אם זה היה מסתכם רק בילדות אז מילא
אנשים היו איכשהו שורדים את העובדה שיש להם חרא הורים ומשתקמים ויוצאים לחיים,
הבעייה, שכמו שעולה גם מהשאלה שעלתה כאן ומאין סוף נתונים ותופעות אחרות החרא לא נפסק לעולם,
התבנית הזאת של ניצול חולשות על מנת לבסס תלות ושליטה שולטת גם במקומות העבודה ובמסחר ובפוליטיקה ובאקדמיה,
המחלה של המשפחה הופכת למגפה שאנחנו קוראים לה חברה.
שבה, במקום לבסס קיום על יצירה משותפת אנשים מנצלים אחד את השני ככל שניתן,
ואוטיסטים פגיעים לקטע הזה במיוחד כי הם יודעים ומרגישים וצריכים אחרת,
אז במקום לשמוח בזה ולעודד את זה ולו רק למען הסיכוי שיהיה כאן קצת פחות רע מסמנים אותם ככאלה שלא מבינים את ה"קוד החברתי" (הקוד החברתי זה להיות חרא נצלן וצבוע ושקרן) ולכן זקוקים בדחיפות ל"טיפול" שיהפוך אותם למצחינים כמו כולם.
אין שום בעייה עם תבנית קבועה, להפך, השאלה מה התבנית הזאת מגלמת, מה היא מבטאת, וכל אדם שהוא לא לגמרי מטומטם וחסר רגש קולט מהר מאוד שהכל מבוסס על ניצול ושקר וחיפוש אחר חולשות.
לא מזמן קראתי מאמר של 2 זוכי פרס נובל לכלכלה שפתאום גילו ( ממש גאונים, חבל על הזמן) שבעצם רוב פרקטיקות המסחר הנהוגות מבוססות על ניצול חולשה בעיקר, מה באמת ? ואוו, ממש הפתעה.
ומאיפה זה בא ? ככה אנשים גדלים, זה מה שהם מכירים, זו המציאות בתוך המשפחה,
ליצור ערך מתוך עבודה משותפת ושמחה ותשוקה זה רק לחולי נפש,
הנורמה תעשה את כל מה שהיא יכולה על מנת למנוע את זה,
גם כי לא רק שאנשים בכלל לא מבינים שמציאות כזאת אפשרית והיא בריאה ויצירתית ומאפשרת רווחה אלא שהם בטוחים, ואולי די בצדק, שברגע שתפישות כאלה יהפכו למציאות אז מקומם ומעמדם וחשיבותם העצמית תיפגע.
הבעייה שאוטיסטים נוטים בדיוק לכיוון הזה, יותר כשרון ופחות פוליטיקה, יצירתיות המבוססת על התחשבות והקשבה, על טוב לב ונדיבות ולא על תחרות וקמצנות,
ועל זה הם הולכים לחטוף, וקשה מאוד, ומכל הכיוונים, וכל הזמן, עוד הרבה הרבה הרבה מאוד שנים, ומכולם..
כך שגם אם במקרים נדירים האוטיסט שורד את משפחתו זה לא שיש לו לאן ללכת,
אולי גם בגלל זה לא מעט בוחרים כמוך, לסבול את מה שהם כבר בלווא הכי מכירים, כי מה זה משנה, זה לא שבחוץ זה אחרת.
החברה מתנהלת בדיוק לפי התבנית הכל כך מכוערת של המשפחה
אחד לאחד
זו גם הסיבה שכל מה שהאקדמיה יודעת לעשות זה לחרבן לנו על הראש
אנשים היו איכשהו שורדים את העובדה שיש להם חרא הורים ומשתקמים ויוצאים לחיים,
הבעייה, שכמו שעולה גם מהשאלה שעלתה כאן ומאין סוף נתונים ותופעות אחרות החרא לא נפסק לעולם,
התבנית הזאת של ניצול חולשות על מנת לבסס תלות ושליטה שולטת גם במקומות העבודה ובמסחר ובפוליטיקה ובאקדמיה,
המחלה של המשפחה הופכת למגפה שאנחנו קוראים לה חברה.
שבה, במקום לבסס קיום על יצירה משותפת אנשים מנצלים אחד את השני ככל שניתן,
ואוטיסטים פגיעים לקטע הזה במיוחד כי הם יודעים ומרגישים וצריכים אחרת,
אז במקום לשמוח בזה ולעודד את זה ולו רק למען הסיכוי שיהיה כאן קצת פחות רע מסמנים אותם ככאלה שלא מבינים את ה"קוד החברתי" (הקוד החברתי זה להיות חרא נצלן וצבוע ושקרן) ולכן זקוקים בדחיפות ל"טיפול" שיהפוך אותם למצחינים כמו כולם.
אין שום בעייה עם תבנית קבועה, להפך, השאלה מה התבנית הזאת מגלמת, מה היא מבטאת, וכל אדם שהוא לא לגמרי מטומטם וחסר רגש קולט מהר מאוד שהכל מבוסס על ניצול ושקר וחיפוש אחר חולשות.
לא מזמן קראתי מאמר של 2 זוכי פרס נובל לכלכלה שפתאום גילו ( ממש גאונים, חבל על הזמן) שבעצם רוב פרקטיקות המסחר הנהוגות מבוססות על ניצול חולשה בעיקר, מה באמת ? ואוו, ממש הפתעה.
ומאיפה זה בא ? ככה אנשים גדלים, זה מה שהם מכירים, זו המציאות בתוך המשפחה,
ליצור ערך מתוך עבודה משותפת ושמחה ותשוקה זה רק לחולי נפש,
הנורמה תעשה את כל מה שהיא יכולה על מנת למנוע את זה,
גם כי לא רק שאנשים בכלל לא מבינים שמציאות כזאת אפשרית והיא בריאה ויצירתית ומאפשרת רווחה אלא שהם בטוחים, ואולי די בצדק, שברגע שתפישות כאלה יהפכו למציאות אז מקומם ומעמדם וחשיבותם העצמית תיפגע.
הבעייה שאוטיסטים נוטים בדיוק לכיוון הזה, יותר כשרון ופחות פוליטיקה, יצירתיות המבוססת על התחשבות והקשבה, על טוב לב ונדיבות ולא על תחרות וקמצנות,
ועל זה הם הולכים לחטוף, וקשה מאוד, ומכל הכיוונים, וכל הזמן, עוד הרבה הרבה הרבה מאוד שנים, ומכולם..
כך שגם אם במקרים נדירים האוטיסט שורד את משפחתו זה לא שיש לו לאן ללכת,
אולי גם בגלל זה לא מעט בוחרים כמוך, לסבול את מה שהם כבר בלווא הכי מכירים, כי מה זה משנה, זה לא שבחוץ זה אחרת.
החברה מתנהלת בדיוק לפי התבנית הכל כך מכוערת של המשפחה
אחד לאחד
זו גם הסיבה שכל מה שהאקדמיה יודעת לעשות זה לחרבן לנו על הראש
