הרהור קל

אני רוצה להתייחס ל"שאנטי שאנטי"

אתמול נכחתי בישיבה כלשהי בישוב שלנו. הרוחות שם התלהטו ובשלב מסוים גם אני נאלצתי להרים את הקול. אז מישהי שם - שלא סבלה אותי מהרגע הראשון שראתה אותי - אמרה לי משהו בסגנון של "וככה את רוצה ללמד מיסטיקה?" אז כן. אני אדם מודע ומחוברת לרעיון הרוחני ו/או מיסטי שמאוד קוסם לי ומתאים לי אבל אני גם בן אדם. אני גם מתעצבנת.... :) האם עצם העובדה שאני עוסקת במיסטיקה ובמודעות עצמית מונעת ממני את הזכות להתעצבן מדי פעם??? למה אני קוראת בקלפים? שאלה יפה... אני אוהבת לעזור, לייעץ. אוהבת את הרעיון שאנשים מגיעים אלי כי דעתי חשובה להם ויש לי את הכלי - טארות - על מנת להבין אותם טוב יותר ולעזור להם טוב יותר. מאז ומתמיד קראו לי "הכותל המערבי" ועם קלפי הטארות אני יכולה לא רק לשמוע ולייעץ מנסיוני הדל אלא מעבר לכך... אני כל הזמן מדגישה שלקרוא בקלפים זה לא לחזות את העתיד אלא לייעץ. לנווט. למצוא את הדרך אל האור. זו הדרך שלי, זו הראיה שלי. ואת יקירתי המיוחדת... לאן נעלמת לי ?
 

גריני

New member
שאנטי והר-געש

כמה טוב לך, הילה, שאת "מרשה לעצמך" להמשיך ולהיות פשוט... נורמלית... למרות שאת עוסקת ב"לא-נורמלי"...
אני דוגמא מהלכת לאלו שטועים לחשוב שרוחניות משמעה "שאנטי שאנטי".. ומשפחתי היקרה נאלצה לחוות את הר הגעש שהתפרץ מידי פעם - מרוב שאנטי טוב לי עכשיו שאני יכולה לספר על כך עם חיוך על השפתיים, להתייחס לעצמי ולאפיזודות האלה (במבט לאחור) בחיוך סלחני, כמו שסולחים לילד שובב. אבל היו פעמים שזה היה מאוד לא מצחיק... והאמת היא שעד היום, כשאני כועסת מסתכלים עלי במבט של: איך ייתכן - עם כל הרוחניות והבלה בלה....??? אלא שהיום אני יודעת שזה נורמתי ובסדר ואני מרשה לעצמי... ומי שזה לא מוצא בעיניו - זב"שו... ואגב... "יקירתי המיוחדת".... אהמממ אהמממ... הכוונה אלי?!?!?! (יעני moi ?!?!?!)... כי אם כן אז... חי חי חי... ותודה עם סומק עמוק... ואם לא - אז אופס... שוב טעיתי
יום נפלא
 
אני לא מרשה לעצמי.... זה פשוט יוצא

לי כי זו אני :) אני בן אדם עם רגשות, מחשבות, תהיות וכן... גם עצבים. פחחחחח ויקירתי המיוחדת ? יש כמה כאלה ואת בהחלט נכללת בהן :))
 
למעלה