הרהורי לב- עזרה:

zoe80

New member
הרהורי לב- עזרה:

הי. סיימתי בהצטיינות תואר ראשון בפסיכולוגיה ואני מעוניינת להמשיך בקלינית. ניסיתי לשכנע את עצמי כל שנה שלישית שמחקרית "מדבר" אליי, ואף עשיתי שני סמינריים מחקריים במדעי המוח ובקוגניציה (לא עשיתי סמינר קליני בכלל). כל המרצים המליצו לי ללכת לביופסיכולוגיה (מדעי המוח), אך לא הצלחתי להתנער מחלום הילדות שלי להיות פסיכולוגית קלינית, שכן אני ממש ממש יודעת שזה היעוד שלי (כמה פלצני שזה נשמע...). לפיכך, לפני שלושה שבועות ניגשתי למתא"ם ובמטרה הייתה :קלינית או נירופסיכולוגיה (שמשלבת את המחקר עם הטיפול). המתא"ם היה סיוט, כיוון ובכלל באתי לקורס "בלי דלק", היות והייתה לי שנה קשה (החלטתי שהסמינר בקוגניציה יהיה דמוי תיזה ולכן עבדתי עליו בהתאם.....קיבלתי 100). במבחן המתא"ם עצמו הייתי ממש לחוצה (פעם ראשונה שאני לחוצה באמצע מבחן). על כן, נראה לי שלא הצלחתי לעבור את הממוצע. מכאן, 2 אפשרויות: למרות החלום על י-ם "אסתפק" בחיפה או בר-אילן (דרישות מתאם נמוכות יותר). בעיה: דגש מסיבי על ניסיון טיפול, שלי אין! אין לי המלצה משדה, אלא המלצות ממרצים ומהדיקאן, שמתאימות מאוד למחקרית אך לא לקלינית..... שאלה: האם חוסר הניסיון שלי עם חולי נפש (יש לי ניסיון עם ילדים) "יעלה" לי ביוקר? אני מחילה בימים אלו התנדבות בהוסטל לסיכוזופרנים משתקמים, אך עד ינואר לא אשיג המלצה..... שאלה נוספת: חשבתי ללכת ללמוד בהונגריה פסיכולוגיה קלינית. מישהו שמע על לימודי פסיכולוגיה בבודפשט? זה נקרא קלינית של הילד והמבוגר בשילוב עם פסיכו' רפואית ופסיכו' התפתחותית. לאחר שנתיים חוזרים ארצה ועושים פרקטיקום.
 

דיסוצ

New member
ההתנסות מאוד משמעותית בקלינית

אז קודם כל, טוב שאת מתחילה אותה (זה גם יכול לשנות לך את ההשקפה על מה שמעניין אותך...). תוכלי לבקש המלצה מההוסטל בינואר, אבל כמובן שמשקלה יהיה נמוך יותר. אם קלינית היא החלום שלך, באמת, את יכולה גם להחליט לקחת את השנה הזאת כי להתנסות ולשפר את המתאם, ולנסות בשנה הבאה. ואל תשכחי - עוד לא הגיעו הציונים, הכל יכול לקרות...
 
כל התנסות היא חשובה, ועוד תיקון

כל התנסות בעבודה שיש בה מימד טיפולי היא חשובה- ולכן תמצאו במגמות הקליניות אנשים עם נסיון ממגוון תחומים, כולל כאלו שמעולם לא "עבדו" עם פגועי נפש. יותר מזה, אין שום בעיה אם את עובדת בהוסטל מראשית שנה"ל ותבקשי המלצה בינואר-פברואר. רוב הסטודנטים המגישים מועמדות למגמות הקליניות נשענים גם על המלצות כאלה. אני, למשל, קיבלתי המלצה בפברואר מלימודי שדה, וכמו שאת רואה, לא הייתה שום בעיה. בקו"ח כתבתי על כל המקומות שהתנדבתי בהם, וכך היו להם במקביל מכתב המלצה טוב, והיכרות של טווח העבודה שלי. אז לא להילחץ, את בדרך הנכונה.
 

exterior

New member
לגבי בודפשט....

אחרי שמסיימים את הפרקטיקום, ונרשמים בפנקס הפסיכולוגים עם התמחות בקלינית, אל איזה קלינית מדובר- הילד או המבוגר? אני חושבת שאת צריכה לבדוק את זה. כמו כן, אולי חוסר הניסיון הטיפולי שלך (שימשיך גם בשנתיים בבודפשט, כיוון שהפרקטיקום נעשה רק בשנה שלישית), יפריע לך אח"כ להתקבל להתמחות בישראל?
 

zoe80

New member
האם בכל ראונ' צריך לבחור מלכתחילה

אם מתמחים בקלינית של המבוגר או של הילד? כי בהונגריה אין את הבחירה הזו. בסיום הלימודים נרשם לי פשוט "קלינית", בלי פירוט. לפי הסילבוס, אני רואה שיש קורסים גם של הילד וגם של המבוגר.
 

orit49

New member
ברוב האוניברסיטאות

חוץ מבן גוריון והמכללה (זהו?) נפתחו שתי מגמות שונות לקלינית ולקלינית של הילד. בפועל, מבחינת סוגי התמחויות הפסיכולוגים הקיימים כיום, אין הבחנה בין השתיים. הן בוגרי המגמה הקלינית והן בוגרי המגמה קלינית של הילד מוגדרים בסופו של דבר כפסיכולוגים קליניים וכולם יכולים בסופו של דבר לטפל גם באוכלוסיית המבוגרים וגם באוכלוסיית הילדים. ההבדל בין המגמות הוא בדגש שניתן בתכנית הלימודים.
 
אה, ועוד על "להסתפק" בחיפה או ב"א

ירושלים אמנם מגמה מעולה לפסיכולוגיה קלינית, אולם לא ממש כדאי לדבר על "להסתפק" בשני המוסדות שנחשבים המובילים בהכשרה דינמית... זה ממש ממש לא ויתור, אלא להיפך.
 

zoe80

New member
קודם כל, תודה על העידוד בקשר

להתנדבות..... האמת היא שאני יכולה להשיג המלצה טובה מהקליניקה הפרטית בה אני מתנדבת במהלך החודשים האחרונים (טיפול באמנויות). העניין הוא שזה לא מוסד מוכר כמו אנוש, שלוותא, גהה וכו'. פשוט הבנתי שצריך המלצה שקשורה לעבודה עם "חולי נפש" ולצערי שם אין לי עדיין ניסיון טיפולי.... בקשר לבר-אילן וחיפה הם אכן מוסדות מובילים בהכשרה דינמית, אולם אני לא מעוניינת בהכשרה דינמית, אלא יותר קוגניטיבית-התנהגותית...... :)
 
גם אז, זו לא הכי פשרה...

נכון שהדגש הוא דינמי, אבל לדוגמא בבר-אילן פרקטיקום שנה ב' הוא קוגניטיבי-התנהגותי (יש או זה או משפחתי), ובפרקטיקום החוץ יש מסגרות שמתמחות בטיפול CBT (שניידר). כמו-כן, חלק מחברותי עושות דוקטורט / תזה עם אווה גלבוע-שכטמן (ראש המגמה הקלינית, מומחית ב-CBT) ו/או עם אלן אפטר משניידר, ועובדות על נושאים הקשורים ב-CBT. כך שיש אופציות. אני לא יודעת לגבי חיפה, אבל ת"א גם מאוד אוריינטד לכיוון CBT, כך הבנתי. ובכל מקרה, חשוב לזכור ששלב ההכשרה הוא בסה"כ שנתיים- מה שחשוב זו ההתמחות ואח"כ העבודה. ואפשר להתמקד בהתמחות במקומות שמאפשרים עבודה ב-CBT, כולל לחפש לימודי המשך לסוגיהם. אז באמת שזה לא יהיה העיסוק הבעייתי. לגבי מכתבי המלצה - בד"כ, כל עוד מי שכתב אותם הוא איש מקצוע מוסמך (עו"ס, פסיכיאטר, פסיכולוג), וההתנדבות הייתה טיפולית באופייה- אין מניעה, זה נחשב. מה שחשוב הוא מה שעשית ומה שהפקת, האם את יכולה לעבד את זה, האם העבודה הייתה תהליך מדובר ומודע, מה לקחת ?
 
למעלה