הרוח שלנו

[דז]

הרוח שלנו

ברגעים של שתיקה אהובה . הרגשתי שוב כאילו אני באוטובוס הביתה . ואתה תחכה לי עם חיוך אוהב . ברגעים כאלה , יודעים כמה אנחנו רואים רחוק מהמציאות , אני אתה שבכלל ניסינו בהתחלה, ברגעים של שתיקה. רמסה אותי הרוח, כאילו אני דרכתי על נמלה , והיא עמדה צוחקת בצורת הרוח. שקטה ונוגעת. נגיעות אסורות , מעוררת זכרון חזק של תשוקה ישנה. גם אותה העיפה הרוח. וליטוף שמרגיש חם ,מתוכנת קר ,כמו מתכת מחושלת באש. ואם הכול נעלם הבסוף, למה שיבוא לידי התחייה. ואם הרוח לא עוצרת , זו הסיבה לחוסר המנוחה שלי , אבל לא למנוחה של האהבה. ברגעים שהקור עוצר כול תזוזה, ברגעים שאתה לא מחמם אותי בשקרים טעם סוכר. ברגעים עצובים. אז אני אדע שהכול עבר