הרוחניות שבאוכל

[הצופה.]

הרוחניות שבאוכל

שאני אוכל, אני חסר ציפיות ואכזבות. אני נוכח בשביל הטעם, בשביל הלעיסה והבליעה. איני נשען מנטאלית על אף אחד, לא זקוק לפירגונים. אפשר לעשות זאת בכל שעה, לבד גם ללא חברים...שאין אוכל מיסוג אחד, תמיד אפשר להחליפו באחר. את הציונים לטעם אני חש בפנים בבלוטות הטעם מין תחושת פנימית כזו , כמו גם את השובע מין חיוך פנימי שכזה. אני פשוט חש שאני חי, חופשי לחלוטין, משוחרר. זה סוג של מוארות סוג של מדיטציה. מצליח לי להיות לבד וגם להנות מזה ולהרגיש חופש וזאת כמעט ללא מאמץ, עכשיו אני מבין למה אני בורח לאוכל כל הזמן. רק שם אני מרגיש חופשי -כל כך חסר לי החופש השיחרור הזה, שכדי להיות במצב הרוחני "הזה" של להינות מהלבד ומהתחושה הפנימית,מהאושר... אני מאביס את עצמי בלי סוף. הארוחה הזלילה, קונה לי שקט פנימי (ונפשי)לכמה דקות...גם הפאסט פוד נותן לך סיבה לעצור את הריצה המטורפת,ולחוש את "עצמך" לכמה דקות. פה ההתמכרות וזו התובנה. "שאתה אוכל אתה פשוט מרגיש את החופש" ומה שמחייך אותי זה שאני... רץ כדי לעצור. נלחם למען השלום. מתמכר כדי להרגיש חפשי. וסובל כדי לחוש את האושר. לא זה כבר לא בילבול, זהו האושר המאחורי האוכל... וכן אני מזיק לעצמי עם האוכל , לא כדי להיות שבע ולא בגלל שאני רעב אלא בגלל תחושת החופש הנילוות לכך. וזה דרכו של האגו להשיג את השקט את הפנימיות, באובייקטיביות בחיצוניות. סיפור המאיה.

 

[patagonia]

צרכנות... של כל דבר

יש המון סוגים של צרכנות מוגזמת, כשב"מוגזמת" אני מתכוונת חורגת מהבריא לך עצמך, מה"נחוץ" כדי לפצות על תחומים אחרים שאולי נשארו חסרי מילוי. יש אנשים שקונים המון דברים, מעבר לכל יכולת שהארנק יכול לספק להם. יש צרכנים של אהדה, שמדגישים כל דבר חיצוני. יש צרכני מושכלות, המפצים על תחושת שיעמום. יש שמעשנים סיגריות, אולי כדי לעטות מסיכה או לצרוך רגע של רוגע. יש אנשים שעסוקים בסקס כל הזמן אולי כדי לפצות על בדידות. יש אנשים שצורכים חברה כדי לא להיות עם עצמם. ויש אנשים שאוכלים, כדי למלא מקום פיזי שמרגיש חסר ברמה אחרת... ואתה אפילו יודע את זה, ויודע שזה לא טוב לך. יש המון אפשריות לתעל את הזמן. את ההתמקדות בעצמך אפשר לעשות בהמון דרכים. "שובע" מגיע בהרבה צורות. כשתמאס בזו, תוכל למצוא אחרת...