הרמן הסה...

Scummy

New member
הרמן הסה...

מישהו\מישהי? בדיוק סיימתי את 'מתחת לגלגל'...ממש נוגע ללב.
 
'זאב הערבה'

הוא הספר היחידי עד כה שקראתי של הרמן הסה. ספר חזק מאוד, סוריאליסטי בחלקו הגדול. קראתי אותו לפני זמן מה, כך שפרטים אינני זוכר, אבל התרשמתי עמוקות מהעומק והחשיבה (הרגשיים והאינטלקטואלים) שיש להסה. הסיפור הוא למעשה על אדם שקורא את יומנו של אחד הארי הלר ('זאב הערבה')שהתגורר בדירה להשכרה שבביתו. היומן מתאר את זכרונותיו ולמעשה סיפור חייו של הלר, שרוב ימיו היה כמעט מתנזר (מכאן השם), ורק בשנותיו המאוחרות התחיל לחיות את החיים. אני לא אגולל כאן את כל הסיפור, אך מספיק לומר שהוא מרתק, עמוק, מעורר מחשבה ומעשיר מאוד. אולי אחרי שאסיים עוד פעם את 'מגילת סן-מיקלה', אקרא שוב את 'זאב הערבה'
עשית לי חשק עכשיו... ד"א, אם כבר מדברים על 'מגילת', למי שקרא אותו יותר מפעם אחת: אני בדיוק היום התחלתי לקרוא אותו, ואם אפשר להגיד שאי פעם פחדתי לקרוא ספר, עכשיו אפשר להגיד את זה. אני כמעט מפחד לקרוא אותו, כי אני זוכר בבירור את הטלטלה הריגשית שהספר הזה יצר אצלי בקריאה ראשונה, ולעבור שוב את כל הדברים ההם (הכולרה בנאפולי, השלוים מנוקרי העיניים...). רק רציתי לדעת אם משהו דומה חוו אנשים אחרים שקראו את הספר? למרות שבטוח להגיד שאם יש ספר אחד שאני לא אקרא שוב מרוב פחד זה '1984'
 

behemot

New member
את גילת סן-מיקלה קראתי די מזמן ודי

הכרחתי את עצמי לגמור... לעומת זאת את 1984 ... אחד הספרים היותר גאוניים לדעתי קראתי יותר מ10 פעמים כבר ותמיד חוזר אליו כשהוא נחלש בזיכרון - כדאי לך לנסות שוב
 

דוסטו

New member
שני הספרים שהזכרת - מעולים

אלא שקראתי אותם בגיל תיכון. ומאז זרמו כ"כ הרבה אותיות בראשי שלא יהיה הגון להביע עליהם דעה. מגילת סאן- מקילה - ספר חוויות אוטוביוגרפי מרשים למיטב זכרוני ההולך ודועך. 1984 זה משהו שלא יוצא מהראש. האם כבר אמרתי כאן, שאורוול התענין בקבלה, ו-1984 אינו מקרי אלא המקבילה הגאורגינית של תשמ"ד? . באותה מחלקה של אכזריותו של המין האנושי, אשר האינטיליגנציה שלו עוברת אבולוציה מואצת אבל הסוציאליות שלו נמצאת ברגרסיה מדאיגה והיא פחות משוכללת מאשר זו של אחרון היונקים בטבע - אפשר רק לשוב ולהזכיר את "מעשה שפחה" של מרגרט אטווד שגם בו דנו כאן לא פעם.
 

Scummy

New member
מה שאנשים לא יודעים על אורוול...

זה ש1984 הוא לא רק אלגוריה ישירה לטוטאליטריות הסטאליניסטית, אלא גם ביקורת על השיח האינטלקטואלי בעולם המערבי. ג'ורג' אמר בעצמו שהאינטלקטואלים הבריטים והסובייטים דומים בצורה רצינית - "וזו אינה מחמאה לסובייטים". בחיי! תשאלו את חומסקי!
 

המיש

New member
מגילת סן מיקלה ו- 1984

מעניין ששני הספרים הללו הוזכרו בנשימה אחת. קראתי את שניהם לפני שנים רבות. את 1984 כשהייתי בן 23 לערך. זה היה בזמן שטיילתי במזרח הרחוק, וקניתי אותו בחנות ספרים משומשים בבנגקוק, באנגלית. אני זוכר שוהא רץ לי מתחת הידיים. קריא מאוד, ובהחלט הותיר בי רושם עז. יתכן שהרושם התגבר בגלל שהייתי במסע - טיול, כך שהיה לי פנאי לקרוא ולהרהר בניחותא, ואולי גם בגלל שחוויית הטיול תמיד מעצימה את חוויית הקריאה. במיוחד כשעברתי מתאילנד מבורמה, שהייתה נתונה אז - ולמעשה עד עצם היום הזה - בצבת ברזל של שלטון צבאי טוטליטרי. עם זאת, זה לא ספר שהייתי חוזר אליו. אין לי חשק לכך, ואני חושב שהמסר הובן דיו בקריאה הראשונה. ובכלל - אני לא חוזר אל ספרים שקראתי (אולי אני חוטא פה ושם עם ספרים מן הילדות - פינוקיו בגרסה המלאה, או הנסיך הקטן). איכשהו, יש כל כך הרבה ספרים בעולם. מגילת סן מיקלה, לעומת זאת, מעורר אצלי בהחלט רגשות נעימים. זהו ספר אנושי ושטוף שמש, כמידתו של אדם. לא בכדי, האסוציאציה שהוא מעורר אצלי היא הכחול העמוק של הים המקיף את האי קפרי. הייתי בהחלט מתחלף עם אכסל מונתה. אם הייתי צריך לבחור לאיזה ספר לחזור מבין השניים - אם בכלל - אין ספק שזה הספר. אבל במקום לחזור אליו, אני מציע לכם לקרוא את "האי של ארתורו" של אלזה מורנטה. חוויה בפני עצמה.
 

הגר34

New member
נו, שוין...

האי של ארתורו ומגילת סן מיקלה? מה הקשר? אני יותר בעד הראשון, מין סיפורים כאלה, מכל הספרים הוא מזכיר לי דווקא את הסדרה של ג'ימס הריוט וסיפורי הוטרינריה שלו. שני האנשים היו רופאים הומניים מאוד, אחד אוהב אדם והשני אוהב חיות...
 

המיש

New member
הקשר הגורדי

הקשר, כפי שכתבתי (אני חושב), הוא אסוציאטיבי למדי; איש איש ותחושותיו. שני הספרים מצוינים בעיני, והם בהחלט שונים מאוד האחד ממשנהו. אבל אם ההתלבטות היא בין לקרוא שוב את מגילת סן מיקלה או לקרוא בפעם הראשונה את האי של ארתורו, אז אני מציע - מציע בלבד - את האפשרות השניה. דהיינו, האי של ארתורו, פעם ראשונה...... נמכר.
 
למעלה