לקחתי את זה ברצינות...
ראשית אתן לך שמות של מחלות שבגינן מחסנים את הילדים, אלו מחלות "ישנות" יותר מאלו שישנן כיום ולכן אני מציינת אותן (והן גם היו טרגדיות ובגלל זה המציאו להן חיסון): דלקת כבד נגיפית, דיפתריה, טטנוס, שעלת, שיתוק ילדים בהאכלה או בהזרקה, המופילוס אינפלואנזה (דלקת קרום המוח), חצבת, חזרת, אדמת. עכשיו ערוך שניה השוואה קלה בין שמות המחלות וניקח את הטרגדיות יותר מביניהן: סרטן (כבד, ריאות, פרוסטטה, כיס מרה, לבלב, מעי דק, מעי גס, רקטום וכו´ וכו´...לא נצא מהסוגים שלו), קונדילומטה, קרוהן, בכטרב, איידס, אלצהיימר וכו´ רק מקריאת השמות, איזו קבוצה נשמעת לך יותר קשה? ובכן, עובדתית, הקטלנית היא השניה. נכון שאפשר למות מדיפטריה (שאגב, נעלמה מן העולם) אבל מאיידס בטוח מתים, ולא תוך כדי תענוג. עכשיו סקירה היסטורית קלה על התפתחות הרפואה? אני חייבת להתחיל ממשה רבנו שהיה המהנדס התברואתי הראשון, הוא הראשון שהטמיע בעם היהודי את חוקי הכשרות, הנידה, נטילת הידיים. ובכן, האל היווני שהיה אחראי על הרפואה היה אפולו ולו היה בן שהוא בעצם היה אחראי על נושא הרפואה ושמו אסקולופוס (בן תערובת – אמו בת תמותה), הוא פותח בית ספר לרפואה ביון, בעצם עד היום ברפואה הוא מכונה אבי תורת הרפואה, כל המרכזים שמוכרים ספרי רפואה ביון נקראים אסקולפיוס והרופאים שלמדו על פי שיטתו נקראים אסקלופידים. הרפואה שהוא פיתח קצת דומה לתורתנו, למשל, לישון, כשישנים חולמים – חלימה מלשון החלמה, מתחברים לאנרגיות קוסמיות. היטהרות, לרחוץ את הגוף לפחות פעמיים ביום, צומות כדי לנקות את הגוף מרעלים. משמעות הצום – להפחית בחומר – לעלות ברוח. אחר כך בא פיתגורס, איש מדע, פיזיקאי, מתמטיקאי, מפתח מרכז רפואי בדרום איטליה שהיה בשלטון יווני והוא הראשון שמכניס את הרעיון של ארבעת היסודות. אחר כך היפוקרטס שנחשב "אבי הרפואה המודרנית" שאמר: הרופא הטוב ביותר של האדם הוא האדם עצמו. הוא הנציח בתורתו שני עקרונות חשובים: ראשית כל לא להזיק PRIMUM NON NOCERE ותהליך הריפוי הוא דרך התבוננות בטבע והטבע הוא המרפא: VIS MEDICATRIX NATURE מפאת קצרות היריעה והמקום הלא מתאים אינני מפרטת לך לעומקם את הדברים. הלאה: מרכז לימודי הרפואה עובר מקוסט לאלכסנדריה ובעצם ממשיך התפיסה של היפוקרטס הוא אריסטו הפילוסוף. (כאן אגב התחיל קלקול הרפואה המודרנית, ברגע שאריסטו החל לנתח גופות מתים על מנת להקיש מזה על החיים, לא בשביל לימודי אנטומיה, אלא חקר על מנת כביכול לרפא בריאים מתוך הקשה על מתים) אריסטו גם חילק את האנשים לטיפוסים. אחר כך בא הרופיליוס, אריסטרסטוס, תאופרסטוס, קלאודיוס גלינוס. כאן יש תקופה חשוכה מבחינה מדעית. הנצרות שלטת. הכל נעצר לפי ההבנה בכתבי הקודש. באירופה אמנם חושך אך במזרח ובעולם הערבי הרפואה מתפתחת, מרכז הכובד עובר מאירופה לביזנטין בתורכיה ולבגדד והרופאים הערבים הם אלו אשר נותנים את הטון והקידמה בתחום הרפואה. בשנת 930 יוצא הספר אלל חווי שמכיל 24 כרכים. 980-1037 כוכב נוסף: איבן סינא 1135-1204 – הרמב"ם אלכימיה. מאה-15 – תור הזהב. מאה-16 – תורת התרופות קולומבוס גילה את אמריקה. (כאן אגב זו תקופה שבה רואים איך מיתוסים מתנפצים והרפואה המודרנית החלה את דיכויה והחמרת סוג המחלות שנים קודם ובני האדם "מתעוררים" קלות). התפתחות ההומיאופתיה. 1514-1564 – אנדריאס בסילוס. מהפך רציני ברפואה: רופא צעיר ושחצן שמחולל מהפך רציני בהסנת המחלות וטבען הוא תאופרסטוס בומבסטוס פון גוגנהיים שכינה עצמו פרצלסיוס משום שהוא אומר שהוא היה גלגולו של צלסיוס הגדול, הוא כאילו פרה צלסיו, לפני, יותר מצלסיוס. הוא היה שוויצרי, גאון צעיר הוא היה מאוד מאוכזב מהרפואה המודרנית ואמצעי הריפוי, באותה תקופה פורחת האלכימיה, (עכשיו הסיפור סתם בשביל הפיקנטריה..) באחת מהרצאותיו באוני´ של קן, הוא לקח את הכתבים של גלינוס וקרע אותם לעיני תלמידיו ואמר שהכל שם שטויות הוא אמר שהכתבים האלו לא מבינים ולא במאומה את הבנת המחלות ודרכי ריפויין. הוא פרסם מאמרים רבים, אמר: חייבת להיות התאמה בין המיקרוקוסמוס-האדם, לבין המקרוקוסמוס-הטבע או הייקום כולו (הוא קרא לתפיסה זו "דוקטרינת החתימות"). טוב, הלכו לי האצבעות... אז אם תסתכל ותעקוב אחרי ההסטוריה, תראה שהמחלות של "פעם" התחילו בעצם מדברים כמו גרד או צרעת או מחלות שהתרכזו בריאות, מבחינת מחלות מין היתה הזיבה, אחר כך הסיפיליס שאותה דיכאו באמצעים שבהם התנגד פרצלזיוס, ומחלות המין היו יותר קשות אחר כך, תראה את הרעה מכולן: איידס. ככל שהרפואה מתקדמת המחלות הולכות ונהיות קשות יותר ויותר, אם מסתכלים על ההתפתחות הטכנולוגית (שהיא לא רעה, רק שיש בה שמוש רע ברוב המקרים) כך התרחקה מה שנקרא "הרפואה המודרנית" מהאדם. כך נעשו המחלות קשות. אני לא מדרת על אריכות ימים, צא וראה את מצב זקנינו. צריך לרחוץ ולנגב להם ולהאכיל אותם והם לא זוכרים מי הבן שלהם ויש כאלה חולים קשים במצב איום ונורא. אז זו חכמה? להאריך חיים ושיראו ככה? וזה לא מתחיל מזקנה, זה מתחיל מהדיכויים שעושים לנו מינקות!! הרי אלצהיימר או סרטן לא מתפתחים בין יום, גם לא בין שנה או שנתיים!!! הם ´יושבים´ על משהו הרבה יותר עמוק.