הרבה פיות ואוזניים שחברות התקליטים הגדולות גילו עניין, והפצה נרחבת למיינסטרים יועדה לו (היה אפילו קליפ ל tv party , תחפשו ביוטיוב- זה שווה את זה). אבל סיבוכים עם חברת ההפצה, ומאבקים על התוכן הבוטה, שינו את התוכניות. האלבום יצא לבסוף בהפצה עצמית בלייבל של גין- SST, דבר שגרר תביעה משפטית מחברת ההפצה- ואיסור מבית משפט לשחרר כל תוכן תחת השם בלאק פלאג, ל-3 שנים. עד שחברת ההפצה פשטה רגל. ואז בלאק פאלג התפוצצה עם My war, ועוד שני אלבומים נוספים בשנה אחת. ככה משיבים מלחמה, ככה שוללים באופן מוחלט את הבלוף המיינסטרימי-

Swimming in the mainstream, is such a lame dream

ודבר האחרון שאני חייב להתייחס אליו- הוא- הצרחה. האלבום הזה אולי לא מושלם, אבל הצד השני שלו הוא מאסטרפיס בעיני. יצא לנו לשמוע את גין מעניש אותנו עם סלאדג' (וממציא את המלווינס, וגראנג' באופן כללי בתהליך), ויצא לנו לשמוע את הנרי רולינס צורח את המתים החוצה מהקבר. אבל לא יצא לנו לשקוע בלופ-קראוטי-אינסופי שכזה עם גין, ולא יצא לנו לשמוע את רולינס צורח כמו בשלושת הקטעים המסיימים פה. צרחה שרחוקה מאוד מהצרחה של ילד המתוסכל מ DC של דמאג'ד ,זה שצורח את כל השנאה והגועל נפש של העולם החוצה מהגוף שלו כדי להרגיש מה זה חיים. זאת צרחה של בנאדם שהפך כלי שרת במשחק שגדול ממנו, חטף יריקות מהאלילים שלו בטור באנגליה, הלך מכות עם הקהל שבא לראות אותו בהופעות, בנאדם שמאבד את צלם האנושיות , ומנסה לצרוח את רובוט השנאה שהוא הפך להיות תחת השליטה של גין, החוצה מהקרביים שלו. כמו שאמרת בסקירה שלך יפה מאוד- יש שם לב מאחורה, והוא נאבק בכל הבל מנשימת אפו ופיו כדי לשרוד בעולם הזה, להמלט מהלופ הזה שהוא נכלא בו. לקח לו כמה שנים והמון צלקות נפשיות לברוח מזה בסוף. בדיוק אותן הצלקות מדרך הייסורים, הבלבול והשנאה היוקדת שמטעינות כל מילה מחדש ב my war-

you say you're my friend, but you're one of them
 

Barmelai

New member
לחצתי פליי שוב

רק כדי לבדוק את הטענה שלך לגבי אורנט קולמן פוגש את הקראוט והולך איתו מכות על הגיטרה של רולינס. יש בזה משהו. נכון, ברמה כזאת של כשרון מופרע או מופרעות מוכשרת, כל דבר שתגיד יהיה בו משהו, אבל בכל זאת, יש בזה משהו.
 

Celluloid Hero

New member
זה סוני רולינס אמר על גרג גין

אתה יודע, זה מסוג הטענות האלו, שיש כל כך מעט אנשים שהם חובבי אורנט קולמן וגם בלאק פלאג בו זמנית, שממש קשה להכחיש..
 

Barmelai

New member
יש כל כך מעט

שאם יתנקשו בשניים מחברי הפורום הזה, לא יהיו בכלל.
 

Celluloid Hero

New member
איזה סוני? סוני היה בדיחה. זה הנרי עם המסאז'



גלן (מהמיספיטס) עם הכתפיים המתוחות, ואולי סקס אחרי זה, לך תדע
 

noosh

New member
טוב, גם אני לחצתי על פליי

ואין שום סיכוי בעולם שהייתי לוחצת על פליי ל-40:29 דקות של אלבום כזה אם לא היו כתובות עליו שתי סקירות שלא איפשרו לי לא-ללחוץ על פליי. אני אמורה לקרוא את זה בלי לשמוע את המוזיקה? לא נראה לי שזה אפשרי.
אז האמת שהתחלתי מהקטע שהצלולויד צירף, האינסטרומנטלי-אוונגרדי-וואטאבר, קראתי את שתי הסקירות לצליליו, ומכיוון שאינ קוראת מהר גם נשאר לי זמן רק להקשיב למוזיקה. כרגיל, הופתעתי. אני תמיד חושבת שאני לא אצליח להתמודד עם מוזיקה כזו כי היא תוקפנית מדי בשבילי, או רועשת, או שאינ לא אצליח למצוא בה את המלודיה או את נקודות האחיזה כדי להישאר. כמו תמיד התבדיתי, אפשר עד מחר לדבר על קראוט ושאר סגנונות ברוטליים שאמורים להפחיד אנשים כמוני, אבל כמו שברוט, על אף שמו המאיים, הוא אחד מהסגנונות האדריכליים שיצר אמנם מפלצות, אבל עם תשומת לב נהדרת ומופלאה לפרטים הקטנים, שהתענג על החומר, שפיאר את העושר של הבטון החשוף, כך כנראה גם הברוט הזה מבוסס, בראש ובראשונה, על מלודיות, על מוזיקליות ועל אלמנטים בסיסיים ואיך מתעסקים איתם. בקיצור, יש פה ביצ' בויז. גם אם לא באמת. עובדה שנשארתי עד הסוף ואפילו הצלחתי לשרטט קצת תוך כדי.
בכל מקרה, רק רציתי שתדעו שהברמלאי הוא לא היחיד שלחץ על פליי בעקבות הסקירות האלו, ותודה שאתם כותבים על מוזיקה כזו באופן שגורם לי לעצור ולהקשיב לה.
 
למעלה