ובתגובה לשרשור המקורי ולחלק ממה שעלה כאן-
בכביש, בנהיגה, אחד הדברים הכי מסוכנים אם לא המסוכן ביותר הוא גורם ההפתעה. כשאתה מופתע ולא מוכן למשהו- אתה מאבד שליטה, מאבד שיקול דעת, מאבד זמן, והתוצאה לפעמים קטלנית. גרושין הם כמעט תמיד הפתעה. לאו דוקא עצם ההחלטה, לפעמים זה משהו שבא אחרי חשיבה ארוכה משותפת ואז מוכנים לזה. אבל הדברים שעולים ויוצאים כתוצאה מהתהליך מהצד השני הם הרבה פעמים דברים שלא תיארת לעצמך שתצטרך אי פעם לספוג מהאדם שישנת איתו באותה מיטה. ראיתי לא מזמן את אילנית לוי ואייל גולן בשיחה אחרי הגרושין, ואם הדברים הם כמו שהם מציגים אותם- הלוואי על כולנו. אבל אז גם מתעוררת התמיהה- אז למה בעצם נפרדתם אם אתם חברים כל כך טובים? אבל חברות זה כנראה לא הכל, מי כמוני יודע. כשאני נפרדתי מבעלי לא היו לי שום רגשות אליו כבר תקופה ארוכה, רציתי רק לברוח ממנו, אבל לא תיארתי לעצמי מה יהיו ממדי האסון אליו זה יוכל להגיע. אני ישבתי איתו במסעדה לנסות לחלק את ה"רכוש" (מקרר, תנור, מכונת כביסה, כמה כלים ואוטו מעאפן) ולא תיארתי לעצמי שיגזלו ממני את כל הרכוש שלי, אפילו הפרטי ביותר, שיארבו לי ביציאה מהבית, שיסיתו נגדי יישוב שלם ויאיימו עליי. אני אומנם הייתי ילדה כשזה קרה, אבל גם לאישה בת שלושים או ארבעים זו לא בדיוק חוויה חיובית. ולרוב- זו גם לא חוויה שהיא מצפה לה. ואיפשהו, אולי זה רק אצל נשים, עולות מחשבות על איך זה יכול להיות, איך זה שרקדתי איתו, נישקתי אותו, הפתעתי אותו- וזה מה שהוא עושה בחזרה. וזה יכול להיות גם הפוך, נשים כלפי גברים. אל תקפצו עליי עכשיו עם אפליות. אלה לא געגועים של "רוצה לחזור אליו", אלה פשוט הרהורים של "איך יכול להיות שהרגש משתנה כל כך פתאום".