הרהור קל

[הילה בסגול]

הרהור קל

כאשר אנו פורסים לשואל זה או אחר אנו למעשה מייעצים לו. הקלפים נותנים בידנו כלים לייעוץ ואנו מעבירים את המסר לשואל. פעמים רבות פנו אלי שואלים אשר מתלבטים בנושאים מהותיים בחייהם ואני מדרבנת אותם להגיע להחלטה כזו או אחרת עפ"י המלצת הקלפים. ואז חשבתי לעצמי... הרהרתי קלות האם אנחנו כקוראים שלמים על עצמנו עד כדי כך שאנו יכולים לבוא בעצות לאחרים? זאת אומרת.. האם אנחנו לוקחים את ההחלטות הנכונות בחיינו ומיישמים אותם כפי הצעת הקלפים? אתן דוגמא. חברה שלי ואני בכל פעם שאנו מבקשות בעצת הקלפים אין אנו פורסות לעצמנו אלא מבקשות זאת אחת מהשניה. לא אחת ייעצתי לה מה לעשות ודרבנתי אותה להגיע להחלטה ולידי מעשה ואז קלטתי שבעצם איך היא יכולה להקשיב לי? לי כאדם שהיא מכירה. הרי כשהיא פורסת לי בקלפים היא עושה את אותו הדבר לערך ומכירה בקשיים שלי לממש ולעשות. אז מה עם אלו שאנו לא מכירים אותם? אני קצת מתבלבלת בניסוח אני מניחה... האם עצם העובדה שפעמים רבות אני מבולבלת ומתקשה להגיע להחלטה וליישם את עצת הקלפים - שאני מאוד מאמינה בהם - יכולה לייעץ לאחרים? האם זה סותר ? וזה הוביל אותי אפילו רחוק יותר. האם פסיכולוג שלם עם עצמו עד כדי כך שהוא יכול לטפל באחרים ולהביא אותם לידי שלמות ?

 

[pretty princess]

מענין מאוד ואני חושבת...

מעניין מאוד מה שכתבת כאן ממש מדהים אפילו. אבל, לפי דעתי, אנחנו צריכים להחליט כמו כל אדם שאנו עושים לו פריסה האם לקבל את המלצת הקלפים או לא. הרי הבחירה היא שלנו בסופו של דבר. הקלפים הם רק כלי להעזר בו ולקבל ייעוץ. גם אם אני אלך למישהו שייעץ לי בעניין זה או אחר ההחלטה היא בידי. אותו דבר עם אדם שבא אליך לפריסה הוא בא להתייעץ והוא צריך להחליט האם להשתמש בזה או לא. אני אתן דוגמה אחת משלי: אמא שלי כרגע מעורבת במשפט על כספי ירושה של סבי והעניין מסובך. לפני כחודש היא ביקשה ממני לפרוס לה לגבי המשפט והעורך דין. הקלפים אמרו לה כי העורך דין מסתיר משהו ממנה וכי עליה לדרבן אותו ולעדכן אותה. היא עשתה את מה שהקלפים אמרו לה לעשות והתקשרה אלי אחרי יומיים שהקלפים אכן צדקו ושהיא עשתה את מה שייעצו לה. לעומת זאת באותו עניין שאלנו שאלת עצה נוספת והיא החליטה לא לקבל את העצה - לצערי אני לא זוכרת מה שאלנו אבל אני זוכרת שהיא אמרה לי שלא נראה לה. אני מכבדת את זה כי בכל זאת ההחלטה היא בידינו ואנו אלה שקובעים את הגורל. עצם זה שאת מייעצת לאחרים את לא קובעת את גורלם כי בכל זאת אלה שאת פורסת להם הם אנשים בוגרים שיכולים לקבל החלטות לבד ואין בעיה עם זה שהם יעשו בדיוק את מה שנאמר להם גם אם לא טוב להם עם זה. אותו דבר זה עם פסיכולוג למרות שהוא למד את המקצוע אם את מגיעה אליו והוא מציע לך משהו לעשות וזה לא נראה לך את יכולה להגיד לו. אם את עדיין פורסת לחברתך אז סימן שהיא כן מקשיבה לך אך היא עושה מה שנראה לה כנכון או טוב עבורה. לכל אדם יש קשיים ודרכים להתמודד עם הקשיים שלו אין זה אומר שהוא לא יכול לייעץ לאחרים עם כלי העזר המדהים הזה שהוא הקלפים ולפעמים דווקא מהמצוקות והקשיים שיש לאותו אדם הוא יכול לתת עצה הרבה יותר טובה מאדם שאין לו קשיים ומצוקות שהוא מרגיש שלם עם עצמו. האם באמת קיים אדם שלם עם עצמו?? טוב, שוב שפכתי את דעתי ללא הבחנה ואני מקווה שהצלחתי להסביר את כוונתי. ענת.

 

[רשף כשף]

מסכימה לחלוטין!!!!

אין הפסיכולוג / פסיכיאטר נקי משגיאות בחייו הפרטיים. אך מה לעשות- הוא יועץ טוב. אדם בא לפריסה בקלפים על מנת לקבל ייעוץ, אין הוא בא לבחון האם המייעץ יודע ליישם את עצותיו, ואין זה רלוונטי. ולך הילה, העובדה שאת מבינה את חולשותייך ביישום העצות שלך עצמן אינה הופכת אותך ליועצת פחות טובה, להיפך!

 

[Qukullaa]

הילה בסגול ../images/Emo41.gif

מבינה את הדילמה, מצד אחד - אכן הכל צפוי והרשות נתונה, ומצד שני עניין הבחירה.(אגב, אני לא חושבת שיש כאן סתירה - אבל זה דיון אחר כאורך הגלות..) בכל מקרה, הקלפים מייעצים ביחס לרגע נתון, יתכן שאדם לא צריך לדעת מה צפוי במקרה וזמן מסויים - ויתכן מאוד שמילה קטנה תוכל לעזור לו לצלוח את הדברים בצורה שונה. מאמינה בהצגת סיטואציה as is תוך הסברים מה מאפשר הזמן (ובכל"רע" - מרכאות כפולות, יש "טוב"). הבעייתיות היחידה שאני מייחסת לעניין היא שרוב האנשים שהולכים לקורא מקצועי - באים עם איזשהו רעב, רוצים שיתקנו בשבילם את כל העולם הפנימי שלהם - וזה גם לא אפשרי וגם לא נכון לעשות. שפותחים בין חברות (וגם אני מעדיפה שיפתחו לי כי אין השפעות בלתי רצוניות

) - אפשר להכנס לדברים אישיים יותר - בגלל ההכרות, בגלל הידע האישי של כל אחת - ומתייחסים לפתיחה כפתיחה - כמפתחות להסתכלות ובחינה, ולא תיקון מיידי (ז'תומרת הפרספקטיבה נכונה אז אפשר להכנס גם יותר לעומק ) מקווה שאני ברורה - כי אני לא מרגישה ברורה...

 

[Qukullaa]

ולפעמים..

רק להצביע על הדברים ומאיפה מגיעים יכול לעזור לאדם לעשות לעצמו את הסדר שלו ולפתוח את הדברים...

 

[כתומית]

חופש הבחירה

אני חושבת שהכל מתחיל בזה, חופש הבחירה ועלו כאן נקודות נפלאות ואני רק מוסיפה ואולי קצתצת חוזרת עליהן - חלק ניכר מהדרך שלנו להחליט החלטה היא בכלל לשאול שאלה בעניין, העלאת הנושא לרמה כזו של ביטוי כלומר להביא את זה לידיעת האחר ובקול הוא כבר שלב אחד מעל הרהור בנושא לבד, היועץ בין אם הוא קורא בטארוט או פסיכולוג או חבר טוב נמצא שם על מנת לתת פרספקטיבה, נקודות מבט, ומהווה לעיתים על פי מעורבותו בחיינו גם קול קטן שמדרבן, אלא שלא בזה תמה המלאכה - כאן נכנס חופש הבחירה של הנועץ, והנועץ בסופו של דבר ייעשה את מה שמרגיש לו נכון (בין אם זה נכון או לא נכון לו) עוד נקודה שאני רוצה להעלות היא שלא היה אמין בעיניי אדם "מושלם" כל סוג האנשים המאוד "שנטי-שנטי אני מחייך אל העולם הקסום" מעבירים בי סלידה ולא הייתי רואה בהם יועצים טובים, יועץ אמין הוא כזה שעבר דברים בחייו, שיותר לזהות את הבעיה, לראות את צדדיה השונים ואת ההשלכות לסוגי הפתרונות השונים ויחד עם זה להשאיר מרחב נייטרלי לנועץ, מרחב שבו הנועץ יכול לשטח את בעיותיו באופן חופשי ולא לחוש תחת מגננה שעלולה להיווצר מול יועץ "שלם ומושלם" יועץ טוב מבחינתי הוא כזה המשדר אנושיות, טבעיות ויחד עם זה מקסימום של אובייקטיביות. משום מה אני מרגישה שממש בילגנתי כאן אולי אשפץ אחורזה

 

[THE gray]

פסיכולוג והקלפים

אני לא עוסק בזה הרבה זמן ולא יצא לי לקרוא למישהו כמו שצריך, ולפי דעתי יש הבדל הין הפותח בקלפים והפסיכולוג, הפסיכולוג כאילו צריך באמת על פי ניסיונו לפענח את הבנאדם ולייעץ לו לפי מה שהוא למד. הפותח בקלפים כמובן שהוא יכול וצריך לתרום מנסיונו אבל מה שהוא עושה כשהוא פותח בקלפים זה להסביר לבנאדם את ההשתקפות שלו מהקלפים. כאילו הפסיכולוג באמת צריך לעשות את הדיון עם עצמו אם הוא מספיק שלם כדי לעזור לאנשים הפותח בקלפים לפי דעתי יכול אפילו להיות מאוד לא שלם כי הוא רק עוזר לבנאדם להבין מה יצא לו ומה הקלפים מייעצים הוא לא מחוייב לתת לו עצה שונה אם הוא לא מסכים עם הקלפים, הוא יכול לעשות את זה אבל הוא לא בהכרח חייב ככה שאם הוא לא מרגיש שלם עם עצמו הוא יכול לפרש את הקלפים בלי לתת פרוש יתר מנסיונו בחיים.

 

[הילה בסגול]

דברייך עשו לי טוב.

אני מסכימה עם הדוגמא שנתת... כיוון שבעצם מכאן הגיע ההרהור שלי. מהחיים הפרטיים שלי שלא תמיד זורמים ולא תמיד אני מסוגלת ליישם את עצת הקלפים ובעצם אני לא "שנטי שנטי אני מחייך אל העולם הקסום". אני משתדלת.. אבל לעתים זה לא יוצא לי.

 

[tookmy]

שאלה מצויינת

כמה דברים עולים לי מהשאלה שלך: האחד, אני רואה בייעוץ סוג של העלאת מודעות, אולי גם לכן אני פותחת באושו, שבעצם מדברים על הווה. הרעיון הוא להביא את האדם למודעות גבוהה יותר למצבו אבל לא להגיד ממש מה לעשות, קשה לי עם אמירה לאדם לפעול בצורה כזו או אחרת, ולדעתי גם פסיכולוג טוב או אסטרולוג טוב לא אמור להגיד לאדם מה לעשות, אלא לכוון אותו אל חולשותיו והנקודות החזקות שלו ולעזור לו לשים לב אליהם. הדבר השני והעיקרי שעולה לי הוא שיועץ, פסיכולוג או מי שלא יהיה שהוא באמת טוב, חייב לבוא לא מעמדה של התנשאות, וגם השואל או המיועץ חייב לדעת ששניהם בני אדם, איש אינו מושלם, אנחנו חייבים לדעת ולהכיר במגבלות שלנו. יועץ טוב הוא יועץ שמכיר במגבלות שלו , כפי שנראה שאת מודעת לכך שאת בת חווה, עם נקודות ורפה וכו', וכאן למעשה החוזק שלך, המודעות העצמית. יועץ או פסיכולוג שחושב/ת שהוא מושלם נתון בבעיה קשה..... הנקודה השלישית ואולי המשמעותית מתוך מה שאמרת היא שיותר קל לראות מהצד, מאשר מבפנים. תמיד, תמיד , תמיד, נבחין יותר בקלות במה שקורה מחוץ לנו מאשר מה שקורה לנו, יותר קל לראות בעיה ולשים אצבע על המשפחה של השכנים מאשר אצלנו ונקודות התורפה או התשובות כשזבה קשור לאדם אחר. לפעמים כשאני שומעת את עצמי מדברת עם חברה בעניין שלה אני שואלת בקול רם או בלב: "למה כשזה אצל אחרים אני כזו חכמה?" פתאום יש לי תשובות נכונות, טובות, חכמות, כאלה שהייתי שמחה לתת לעצמי לפעמים ברגע הנכון אבל אני לא מסוגלת. זו לא טיפשות , זו העובדה שלגבי עצמנו אנחנו לא אובייקטיבים. כמו שהרבה מאיתנו כאן מסכימים שלא נפתח לעצמנו בקלפים, ככה תמיד יהיה לנו יותר קל לראות מה קורה לאחר. המשפט האחרון שלך טיפה צרם לי מה זאת אומרת לטפל באחרים ולהביא אותם לידי שלמות? האם יש אדם ללא חסרונות ויתרונות, חולשות ומעלות? וגם, מה שבעינייך יהיה חיסרון עשוי בעייני להיות יתרון ולהפך, והשלמות היא אולי להיות שלמה עם עצמך ברגע נתון ולקבל את עצמך עם הקשיים.

 

[matal girl]

מבינה לליבך

הי הילה, גם אני בפריסה לחברות כשאני יודעת מראש את כל המרכיבים אני נסחפת ואומרת דברים באופן חד משמעי לכאן או לכאן. לפעמים אני אפילו דוחקת בהן לפעול לאור הקלפים. ויכול להיות שפה אני נוטלת סיכון . לדוגמא- ע"פ הקלפים אני רואה שניתן לשקם קשר.למרות שהיא בספקות ואני אומרת דברים שמחזקים אותה בנושא. אבל היא זו שלוקחת את הפרשנות שלי ועושה או לא עושה שימוש. מספר פעמים יצא לי שאמרו לי את המשפט- עכשיו הוקל לי. וזה אחרי פריסות מאסיביות. אז אם אנו ספק פסיכולוגים למה לא? אם זה מה שעוזר לצד השני ואת יודעת שעשית משהו טוב והוא בא לפריסה מתוך מודעות ,השלמה ורצון. שבת קסומה, ממני, ילדה מטאלית אמיתית

 

[הילה בסגול]

ספק פסיכולוגים... ייתכן.

פעמים רבות אני נתקלת בשואלים אשר מגיעים אלי לייעוץ ופתאום מבקשים את חוות דעתי ואת הניווט האישי שלי כאסנת. לא כהילה בסגול, לא מהקלפים. אלא ממני. וזה קצת מלחיץ אותי. קטונתי.... אני רוצה לתת את כל הייעוץ ואת כל העזרה אשר אני מסוגלת לתת. אבל איך בעצם אני יכולה לעשות זאת? סתם לדוגמא. אם מצבי האישי אינו כשורה ומגיע אלי אדם לייעוץ. כיצד אני יכולה בעצם לעזור לו לשפץ את חייו ? או שמא זה בבחינת "הסנדלר הולך תמיד יחף".... גם זה יכול להיות. בכל אופן אני חושבת שאני עושה מלאכתי טובה. לפחות אני משתדלת. אבל אני אדם של מחשבות והרהורים ומצאתי לי כאן מקום נפלא וחברים נהדרים לשתף אותם במה שאני חושבת.

 

[גריני]

אחלה נושא!!!

אני יושבת וקוראת מה שכולם כתבו ומהנהנת בראשי כל הזמן

מסכימה עם כל מה שנאמר כאן וחושבת שהדיון הזה הוא כ"כ חשוב! את העלית, הילה, את לב ליבו של הענין בטארות!!! כל מה שאני רוצה להוסיף בשלב זה (אחרי שכולם כבר כתבו את הדברים הכי חכמים והכי נכונים בעיני) - זה שהקריאה בטארות היא דרך/סוג של תקשור. הלוא הקלפים הספציפיים שיצאו - לא סתם יצאו דווקא הם ולא אחרים. כמה פעמים אנחנו פוגשים בפריסה קלף שמראה לנו פתאום צד, או זווית ראייה שלא חשבנו עליה ויש מן תחושה כזו של: וואו, זה כל-כך נכון!! וכמה פעמים קלף כזה נותן לנו תחושה נהדרת שהפתרון לבעיה שהצגנו יכול להיות כ"כ פשוט, ואיך לא חשבנו על זה קודם... וכו' וכו'. והרי זה בדיוק תקשור! וכשאנחנו מתחילים לנתח בקול (או בכתב) את הפריסה ומוצאים את עצמנו אומרים דברים שלא קראנו בשום מקום... ואנחנו לפעמים לא מבינים מאיפה יצא לנו הרעיון הזה, או המשפט הזה... אז האם זה לא תקשור? ואשר לשאלת האחריות שלנו כלפי השואל: גם בזה קצת דנו כאן ולא מזמן ויש דעות לכאן ולכאן. ואני חושבת שנכון שיש קוראים שעושים דברים שבעיני לא ייעשו אבל, נקודת המבט שלי על העולם הזה ועל החיים שלנו היא יותר פילוסופית ואני רואה את הכל כמעין שיעורים שאנחנו צריכים לעבור. גם להגיע למישהו כזה שאומרים דברים שלא צריך להגיד אותם - גם זה שיעור! וחלה על השואל אחריות לסנן את מה שנאמר לו ואם לו סינן ו"נפל" אח"כ - הכל במסגרת אותם שיעורים שכולנו עוברים. ואם הגעת לנושא הפסיכולוגים, הילה - האם זה שמישהו למד פסיכולוגיה מביא אותו למקום שונה מאשר אותנו - כיועצים באמצעות טארות? כמה פעמים שמענו על פסיכולוגים שחצו גבולות, שעשו דברים נוראים???

 

[sharon30s]

לדעתי מי שהולך לקורא בטארוט

לפעמים עושה זאת לא על מנת לשמוע דברים שהוא לא יודע עליהם. נכון שלרוב אנשים מעוניינים לשמוע מה יהיה להם בעתיד. אבל אני חושבת שהאדם יודע לפעמים מה הוא רוצה ומה הוא צריך לעשות, אבל עצם העובדה שהוא הולך לאדם זר או חבר טוב, והקורא אומר לו דברים מסויימים, שעליו לעשות כך או אחרת, זה מדרבן אותו יותר. כלומר, יש כאלה שמעדיפים שאחרים יעשו בשבילם את הבחירה בחיים, או שיש כאלה שבעצם הקלפים מראים להם את מה שהם כבר יודעים ממילא אבל הדחיקו. או בגלל חוסר יכולת/רצון להתמודד עם המצב או אפילו סתם כדי לקבל אישור למעשיהם.

 

[הילה בסגול]

ניסיתי להשוות....

מן הסתם הושפעתי מ"משחק החיים" שם התברר בסופו של דבר כי הפסיכולוגית היא מקרה פסיכיאטרי בעצמה... אני חושבת שהעלתי את כל הרעיון בבחינת האם אנו מיישמים תמיד את מה שממליצים לנו הקלפים כפי שאנו ממליצים לאחרים לעשות? למעשה הרי הרשות נתונה. כך אנו אומרים תמיד. שואל זה או אחר יבחר בדרך שלו - אם עפ"י עצתנו - הקוראים בקלפים - ואם עפ"י דרכו הוא. מה שהוא בוחר מקובל. אבל האם אנו בוחרים תמיד בדרך הנכונה לנו? הרי אנו מאמינים בקלפים. רובנו לפחות... האם אנו הולכים בעצתם ומיישמים זאת הלכה למעשה? הרהרתי לי ועוד בנושא הפסיכולוגים וחשבתי על כך כי פסיכולוג למד שנים רבות. הוא יודע את הדרך הנכונה על מנת להגיע לשלמות כלשהי. האם הוא מיישם אותה בשטח ??? כתומית נתנה כאן דוגמא יפה ואני די מתחברת אליה. אדם שהוא "שאנטי שאנטי" כך היא קראה לו בדרכה המיוחדת

 

[כתומית]

נקודה נוספת..

שעלתה לי לפתע בראש... אנחנו שואלים את עצמנו איך אנחנו יכולים לייעץ לאנשים בלי להיות שלמים, שלווי נפש, בעלי בטחון והערכה מושלמים וכו' וכו' ומה עם ילדים? האם אנחנו צריכים להיות כאלה ע"מ לגדל ילדים לחנכם ולייעץ להם החל מגיל 0? איזו נפש יותר טרייה ורכה ומושפעת יש מילדים? אני יודעת מעצמי ובטוחה שגם ההורים שבחבורתנו שאלו עצמם בזמנו האם הם יהיו הורים טובים, האם יוכלו להקנות לילדיהם חינוך טוב? לגדלם מאושרים ובריאים פיזית ונפשית, אז נכון שהורות היא ראשית תוצר של פעולה פיזית ורק לאחר מכן מגיעה גם מוכנות נפשית ויכולות פנימיות נוספות שאינן יכולות להתבטא בשום סוג אחר של מערכת יחסים למעט הורות, ונכון שרגשותינו לילדינו שונים מיחסנו לבאים להיוועץ בנו אך אולי יש מקום להשוואה, יש בידינו כלי מסוים שאנו יכולים להשתמש בו על מנת לייעץ ואם אנו חשים שאכן ידוע לנו אופן השימוש המיטבי בו ואנו לוקחים על עצמנו את אחריות הייעוץ הניסוח וההשלכות האפשריות הסבירות אין סיבה ממשית מדוע שלא נעשה זאת, כמו להחליט להיות הורים. אז אולי העניין הוא לאו דווקא השלמות הפנימית אלא האחריות, ואולי גם מה ששמעתי פה מחלק מהחברים לא מעט פעמים על מיהו קורא טוב ואיך ניתן למדוד ולהעריך זאת?... כל עוד אין ממש אומדן להערכה קשה להגדיר קורא טוב כמו שקשה להגדיר הורה טוב.

 

[הילה בסגול]

בתור אמא אני מאוד מתחברת לנקודה

שהעלית כאן. אני מודעת לכך שכל מהלך שאני עושה כעת בחייה של בתי יכול להשפיע עליה לטוב או לרע בבגרותה. אין אני אלוהים ואין אני אדם מושלם אבל אני משתדלת.... נו כבר אמרתי שאני פרפקציוניסטית עד כדי גועל נפש אני מניחה שגם בחינוך שלה לעתים אני טועה... הרי אינני מושלמת. אני אמא טובה. אני יודעת אבל... אינני מושלמת. אני חושבת בעקבות הדיון הזה שעצם הרצון והנכונות הכנה לעזור אלו התכונות החשובות על מנת לעזור לשואל העומד מולנו.

 

[גריני]

לאמהות שבנו

לאלה שכבר... לאלו שיהיו.. וגם לאבות מגיע... קטע מתוך "רגעי חסד" - ניל דונאלד וולש שמש הבוקר של חודש ספטמבר ריצדה על מגן הרוח הקפוא כשננסי המפסון נסעה בכביש המהיר מסיאטל לאולימפיה. היא לא יכלה שלא להרהר בחייה ביום הזה מכל הימים. היא הסיעה את בתה הצעירה למכללה... ננסי שיחזרה כל רגע מאושר ולא מאושר כל-כך מילדותה של ג'ואני, כשהיא מאשימה את עצמה שוב בשני הגירושים ובמעברים הרבים. ובכן, היא נאנחה, מאוחר מדי להאשמות עצמיות. את הנעשה אין להשיב... ננסי חוותה את התוהו ובוהו הפנימי, שברגע כזה רק אימא יכולה להבין במלואו. תזוזה משמאל צדה את עינה. לבה החסיר פעימה כשנעצרה בחריקת בלמים. איילה יפהפייה הגיחה מבין השיחים שלצד הכביש, יורדת בזהירות מהסלעים, צועדת לכיוון המכונית ועוצרת במרחק סנטימטרים ספורים מהן. בעוד ננסי וג'ואני צופות במחזה מרותקות, יצא עופר קטן מבין העצים וצעד בעקבות אמו. האיילה חצתה את הכביש ראשונה ועצרה כדי לאפשר לבנה להדביק אותה, כשהיא מגינה עליו ומראה לו את הדרך. אחר כך דחפה אותו האם בעדינות במעלה המצוק בצד השני. לפני שנעלמו בין העצים, הפנתה האיילה את ראשה ונתנה בננסי מבט ארוך. ננסי השיבה לה מבט. נראה שמשהו קורה ביניהן. משהו... הורגש. משהו שיכול להתרחש רק בין אימהות. אחר כך פנתה האיילה ונעלמה בין העצים, אחרי בנה. ננסי לא קלטה כמה קרובה הייתה לפרוץ בבכי, אבל מבט האיילה פתח משהו שהיא סגרה בתוכה. דמעות עצורות זלגו במורד לחייה, כשהבינה איזו מתנה מופלאה קיבלה באותו רגע. הדימוי המופלא של העימות הפנימי שלה הוצג בפניה כאילו הוכן במיוחד בשבילה. ודאי שעשתה טעויות, ודאי שהייתה פחות מכפי שהייתה רוצה להיות כאם. פעמים רבות היא החליטה החלטות שאולי היו לא נכונות. אבל כמו האיילה היא הנחתה את בתה הקטנה בביטחון עד כאן, השתדלה לנגן עליה, הראתה את הדרך, ועכשיו היא פה כדי לעזור לה לכבוש דרך משלה. שלווה והכרת תודה החליפו את המהומה בלבה של ננסי. היא ניגבה את הדמעות ולחשה: "תודה" לאלוהים על השיעור המופלא. ובתוכה בירכה את העופר הקטן ואת ג'ואני שלה בדרכם אל העתיד". ****** ומשפט אחרון מאוד אישי שלי: ננסי היתה קרובה לפרוץ בבכי... אני לא התאפקתי - כשקראתי קטע זה ביום שישי האחרון, והדמעות התגלגלו חופשי, מתוך הכרת תודה עמוקה... אתם מבינים, אבי שנפטר לפני למעלה מ- 20 שנה, שמו היה עופר.....

 

[גריני]

לנגן = להגן

 

[הילה בסגול]

צמרמורת.... כל שערותיי סומרות.

תודה לך שהבאת לנו את הדברים המופלאים הללו. בשבילי באופן אישי זה נגע עמוק מאוד.

 

[רפסודה]

מעשה בביצה ובתרנגולת...

או: מה קדם למה, הפסיכולוג או האדם? אדם שהלך ללמוד פסיכולוגיה - כמו כל אדם אחר, שהלך ללמוד רפואה, פיזיקה, או אדריכלות - הלך ללמוד (או לפחות לנסות ללמוד) אסופה מובנית של כלים (ידע) שאמורים לאפשר לו להתפרנס (עבודה/מקצוע). הבחירה של כל אחד בתחום מקצועי מסוים משקפת במידה רבה את מה ש"מדבר אליו" בשלב שבו הוא בוחר דווקא בפסיכולוגיה, או רפואה, או ממכר ירקות בשוק (כן, גם זו עבודה). "פסיכולוג למד שנים רבות הוא יודע את הדרך להגיע לשלמות כלשהי" ???? פסיכולוג הוא מישהו שמחזיק בידיו ומשתמש בכלים שאמורים לסייע לאדם שמולו להתקרב אל עצמו. פסיכולוג טוב הוא לא מייעץ. הוא מקסימום מסייע לפציינט (בעזרת כלים מסוימים) להציף מתוכו חלקים שיש בהם קושי או התנגדות. הסיבה לבחור במקצוע הזה "להיות פסיכולוג" היא בחירה של אדם שמבקש ומייחל להבין בעצמו את עצמו. עבורו נכון להתעסק עם המכאובים והצער והפחדים של אחרים - אם הם לא היו מדברים אל לבו, ומהדהדים מעצם הבחירה המקצועית שלו - אפשר היה להגיד שהוא קרוב לשלמות (או רחוק ממנה - כי יש כאן פארדוקס). אדם שעוסק בייעוץ המבוסס על ידע בפסיכולוגיה, משרת את עצמו (כל זמן שהוא פתוח ומקשיב) בכך שהוא מסתכל אל תוך עצמו, על ההשתקפויות של מה שעולה מהפציינטים שלו ומעורר בו עצמו התנגדות. בדיוק מאותו מקום - הצורך שלנו להסתכל פנימה ולהבין (האדם מחפש משמעות, שלמות ואושר) - בוחר אחד לקרוא בטארוט, ואחר להיות חובש במד"א, ומישהו להיות נהג מונית, או צלם, חוקר את חיי הגורילות בטבע, וגם האיש שאוסף את הזבל שאנחנו זרקנו (במקרה הטוב) לפח. בדרך כלל מגיע לקורא בקלפים או לאסטרולוג-נומרולוג-מתקשר-קורא-הילות, פותח-בקבלה ושות' אותו אדם שזקוק בדיוק עכשיו לפסיכולוג. יש לו איזה בעיה/התמודדות/קושי - ואין לו אמצעים לשלם שנתיים-שלוש כסף לאיזה שרינק ש"יסדר לו את המוח". או שהוא לא מאמין לכל הפסיכולוגים האלו - מה יגידו לו? שהוא מאוהב בסתר באמא שלו? ישלפו לו איזה ליבידו מוטמן היטב, עמוק בתוך התת-מודע? יגידו לו לדבר על החלומות שלו? יעזרו לו לאט-לאט "לגלות סימני נפט" בשפת החלומות? הוא עובד קשה עשר שעות ביממה מפרנס אישה שמתלוננת כל הזמן כמה רע וגרוע הוא (ונדמה לו שאולי יש לה מאהב והיא תכף תעזוב אותו), ושלושה ילדים שצריכים ללכת לביצפר לכל ילד צריך מחשב, ולפחות מסיבת יומולדת IN אחת לראש (כלומר שלוש). ועוד מסיבת הפתעה מרגשת לכבוד יום הנישואים (אולי הריגוש הזה יסתום לה את הפה מלהתלונן לאיזה שבועיים). איפה בעיסה הזאת של החיים, ובגירעון תקציבי קבוע יש לבנאדם אפשרות/ זמן/ סבלנות/ ראש פתוח - ללכת פעם בשבוע לפסיכולוג? (וזה אחרי שב"משחק החיים" כבר גילינו שבכל פסיכולוג מתחבא איזה פסיכי - הא?) אז הוא הולך לקורא בקלפים - אמור להיות יותר זול, יותר מהר, וממילא (כשזה מתאים לו) הוא לא מאמין בכל האברקדברה הזה. אחחחח. זה מעורר כמה שאלות: מה זה לקרוא למישהו בקלפים? ו-למה אנחנו קוראים בקלפים? ושאלת ה"שאנטי שאנטי" - האם יתכן שכל זמן שמשתקפים אלינו אנשים בלתי מושלמים, שיש בהם כאב - זה עושה לנו איכשהו טוב? (כן, גם זה פרדוקס). איך יכול להיות שאנחנו, שמחפשים שלמות ומושלמות, נתקפים גועל כשמישהו מולנו מציג את עצמו/ מתנהג/ נראה כמו שלם ומאושר?