הרהורי שבת בבוקר

[שלי תלתלים]

הרהורי שבת בבוקר

"מה שהופך את חווית הגירושים לאיומה כל כך הוא האמביוולנטיות הרגשית. כשזה מגיע לרגשות כלפי האקס..קשה לשהות במצב של אבל טהור, זעם טהור או הקלה טהורה. במקום זה הרגשות לעתים נותרים מעורבבים בנזיד גולמי ולא נעים של סתירות במשך שנים רבות. וכך יוצא שאנחנו מתגעגעות לגרוש שלנו בה בעת שאנחנו נוטרות לו טינה. ..אז מי אתה ברגע שנישואיך נכשלים? קורבן או נבל? לא תמיד קל לומר. הגבולות מטשטשים ומתערבבים, כאילו התרחש פיצוץ במפעל, ורסיסי הזכוכית והפלדה(פיסות מליבו ופיסות מליבה)הותכו יחד בחום נורא. ..וזאת מבלי להזכיר את האימה המיוחדת הכרורכה בצפייה במישהו שפעם אהבת והגנת עליו הופך לאוייב תוקפני..." ציטוט מספר מצויין ומעורר מחשבות ("להתחתן" /אליזבת גילברט) שהמליצו עליו כאן זה לא מכבר. כמה כואב ככה נכון.

 

[והלאה וכאן]

אני מודה

שכבר מהספר הראשון שלה מאוד לא נהניתי. אני השני אפילו לא טרחתי לקרוא. הכל נקרא לי כמו גיבוב יתר של תובנות רדודות, הניו אייג' בשיאו, ולא משהו שיש מאחוריו איזו אמת עמוקה.

 

[שלי תלתלים]

על טעם

וריח לא ממש שווה להתווכח. ועכשיו- לגופו של עיניין....בהנחה שלא ידעת מי המחברת של הקטע....מה דעתך?

 

[והלאה וכאן]

לא התחברתי אליו

אני לא מרגישה קורבן ולא נבלה ביחס לגירושים שלי. עברנו ביחד ולחוד תהליך ארוך שהביא אותנו לנקודה שבה הבנו שניסינו הכל ושזה פשוט לא עובד יותר. אני לא מתגעגעת אליו ולא נוטרת לו טינה. הרגשות שיש בי כיום כלפיו קשורים רק להתנהלות שלו מול הילדים, לטוב ולרע. לגבי מה שכתבתי קודם אני אסביר: בעיני, לקחת כל כך הרבה מילים משמעותיות וטעונות ולדחוס אותן למשפט פלצני אחד - זו חייבת להיות רדידות. בדיוק כמו שלקחת משפט פשטני אחד ולראות בתוכו את לב עומקו של הזן - זו רדידות. כפי שכתבתי קודם - הניו אייג' בשיא רדידותו בעיני. ושלא תביני לא נכון, בתור חובבת קריאה אני שמחה בשבילך שאת נהנית מהספר. ברור לי שאנשים שונים נהנים מקריאה שונה. בתור אחת שקוראת לא מעט ספרות רדודה אני יודעת שאין שום קשר בין עומקו של הספר לבין מידת ההנאה ממנו (ואם יש קשר הרי שלרוב זהו קשר הפוך

).

 

[שלי תלתלים]

גם התייחסות

לנושא הילדים המשותפים בגירושין יכולה להיות אמביוולנטית אם תחשבי על זה לרגע...מצד אחד עשינו איתם ילדים מדהימים ומצד שני הם מאמללים אותם...אלו קיצוניויות שלי מאד קשה להכיל כאמא וכמי שהייתה פעם האשה של הגרוש הזה. אני בחרתי בו מתוך רצון לחיות חיים מאושרים, אהבתי עד כלות, עשיתי הכל מבחינתי כדי שזה יעבוד, עשיתי איתו ילדים מתוך אהבה....ואז הכל מתפוצץ בפרצוף והילדים באמצע. האיש שפעם נראה היה לי כהתגלמות האבהות המדהימה עלי אדמות הפך לקורבן עלוב נפש, דכאוני עם אגרסיות שיוצאות על הבנות ואני צריכה להכיל ולהשלים עם הדברים המנוגדים האלה בתוכי....חוסר האונים הוא נוראי. על זה היא מדברת. כך נראה לי. ולגבי זבלונים וניו אייג'-ועומק או רוחב ההנאה נו זה דיון ארוך....לזמן אחר...

יאללה הלוואי שיהיה שבוע יותר טוב מהסופ"ש הזה....

 

[והלאה וכאן]

אני לא מאשימה אותו בהסקת המסקנות המוטעהשלי../images/Emo13.gif

אם אני בחרתי לעשות איתו ילדים ולקוות שהוא יהיה אבא נהדר ועל הדרך גם להתעלם מהרקע שממנו הוא מגיע - זו לא אשמתו. אם הייתי אשתו השניה זה היה משהו אחר. במקרה שלי הוא דווקא לא עלוב נפש בכלל. במסגרת מה שהוא מכיר ויודע - זה הכי טוב שהוא יכול. כנ"ל לגבי. אז אני מצטערת, אבל אני עדיין לא מתחברת לציטוט הזה

אבל בהחלט מתחברת לתקווה לשבוע מעולה

 

[שלי תלתלים]

../images/Emo25.gif

 

[גשר אירי]

לא ממש מסכימה..

"וכך יוצא שאנחנו מתגעגעות לגרוש שלנו בה בעת שאנחנו נוטרות לו טינה" -אני לא מתגעגעת לגרוש, למעשה אני רואה אותו קבוע פעמיים בשבוע.. כך שאין למה להתגעגע.

-נוטת לו טינה? על מה ולמה? על זה שהחלטתי שמיציתי את הקשר מכל הכיוונים ואין לו שום עתיד? ממש לא. בכלל גרושים הם חוויה מאוד שונה בין אדם לאדם, בכל קשר שמתפרק יש את מי שעזב ומי שנעזב, מן הסתם הם רואים ותופסים את הדברים אחרת. וגם העוזב, לפעמים עזב כי קרה דבר נורא ולקחו ממנו אהבה גדולה מבלי שרצה בכך, ויש את מי שעזב כי הכל היה כל כך גמור, ולכן לא נותרו בו שום רגשות חיוביים או שליליים. בקיצור, אני מניחה שיהיו מי שיזדהו עם הכותבת, אבל אלו רק אנשים שבמקרה חוו את הדברים 'מהצד שלה'.

 

[שלי תלתלים]

שפר מזלך

שהגרוש שלך מדהים, הכל טוב, כולם תומכים והכל סבבה....מאחלת לך שכך זה ימשך...מניסיון שלי (ושל חלק לא מבוטל מבאי הפורום) - הכל יכול להתהפך בשניה אחת. וזה ממש אבל ממש לא משנה מי עזב קודם. זה קטנוני- הפגיעה היא לשני הצדדים ברמה שווה. בהצלחה.

 

[גשר אירי]

שלי..

לא מבינה על מה ולמה הציניות.. רוב הדברים בחיים לא סתם קורים לנו, צריך לעבוד בשביל להשיג לפחות את רוב הדברים. וכן, אם לא הייתי 'נלחמת' על כך שאני וה-X לא נריב, והייתי הולכת ראש בראש ורואה רק את השקל הקטן ולא את התמונה כולה בשלמותה, הכוללת בעיקר את הילד, לא הייתי מדברת היום כך. את מה שיש לי יצרתי בשתי ידי, ובקלות המציאות שלי הייתה יכולה היום להראות לגמרי אחרת. ואחרי הכל..? זה גם עניין של הסתכלות. לקחתי בשתי ידיים את השיעור שהחיים העבירו אותי, הפכתי להיות הרבה יותר מוקירת תודה והרבה פחות לוקחת כמובן מאליו את הדברים הטובים שיש. לא אמרתי שום דבר אישי נגדך, סה"כ הגבתי עניינית על טקסט. אין בי שום רצון לפגוע חלילה, שלא לדבר על לזלזל במי שהיה בצד הפגוע *יותר* של המשוואה. אני באמת לא נגדך.

 

[שלי תלתלים]

יקירתי

אין כאן ציניות, אלא רק ניסיון אחר משלך...בכל מקרה גם אני נלחמתי להיות מריה תרזה בעבור הגרוש שלי..... כמות הצפרדעים שבלעתי בשביל הילדים היא אין סופית....וזה לא ממש עוזר. לפעמים אין ברירה אלא לפתוח במלחמה. צריך שניים לטנגו ומכיוון שאני לא מכירה אותך ואת לא אותי אני מניחה שלכל אחד/ת יש סיפור קצת שונה וקצת יותר מורכב מכמה משפטים בפורום. בהצלחה שיהיה בכל מקרה.

 

[גשר אירי]

בהחלט.

כל מקרה הוא לגופו, וצר לי לשמוע על מקרים כאלו שבו צד אחד כל כך להוט לצאת למלחמה ולכן לא רואה שום צעד שנעשה לקראתו. מאחלת לך הצלחה במלחמה הבלתי נמנעת.

 

[שלי תלתלים]

../images/Emo13.gifתודה

 

[אחרי 20 שנים]

לא חשבתי לרגע לקרוא אותו או את הקודם

שלה. לא יודעת אפילו למה.

 

[שלי תלתלים]

דעות קדומות

מתה עליהן...

תנסי, את הראשון לא קראתי - השני הוא ספר טיסה מעולה....מאחר ואני לא טסה ולא אטוס כנראה לשום מקום בזמן הקרוב... אני נהנית לדמיין....חחחחחחחחחחח.....למשל בדקות אלה ניגש אלי דייל חמוד לשאול אם ארצה בלאדי מרי....

ותכף אני הולכת להתכרבל בשמיכה הכחולה ולהתבונן על ישראל מלמעלה דרך החלון הקטן....

 

[אחרי 20 שנים]

אבל אני טסה,,, עוד 12 ימים../images/Emo160.gif

לא עניין של דעות קדומות, פשוט לא נגע אלי כל נושא הספר שלה. את הראשון קיבלתי מתנה לפני כמה שנים והוא עוד מונח כאבן שאין לה הופכין.

 

[שלי תלתלים]

איזה כיףףףףףףףף

לך....או כמו שאמרה הפולניה: "תהני גם בשבילי...אני אשב כאן בחושך"

 

[אחרי 20 שנים]

אני לא רוצה להיות חזירה אבל

זו פעם ראשונה שאני טסה לבד ואני רוצה להנות רק לעצמי - בסדר?

בפעם הבאה אהנה גם בשבילך

מבטיחה.

 

[Rtitan]

יש לה משהו לא סגור... ../images/Emo3.gif

גם עם הגרוש שלה, גם עם ההורים שלה ובכלל - עם עצמה. כשלא טורחים לסגור קשרים ופרידות כמו שצריך - זה מה שקורה... התבחבשות חסרת תכלית, חסרת סוף במחשבות של "אם רק..." ו-"למה לא...?" ועוד כל מיני קצוות של חוטים שלא סגורים. לכן מנסים, בודקים, עוברים חוט חוט ובודקים אם באמת הכל נבדק וניסינו הכל והדבר הזה לא ייפרם לי יותר בחיים. כשנפרדים - צריך לסגור ולקשור את כל החוטים, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות הוא איזה חוט סורר שלא סגרנו ולא קשרנו - חוטים כאלו תמיד ימצאו במה להתפס ובמה להסתבך ולסבך לנו את החיים. כל אחד סוגר את הדברים בקצב שלו ובשיטות שלו - אבל גם אם מאד מאד קשה חייבים לסגור טוב טוב ואז לא מגיעית למצב של הגברת הזו שהדבר היחידי שסגור אצלה הוא הבלגן. יאללה המורה - את יכולה יותר טוב מזה

...

 

[רומנteaת]

קראת את הספר?

כי לי נשמע שאפילו לא את ה"מאחורה" שלו. אם יש דבר שסגור שם אלה החוטים של האקס שלה. שוין, כל אחד והמודעות שלו.