אני חושב שהגישה הקיימת היום ובכלל להורות
היא כזו שהיא נשנעת על מוסכמה ישינה ,על מסוכמה שלא מתאימה לילד הממוצע ובטח לא לאוטיסט, אני מסכים איתך שהשיטה הקיימת
המוסכמה הכללית מה שאתה מכנה קופרניזם היא תאונה מאוד קשה בשביל ילדים,כי היא בנויה בעצם על קוי חשיבה ישינם, לא משנים ולא פותחים
אני חושב שחינוך הוא צריך לבוא על ידי
 
התקרבות לילד, מבט קרוב ולא מלמעלה, הרבה אמרו לי שאני נותן ומעודד חופש לילדים, ואני אוהב את זה, שאני עם ילדים אני נותן להם לעשות בי ואני
עושה בהם, אני לא המנהיג ואני לא רק הקבוע, אני נותן להם
חופש להיות מי שהם, זה לא מוצא חן בעניי אחרים, שאני לא מאלו שישר אומרים " לא אסור" אני בכלל יש לי גישה יותר
 
פתוחה לטעמי לחינוך שהוא קו ישר שפונה על הילד ובחזרה ולא מסלול קבוע בו יש הורה ויש חוקים וצריכים למלאות אותם, אני חושב שגם את בתור הורה ממה שסיפרת אתה נותן לילד לחשןוב, להיות היא ללא כל מיני פוזות או יומרה
שאתה מבין יותר ממנה, אני חושב שהדרך הנכונה היא לתת ליליד ועם דחיפה להיות במרחב שלו ולא לכפות עליו את המוסכמה הכללית כי "
ככה כולם עושים" וזה נורמה היא
 
קובעת מה הסדר מה ניתן ומה אסור מה אפשרי ומה לא, וילד שבוני לתקשורת אחרת, לזווית קצת שונהב עקומה יותר, הוא מקבל את אותו סל כלים כדי להתאים אתו לתבנית קבועה, אני חושב שהעדרת הכלל על הפרט היא חטא נורא,
וזה מה שאתה מכנה פאישיזם אם היו מתיחסים לבני אדם כפרטים ולא עוד מוצר בעלי אותו אופ,י אותו מרקם, אותו צבע אלא כל אחד יחודי אז העולם
היה פותח ופרח הרבה יותר
 
משמעת הזאת, מהקביעה שמה נכון לכולם ומה אסור. לטעמי צריך לסיח דגש על הפרט ושיתלב עם הפרט ולא הפך מה דעתך? אני חושב שאני
ואתה חולקים דעה שהפרט לא פחות חשוב מהלל אלא
הוא משתלב יחד וצריך לתת לואת המקום ,הקצב וזמן שלו, זה דעתי לפחו,ת אני אגיב אחר כך שוב כי אני לא מרוכז וכנראה כתבתי קצת בלאגן.
