הרוח החילונית

[ילידת המאה שעברה]

הערות

האלוקים כל כך מושלם, שגדולתו היא שלמרות שהוא כ"כ נשגב, הוא מסוגל "לרדת" לרמת הפרטים הקטנים. זו הגדולה הכי גדולה שיכולה להיות. מה זו חכמה? מה זו "מושלמות"? חלק גדול מזה, זה האפשרות להוריד דברים חכמים ונשגבים לרמת הבנתם של האנשים הפשוטים, ולהיות מסוגל "לתקשר" עם כל אחד, ולא משנה מה הרמה שלו. לדבר מושלם אין רצונות? אם כך, למה ברא עולם? "סתם כך"? למה מושלמות סותרת מציאות או אפשרות קיום רצונות? בקשר לתפילה: באמת אין מהתורה תפילה שצריך להגיד, ועל האדם היה להתפלל איך שהוא רוצה, מה שהוא רוצה. בתקופה מסוימת תקנו חכמים נוסח תפילה. לפי דעתי זה טוב יותר מתפילה מהלב (לא במקום!)- תפילה בה אומרים מה שרוצים, מכיוון שבנוסח התפילה הם הכניסו את כל מה שבנאדם יכול לרצות לעצמו, כל מה שצריך בשביל שיהיה טוב, וכל מיני תשבחות לה´, שמתיימרים לעמוד על גדולתו. אלו הם דברים שלא בהכרח עומדים לבנאדם בראש כל הזמן. כמובן שזה לא סותר תפילה אישית של האדם, מהלב- אפשר להתפלל כמה שרוצים, מה שרוצים, ובאיזה אופן שרוצים. ובתפילה עפ"י הנוסח הכתוב, אפשר להכניס כל כוונה רצויה. מה זה "לסגוד" לו? בוודאי שאסגוד לו, אם אני מאמינה שהוא הסיבה לחיי, לכל עולמי, לכל מה שיש לי! הבנתי שגם את מאמינה בזה, לא? רוב הדתיים כלל לא מעוניינים להסביר או למצוא סיבות לקיום אלוקים. הם פשוט מאמינים בו. ובוודאי שכורח המציאות רק מחזק את אמונתם. אלוקים לא מחטט בענייני האדם הפרטיים, הוא מעורב בהם, מפני שהוא נמצא בו, מפני שהוא קרוב אליו ואוהב אותו. כמו שלא אומר שבעל מחטט בענייניה הפרטיים של אשתו, ומסתכל על צבע גרביה ועל אופן התנהגותה. לא! הוא לא עושה זאת מחטטנות, אלא עושה זאת כי אכפת לו איך היא נראית, אכפת לו איך היא מתנהגת, כי הוא אוהב אותה, כי היא יקרה לו! תודה על התייחסותך ותשובותיך!

 

[ושתי]

רוחניות וגופניות

קיים בלבול מושגים בשאלה-קביעה שלך,קורינהליר, ולדעתי אין שום קשר בין ה"נשמה" כחלק מהגוף האנושי בחייו, לבין המשפט שלך "החילנים בפורום מוצגים ומציגים את עצמם כאנשים לא רוחניים בכלל". רוחניות היא כל העשייה הרעיונית, תרבותית, שכלתנית, אמנותית ואחרת, גם דתית, שמהווה חלק מהווייתו של אדם חושב ויוצר. הוויכוח שניטש בפורום נסב סביב לשאלה, האם ה"נשמה" ממשיכה להתקיים כיישות עצמאית גם לאחר מותו של הגוף בו היא שוכנת. הדעה המדעית - וזה לא שייך לאמונה - זו שחלק מהמשתתפים החילוניים ניסו להסביר, בעיקר סייברדין היא, שאין חיים עצמאיים ל"נשמה" לאחר המוות. זה בכלל לא קשור ל"רוחניות" - שהיא, למעשה, תרבות שנוצרת בידי פרטים אנושיים, אבל נשמרת - כיצירות תרבות - ספרים, מאמרים, יצירות אמנות, כתבי הגות, פרשנות ועוד ועוד - בחומר כמו ספרים וסרטים, ומועבר, בדרך של לימוד וחינוך, מדור לדור. לא ה"נשמה" של אדם ספציפי נודדת החלל לאחר מותו ומהווה "רוחניות", אלא היצירה התרבותית שיצר אותו אדם בחייו, ומונצחת בכלים בני-קיימא, שמצטרפת ליצירות אחרות, דומות או שונות, ויחד מהוות "רוחניות". גם "רוחניות" לא מרחפת סתם ככה בחללו של עולם, אלא מצויה ונשמרת בכלים, כפי שהסברתי, ומועברת באמצעותם לאנשים שמוכנים ורוצים לקבל ערכים רוחניים. טבעי הדבר, שאנשים שהמיסטיקה היא חלק מהוויתם - כמו מאמינים דתיים, יקבלו ביתר קלות את הדעה, שה"נשמה" היא בעלת יכולת קיום נפרדת מהגוף, בעוד שחילוניים, שרבים מהם מתבססים על היגיון יותר מאשר על מיסטיקה, שוללים הנחה זו.

 

[The-G]

לפי דעתי:

מכיוון שאני רואה את היווצרות החלל הידוע, בידי המפץ הגדול, אני חושב כך: הכל זה אנרגיה. מכאן נובע, אין משהו שהוא לא אנרגיה. כמובן על פי איינשטין וגורמים אחרים: אנרגיה = חומר. אני לא רואה מקום ל"רוח". לדעתי אתם פשוט ממעיטים בערכו של המוח האנושי, בכך שאומרים שהוא תלוי ב"נשמה".

 

[korinalir]

לא ממעיטים בכלל...

אפילו להפך לא דיברתי בהרכח על "נשמה" מהסוג שהיא יחידה נפרדת מהגוף ומהסוג של גילגול נשמות (למרות שאני לא פוסלת אמונה בזה אישית עוד לא גיבשתי דעה בנוגע לגלגול נשמות) אבל בהודעה התכוונתי רק ליסוד רוחני כלשהו שנמצא מן הסתם ביכולת של המוח האנושי שיכול לשלוט על הגוף לדעתי ובכלל יש המון דברים בנושא מחקר מדעי על המוח שעוד לא גילו את יכולותיו האמיתיות. רק המקור של היכולות האלה לו אני קוראת "רוחני" או "מעבר" כי אני לא חושבת שהכל זה תגובות כימיות אני לא חושבת שהאדם הוא רק מחשב משוכלל ולא יותר אפשר להגיד שהאדם הוא אורגינזם+ מהו הפלוס הזה? המדע יכול לנסות ולברר, אבל יהיו דברים שלעולם לא נבין ואולי כי אין אנו צריכים להבין. יש איזשהו משהו מעבר לאדם פשוט לא נראה לי שזה כל מה שיש וגם לא שהמדע אי פעם יגדיר את כל המרכיבים של האדם לפחות לא בתקופת חיי. למרות שיתכן שאני טועה... קורין. נ.ב תקראו את "הודעה לכולם!"

 

[similar]

נשמה

יש הסתכלות פנימית ויש הסתכלות חיצונית. הבנה על מבנה האדם והחיבור בין החלק הרוחני ובין החלק הגשמי. ברגע שאנחנו מבינים את הקצת שאנחנו מסוגלים לתפוס בתור בני אדם; מה זה אדם, מה התפקיד שלו בעולם, מה הוא רוצה, איך הוא חי, מה המגמה שלו, מאין הוא בא, איפה הוא נמצא, לאן הוא הולך, מה הכיוון של הרצון, מה יכולת ההבנה שלו, איך בן אדם פועל בעולם כדי להשיג את המטרות שלו ואיך הדברים עובדים כאשר הוא במצב של בריאות, במצב הרמוניה, במצב של שמחה, במצב של טוב לב, במצב של יכולת להעניק, במצב של יכולת לעשות סדר, להשפיע מהאהבה שלו על העולם החיצוני, לבריות, לבעלי החיים, בני אדם, עצים, ואפילו המים של הים. הדברים האלה לא תלושים מהמציאות, אבל; אנחנו צריכים להודות, אנחנו בני אדם, אנחנו חיים בעולם של החושים, עולם של ששת החושים. אנחנו מוגבלים ביכולת הראיה , השמיעה, ההרחה והחלק הקשור עם העולם החיצוני – אלה שבעת הפתחים הנמצאים לנו בראש. הראש הוא החלק שקשור לגוף באמצעות הצוואר, הצוואר זה החלק הצר ביותר, אבל כל דרכי הקומוניקציה מהראש לגוף עוברים דרך הצוואר ובראש יש לנו את שבעת הפתחים שהם נועדים לקלוט את תמונת העולם החיצוני, להעביר אותו למרכז, ושם אנחנו מעבדים את הנתונים ויכולים לקבל מושג על הסביבה שאנחנו נמצאים בה. זה חלק מסוים מההרכב הגשמי של הבן אדם; אבל, יש לנו ראיה פנימית. בן אדם אומר: ראיתי. הכוונה לראיה בעיני הרוח. בן אדם אומר: שמעתי, דמיינתי, חלמתי, רציתי. את כל הדברים האלה אנחנו לא יכולים לשקול, לא יכולים למדוד, לא יכולים לשים אותם באחת מהקופסאות או במגרות שאנחנו רגילים לשים אותם מעולם הפיזיקה, מתמטיקה, מהעולם הגשמי, בעולם שיש לו אורך, רוחב, כיוון, עומק, עולם של שלושת המידות, עולם של חומר וכמות. ובכן, צריך קודם כל להכיר בדבר אחד; שמה שנקרא אדם, הבסיס לכל דבר הוא שאנחנו נכיר ונדע את המבנה של האדם, קודם כל את החלקים שלו. מבחינה גשמית ומבחינה רוחנית. הדבר הראשון שמתקלקל אצל בני האדם, הדבר הראשון שקורה להם לפני שהם נעשים מה שנקרא בשפת העם חולים (או בשפת המדיצינה); מתקלקל לבני האדם הרצון. זה נשמע פשוט, זה נשמע תאורתי, אבל זאת המציאות של העולם. מה שמתקלקל דבר ראשון אצל האדם זה הרצון שלו. אם אנחנו מסתכלים הסתכלות חיצונית על בני האדם, אז בסדר, אפשר לבדוק מה שיש להם, אפשר למדוד אותם במכשירי מדידה, במכשירי צילום, במכשירי רנטגן, בכל הטומוגרפים הממוחשבים ואפשר באמת לראות תמונה של הגוף הגשמי ואפשר באמת לחזות בשינויים שקיימים בגוף הגשמי. אבל אלה, מבחינת האמת, אלה לא המחלות של בני האדם, אלה התוצאות. התוצאות, או: ההטבעה הרוחנית של התהליך הדינמי בגוף הגשמי שהוא ההקרן, המסך. המסך החיצוני של החיים. אם אנחנו חושבים שבן אדם מתחיל ונגמר בגוף שלו אז באמת שמה שנפוח צריכים לצמצם ומה שקטן צריכים לנפח ואיפה שיש הרבה מדי צריך להוציא ואיפה שיש חוסר צריכים להוסיף, ואז יוצא מן פשטות כזאת שהאדם בעצם מתחיל מהגוף ונגמר בגוף ובאמת, רפואה שמתייחסת לחלק הגשמי של הבן אדם, היא חייבת לעשות רק דבר אחד: לבדוק, לשקול, למדוד ולהוסיף או להוציא את הדברים שחסרים או שמיותרים. ובכן, זה בשבילנו פרימיטיבי למדי, למרות שאנחנו נמצאים במאה ה- 20, עדיין כביכול, הרפואה שנקראת "הרפואה המודרנית" או "הרפואה המתקדמת", 99% מכל העבודה שהם עושים: הם מכניסים או מוציאים. זה המכנה המשותף הגדול ביותר. על ריפוי אנחנו כבר לא שומעים, אנחנו שומעים על טיפול, על לקיחת תרופות, על דיאגנוזות מפוצצות במכשירים שעולים מיליונים של דולרים, אבל ישועה אין להמונים. אין. בן אדם סובל. כמעט ולא נפגוש אנשים שאומרים שהם הבריאו, לא מנזלת או התקררות, אלא מדבר עמוק יותר, דבר שנקרא מחלה כרונית, או דבר שהוא קצת יותר עמוק לבן אדם. ועל זה אנחנו כבר לא שומעים, אין על זה דיבורים. ובכן, יש לנו משהו אחר, כיוון מחשבה לגמרי אחר, והכיוון אומר ככה: הסוף; התוצאה של מה שנקרא אדם זה הגוף שלו, זה המבנה האנטומי. הראש, הגפיים, החלקים הפנימיים והחיצוניים. כעת – מה המשמעות הזו שיש חלקים שונים לגוף, יש לו חלק של התחושות וחלק של התפקודים, האם הבן אדם מתחיל באמת מהגוף שלו או שיש משהו מעבר לזאת. האם אנחנו שמוגבלים בעולם של החושים, הספקטרום של הראיה מוגבל לשבעת צבעי הקשת, לספקטרום של הראיה של בני אדם. השמיעה שלנו מוגבלת בדומה לראיה, כאן היא מוגבלת מ-5 הרצ עד 15 אלף, יש כאלה ששומעים 18 אלף. חוש הריח הוא מוגבל עוד יותר מהשמיעה, ובלשון יש לנו רק 4 אפשרויות לבחון את המזון. עכשיו נראה דבר מאוד פשוט, שהרצון של בן אדם, החלק הרוחני, הרוח, הנשמה, מה שנקרא spirit, לא ניתן למדידה במכשירים, לא ניתן לשקילה וכמעט שגם לא ניתן לתיאור, והעולם שלנו התרגל ככה שבן אדם חולה, כשהוא בא לרופא אז בדרך כלל את הדברים האלה שאי אפשר לבדוק במכשירים שנקרא "המדע האובייקטיבי", כלומר, לשקול ולמדוד את האורך ולצלם (גם המצלמות עושות בדיקה גשמית של הדברים), הרי שהחלק הזה הוא נשכח. החברה שלנו היום מתעלמת לחלוטין מהקשר בין החלק הפנימי של הבן אדם לבין החלק הגשמי, שאם כך לא היו צריכים לבצע את השיטות שאנחנו קוראים להם אלימות על הגוף הגשמי והיו מטפלים בדרכי נועם בחלק הרוחני של הבן אדם. הבן אדם ניחן ברצון והבנה, אלה שני המרכיבים העליונים שאנחנו מסוגלים לדבר עליהם והרצון וההבנה עובדים כיחידה אחת, הם משתפים פעולה אחד עם השניה, אחד משרת את השני, הנמוך משרת את העליון ואצל אדם בריא הרצון וההבנה מחוברים בצורה כזאת שלא יהיה הבדל בפעולות של האדם בין הרצון וההבנה. אפשר לצייר זאת באופן סכמטי. בחלק העליון שמים את הרצון, אחר כך יש לנו את ההבנה, מתחת להבנה יש לנו את נוזלי הגוף, מתחת לנוזלי הגוף יש לנו את האברים הפנימיים והחלק התחתון ביותר זה האברים החיצוניים. עכשיו הקשר ביניהם – אנחנו אומרים, מחוץ לאדם, או במשיק אליו יש את החלק שאנו קוראים לו הנשמה, זה החלק האנרגטי שמחייה את הגוף הגשמי שקשור אל הבן אדם מזמן היווצרו עד זמן קצר לפני שהוא עובר מהעולם הזה. הנשמה היא מחיה את הבן אדם, היא דואגת לו והיא אחראית לתפקוד התקין של הבן אדם במשך כל ימי חייו. בתוך הנשמה בעצמה יש גרעין שאנחנו קוראים לו הניצוץ האלוקי, זה החלק הפנימי שאין לנו הרבה השגה בו, אבל אנחנו אומרים כל בוקר: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראת, אתה יצרת, אתה נפחת בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד לטלה ממני לעתיד לבוא". אנחנו אומרים את זה כל בוקר כדי שהבן אדם לא ישכח שהוא קיים רק מהגשם, רק מהידיים והרגליים והפתחים החיצוניים והפנימיים של הגוף. ברגע שאנחנו לפחות חיים באיזו הכרה מסוימת שזה לא כל כך מובן מאליו שאנחנו קמים למחרת בבוקר, אלא אנחנו מקבלים את החיים שלנו, בדרך כלל רוב בני האדם מקבלים את החיים כמשהו עם המשכיות אין סופית, שהם לא קיימים בתנאי מסוים. ובכן, העניין של חיים, של בריאות, המשכיות, של החיים – זה הכל נמצא בתנאי. זה הכל על תנאי, איזה תנאים יש לנו? בודאי בן אדם יודע שהוא נזהר על החיים שלו, הוא לא יעבור את הכביש כשיש מכוניות שחולפות, על זה הוא נזהר מאוד, אלא מכיוון שאנחנו לא רואים את החלק הרוחני אז בן אדם חושב שהוא יכול להכניס לראש שלו או למחשבות שלו או דרך האוזניים, או דרך העיניים, או דרך הפה כל דבר שהוא נחוץ או כל דבר שהוא מוצא בסביבה החיצונית, מזה בדרך כלל לא קיבלנו חינוך בבית הספר, שצריכים להיזהר בזה יותר מאשר לעבור במעבר חציה וזה בודאי כולנו יודעים ומכירים.

 

[אלעדמי]

שאלה

אם את אומרת שיש לך נשמה, אז איך את מסבירה את קיומה? כי הרי היא לא נוצרה מתאים כלשהם או משהו כזה, נכון?

 

[similar]

הנשמה היא חלק

אלוקי מלמעלה ואינני יכולה להסביר לך במושגים גשמיים ממה היא מורכבת או איך היא נהייתה. היא מציאות מוחלטת.

 

[ושתי]

מציאות של ממש?

זה שזו "מציאות של ממש" אתה יודע, ולהסביר אינך יודע? מה זה "במושגים גשמיים"? אתה לא מסוגל לא להסביר ולא לדעת. שכנעת את עצמך שאתה "יודע", וכלום אינך יודע. שאם היית יודע, היית מסוגל להסביר. העיקר שאתה "יודע" שזה "אלוקי מלמעלה". מלמעלה מה? איך אתה יודע שזה מלמעלה? אולי זה דווקא בצד ימין? אולי למטה? אם כבר - אז בטח למטה. אני יודעת. אמנם אינני מסוגלת להסביר לך במושגים גשמיים מה זה למטה, או איך היא נהייתה. היא מציאות מוחלטת.

 

[similar]

בדיוק.

לא כל מה שאת רואה קיים ומה שלא אינו קיים. זה שאת לא יכולה להסביר לא אומר שלא קיים. מבחינתי ומבחינת האמת לכל אדם יש נשמה.

 

[ושתי]

בדיוק כפול שניים

על משקל ההתבטאות שלך: לא כל מה שאתה לא רואה קיים. זה שאתה לא יכול להסביר לא אומר שקיים. "אמת"? מה זו אמת? האם יש אמת אחת תמיד ולכולם? אמת היא מושג יחסי. מה שהיה אמת בתפיסת העולם בימיו של גליליאו גליליי איננו אמת היום. מה שהיה אמת בתקופת כתיבת ספר ויקרא, כל שמדובר ב"טומאה" ומחלות איננו אמת עוד היום. נשמה? בוודאי שלכל אדם יש נשמה! רק שעם מותו מתה גם הנשמה. אין נשמה בלי גוף חי. יצירה רוחנית שיצר אדם בחייו נשארת לנצח - לא בצורת "נשמה", אלא בצורה מונצחת בכתב, בתווים, בסרט, בכל צורת יצירה אחרת.

 

[similar]

אני רוצה להבין משהו:

עד שגילו את יופיטר ושאר כוכבי הלכת, מבחינת אלו שאינם מאמינים ברוחניות הם לא היו קיימים, כי המדע האובייקטיבי לכאורה היה פרימיטיבי מדי לגלותם? עד שגילו את "הצד האפל של הירח" הוא לא היה קיים? וזה שאנו לא רואים את הצד האפל שלו משמע שאינו קיים???? ומה עם קרקעית האוקיינוס? גם אותה אנחנו לא רואים והיא שם! זו אטימות לחשוב שמה שקיים זה מה שאתה רואה.שמה שאתה משאיר אחריך אלו רק דברים גשמיים ורדודים נוסח סרט (ואני אוהבת קולנוע).

 

[ושתי]

אין האחד דומה לשני

למדע, למחקר המדעי, להשערות מדעיות ולתגליות מדעיות יש ערוץ מסויים, ולכל זה אין קשר למיסטיקה ולגלגול נשמות. הרי על אותו משקל יכולת לומר: ואם אתם לא רואים את השטן, אז הוא באמת איננו? כוכבי הלכת, יופיטר, הצד השני של הירח או קרקעית האוקיינוס אלו הם מושגים שגם כאשר הם לא היו ידועים, הם היו בגדר של השערה מדעית אפרית. השערה מדעית איננה השערה מיסטית. על מנת להציג השערה מדעית חובה להציב נתוני קדם, שיאפשרו סבירות מדעית לקיומה של ההיפותיזה. דוגמה נפלאה לכך היא טבלת מנדלייב. אבל מיסטיקה? אגדות ה"קבלה"? גלגול נשמות? אין באף אחד מאלו ולו גם בסיס מדעי אחד להשערת קדם, שלא לומר על "הוכחה". אבל אני בטוחה שאני משחיתה זמני לריק. אין לי ספק ששום דבר מדברי לא יחדור למוחך. אנשים שמאמינים במיסטיקה, ודת - כל דת - מבוססת על מיסטיקה, אינם מסוגלים לקלוט חשיבה אחרת. זו גם הסיבה שאין שום טעם לאדם חופשי להתווכח עם אדם מאמין בנושא האמונה. מיסודה האמונה היא אכסיומה, אותה הניח פעם אחת יוצר הדת, או הכת, ואידך זיל גמור.

 

[Yair Segal]

על מה מבוססת בקביעה הזו

שנשמה מתה עם מות האדם? מאיפה לך שאת טוענת את זה בכזה ביטחון? ומה עים את טועה???

 

[ושתי]

ומניין לך שאני טועה?

 

[similar]

שמירת מצוות

תראי, על מנת להבין איך אמונה באל/רוחניות/טבע/מולקולות וכו´ (כל אחד יכול לקרוא לזה איך שמתחשק לו, שורה תחתונה, גם אלו שטוענים שאינם מאמינים הם כן (J והקב"ה כתב בספר שמות: תקראו לי איך שאתם רוצים, אני א-להים) מתקשרת לשמירת מצוות צריך ללמוד דברים מאוד יסודיים בפילוסופיה היהודית. אי אפשר לענות על שאלה כזו על רגל אחת. בגלל זה אני לפחות מוצאת שמאוד קשה לנהל דיונים עם אנשים שלא למדו וחקרו את היהדות. בדרך כלל אלא שכן למדו וחקרו אותה לעומק ולא על מנת להמציא לעצמם תירוצים, אלא באמת לעומק כדי לקבל תשובות, בדרך כלל עם אלו כבר אין צורך לנהל דיון מסוג מזה. אני תמיד אומרת כשאני מוצאת את עצמי מנסה להסביר דברים מאוד בסיסים ביהדות על מנת להמשיך את הדיון או לענות לשאלות כמו למשל: "אם יש אלוהים למה הוא נתן לשואה לקרות?" או שאלות מהסוג ששאלת, שבן אדם, אם זה באמת מעניין אותך, צא ותלמד לפחות את הבסיס. נולדת יהודי, לא מעניין אותך ההסטוריה והמורשת המפוארת שלך, לפחות לבדוק מהי? אחרי שתלמד בוא נמשיך לנהל את הדיון ונענה על שאלות יחד מתוך ידע, אני חושבת שזו גם הרגשה אחרת לאותו צד שהוא יודע ולא נאלץ "לקבל" פשוט את הדברים שאומרים לו. כעת, אני יודעת שיש חשש כאן לאנשים מסוימים מכאלה שמנסים כאילו להחזיר בתשובה, אז אני ממש לא מנסה לעשות זאת. כמו כל אחד שבחר בדרך כי הוא מוצא שזו מה שנקראת "האמת שלו" למרות שאמת יש רק אחת ובתוכה כלולים המון אינדיבידואלים שלכל אחד מהם לכאורה האמת שלו וזה פרדוקס גדול, אני מנסה להסביר את הפילוסופיה שאותה אני חיה ומנסה ליישם יום יום בצורה הכי טובה שאני יכולה והיא במחינתי האמת האחת והיחידה. אני מכבדת כל אדם שיש לו דרך, גם אם היא אינה הדרך שבה בחרתי אני.

 

[ושתי]

והמאמין יאמין

מי שכותב "J והקב"ה כתב בספר שמות: תקראו לי איך שאתם רוצים, אני א-להים" איננו בר שיח לדיון הגיוני. הקב"ה כתב? בכתב יד או בכתב דפוס? בכתב פיניקי או בכתב יתדות? אתה יודע מתי "כתב" הכותב, ומתי היתה ראשיתו של הכתב בכלל? מקצת בנושא זה תמצא, אם אתה מוכן גם לקרוא דברים של אחרים, ולא רק להעלות בפורום אין סוף מילים משלך, בפרשת השבוע "בראשית" באתר חופש. קרא, קרא, לא יזיק לאיש.

 

[similar]

יקירתי

אין לי צורך לקרוא את כל זה. את אינך יודעת מי העומד מולך בדיון ואני יכולה לתאר לי שאת חושבת שאני איזו "דוסית" מבטן ומלידה. ובכן לא, אני הייתי במקום שבו את ממש עומדת עכשיו. את כנראה לא היית מעולם בנקודה שבה אני נמצאת.

 

[ושתי]

יקירתי אהובתי

גם את אינך יודעת מיהי העומדת למולך, אני בעולמך הייתי גם הייתי, ואת "המציאה" שאת גילית זה עתה השלכתי מאחורי גווי בשאט נפש. אינני מסוגלת להבין היום מה מצאתי אז, באותו עולם, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת ולמקום אחר. מצדי תיהני בעולמך וחשבי את את מבקשת לחשוב, רק אל תחשבי שגילית את אמריקה. בין מגלי "האמריקה" הזו היה גם ילד קטן, ששמו היה הנס, והוא היה יחיד שהיה לו האומץ לומר בקול: המלך הוא עירום! המלך הוא עירום! כך הוא עולם מקסם-השווא בו את חיה. היי ברוכה יקירתי אהובתי.

 

[similar]

צר לי בשבילך

שכך את מרגישה. כמובן שכל מקרה לגופו, אני יכולה להבין אדם שהיה שם ובועט, אני גם יודעת שלאדם כזה הדרך לשם שוב היא כמעט בלתי אפשרית, אבל את יודעת, זה בעיני המתבונן ובעולם שלי, בעולם הסובייקטיבי שלי אני צודקת ובעולמך הסובייקטיבי שלך את צודקת. העולמות שלנו לא חייבים להיות חופפים ולא צריך לריב בגלל זה. הבעיה היום היא שאנשים מוכנים (ואני לא חפה מזה) להרוג אחד את השני בגלל שלכל אחד יש מציאות אחרת. כמובן שהאמת היא אחת ואמרתי כבר, האמת היא בעיני המתבונן וזה פרדוקס גדול: אמת יחידה ואמיתות רבות כלולות בתוכה. אפשר לדון בדברים מבלי לנגח אחד את השני. מצטערת אם ניגחתי אני ואם פגעתי.

 

[ושתי]

תפסיקי להתנשא עלי

אני לא מתערבת בחיים ובהרגשות שלך, וחדלי את ל"הצטער" בגיני צער צבוע, והפסיקי לחשוב שיש לך זכות להתערב ברגשותי ובדרך בה בחרתי. אני לא מתערבת בחייך, או בזכותך לחיות, כאותה חיפושית, בערימת הזבל, במחשבה שזהו גן העדן האחד שאין בלתו. העולם הרחב שמסביב לערימת הזבל הוא המקום הנפלא עבורי, אבל אני לא מתערבת בחייה של חיפושית הזבל ואינני מורידה דמעות תנין על חייה באותה ערימה.