הרהורי כפירה

[תנאית]

איכס,את תנאית הכריחו לאכול את זה..

 

[דידית]

לי לא נתנו לקום מהשולחן

עד שאני מסימת את הצלחת. העדפתי לשבת מול הצלחת עם הצולנט עד מוצ"ש ולא לאכול אותו. בסך הכל הפסדתי את ה"בתיה" של שבת בצהרים. עשיתי שיקול של רווח והפסד וגיליתי שסיפור על הרשלה ועל עבודת המידות, לא שווה צלחת עם גריסים ותפוחי אדמה. דידית. <לא אוהבת אוכל של שבת אבל יודעת להכין אותו>

 

[שומרת נפשה]

עצוב שעשו לכן ככה

אצלי עם הטשולנט לא היתה בעיה כי אהבתי (הייתי לוקחת קצת מהסיר גם לפני האוכל... הקרום...) אבל היה מינהג אחר - מי שלא גומר מהצלחת כי הוא שבע שמים לו את הצלחת במקרר וזה כל מה שהוא יאכל כשכבר לא יהיה שבע, לפני שיקבל משהו אחר בררר...

 

[MAYA20]

הממממ

בהתחלה חשבתי לענות לך בסגנון דער_רוסישער. שבאמת יש משהו נחמד במנהגים המסורתיים, ובדיוק כמו שאם היית באה מכפר באפריקה שמאמין בשמונת אלוהי המים השולטים על העולם, ובשל אמונתם זו היו נוהגים מנהגים מסוימים כמו למשל כל יום רבעי לשבת כל המשפחה מול המדורה ולשיר שירי ים עתיקים, ואז היית מחילטה שאת לא מאמינה באלוהיי המים, הגיוני מאוד שהיית מתגעגעת לחוויה המשפחתית הנ"ל. אז, באמת יכולת להמשיך לשבת עם המשפחה בימי רבעי ולהנות, על אף שאת לא מאמינה באלוהיי המים. (או במקרה זה להנות מסעודת שבת עם המשפחה) אבל, אז קראתי את התגובות, וכשיש לך חבר שמאמין חזק באלוהיי המים, זה באמת קשה יותר להנות מהחוויה בלי לקשר לחוויה את כוונת המיסדים שלה. כנראה קשה לנתק את ימי רבעי עם המשפחה וניחוח הדג המתבשל על האש, מאלוהיי המים ורצונותיהם. אז, לדעתי הבעיה כאן היא ההפרדה בין החוויה המשפחתית והקהילתית לכוונה של מי שהמציא את אותה חוויה, והאמת לגבי זה, אי לי מושג מה לומר לך.

 

[עייייייף]

אני חושב שתמיד לזכרונות טובים ...

מתגעגעים ולפעמים אפילו לא רק לטובים, ככה זה בחיים וזה לא קשור לטוב או רע נכון או לא נכון. זה לא בושה ולא רע להתגעגע ולחשוב על זכרונות העבר וזה לא אומר שאנו כמהים אליהם.

 

[האדמור מטיזי נבי]

מה הקטע?

את הדת לא עזבתי בגלל שבת אחת שלא רציתי לשמור ואני לא יחזור אליה בגלל שבת אחת שבא לי לשמור

 

[אתאיסט עם ציציות]

שבת אחת וזהו...

רק שבת אחת, שתעשי לכל פרטיה ודקדוקיה, יחזירו לך את הפרופורציות, אבל חוץ מאזהרה חמורה שאומר לך בסוף, אין אלא להצטרף לרוב הדוברים החכמים. אין איסור בחילוניות ליהנות מהאווירה והמסורת שיש בקיום טקסים כלשהם. לא יצאנו בשאלה בגלל קושי כזה או אחר... אל תגיעי למצב שבו את צריכה לקיים דברים בגלל בן זוגך/הורייך/שכנייך/ילדייך או כל מישהוא אחר

 

[חי אדר]

הרהורים טבעיים

את מתארת תחושה מוכרת מאוד, רגישה וכאובה. לחיות בתוך שני עולמות, ואולי אף בתוכם. לא קל, זה מכביד ואולי מעיק מאוד. אך מציאות האדם היא מורכבת. האדם אחוז וקשור בין הניגוד של חומר ורוח, וכל אחד מושך לכיוון מסויים. לטעמי דווקא כפילות זו היא ביטוי למורכבות המציאות והאדם בכלל. באורח אישי אני חי בתוך שני עולמות אלו.ואני רואה בזה את דרך האמצע. המשלבת בין קודש לחול.

 

[קרפדית]

יש הרבה אפור בין השחור ללבן

 

[מטאור38]

מה לעשות את ילדה ושחף.

הי ש חף . "ג´ונתן השחף בילה את מותר ימיו בבדידות, אך הוא הרחיק לעוף אל מעבר לצוקים הרחוקים. לא הבדידות היא שציערתהו, אלא העובדה שהשחפים האחרים סירבו להאמין בתהילת הטיסה הנכונה להם; סירבו לפקוח ענייהם ולראות"(ריצ´ארד באך). זה בסדר ידידתי את קצת בודדה. את מלאת געגועים בכלל....אז עוד רגש רומנטי של שבת ונרות. ועוד געגוע שרמנטי על משפחה מוספים לגב הגמל. וזה שובר אותך!!! אני לא רוצה לכבות את האש שפרצה בך, בעובדות מצננות, או בכמה הלכות קפואות. אני לא ינסה לשבור את הגלים , באבני לב כבדים שכבר שהשלת מעליך . אני רק רוצה להזכיר לך את המעוף אחותי. אז שנסי כנפיים ותתרוממי, ואל תשכחי "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות" >עד כאן דברי מטאור שלושים ושמונה< אני מרגיש את השבריריות שלך,וזה לא עושה לי טוב. את יודעת שהחיים בזמן האחרון נתנו לך את כל הסיבות להיות מאושרת ."חופש" הרי תמיד התלוננת "יש לי בגרויות". "אהבה אמיתית" . "חופשה בחו"ל"."ועוד חופש" וו"כל החיים לפניך". ואני לא צריך להזכיר לך את ה"איך שאת נראית" " אז אני לא מבין איך אפשר להיות הילדה הכי יפה בגן ,,,ולהיות עצובה?" תיימה!

 

[ש חף]

מטאור יקירי,

אין קשר בין החיים שלי כרגע לכל הבלאגן. רגע- בעצם כן יש. טוב,נו אין לי איך להסביר את זה, או על מה להשליך את זה זה פשוט אני. ילדה ושחף. אה ואהבתי את ה "להתגפף בידיעה שאת שומרת איסור נגיעה" אני חייבת לספר את זה למישו...

<שחף בהלם מההודעה של מטאור שמקומה במסר אישי!> <שחף ממליצה למטאור להתחיל לענות לטלפונים בשבת>

 

[מטאור38]

"שאני יענה לטלפונים בשבת???"

לא רוצה ללעוג לרש אבל את ביקשת את זה. אז אתמול בלילה הייתי בבריכה. חזרתי הבוקר בשש. לא לוקח תטלפון לברכה. או לבילויים בכלל. ישנתי עד הצהריים, הטלפון שלי סגור מתי שאני ישן.(הרגל מגונה אני יודע!) היום בצהרים הלכתי לים. ים בכלל בילוים, ואנני לוקח את הטלפון. על משיבון שמעת? אפשר להשאיר הודעה!!! ובקשר למתיחת הביקורת או לאי ההבנה בעניין המסר האישי הלא מנוצל: ""יונתן ליווינסטון השחף" אמר הזקן."התיצב במרכז בחרפה לנוכח אחיך השחפים"" >מטאור קורא לשבת עונג< נ.ב את יכולה להתקשר עכשיו.

 

[ש חף]

מתייצבת בגאוה אל מול אחי

טוב,נו נדבר על זה עוד מעט... אני יבהיר את עצמי.....

 

[חשופית חביבת הקהל]

או.. כ"כ מוכר.

אני משערת שכל אחד עובר את זה בנסיעה הראשונה שלו בשבת. ולמען האמת.. גם אני עברתי את ההרהורים האלה. אבל תאמיני לי, >מטיפת כפירות שכמוני< שום דבר לא שווה את ה"לחיות כפי שבא לי בלי חוקים והתחייבויות" גם לא ללכת עם בגדים יפים כדי לעשות על כולם דאוונים בבית הכנסת. אחרי כמה זמן זה יעבור לך.. לכי אם מה שיש בתוכך. ולמה לא עשית אצלי שבת יא מלעונה? מתתי משעמום . וקחי דוגמא ממני.. אני חיה איפה שבא לי.

[את יודעת כמה שאני צוחקת נכון? אני הדוגמא הכי פאתטית שיש.]

 

[קוצץ בנטיעות]

אני לא עברתי את זה דווקא

מעולם לא התגעגעתי לתפילת ליל שבת בבית הכנסת. כשנאלצתי ללכת, אחרי שיצאתי, תמיד הסתכלתי מסביב בסלידה ("what the f**k האנשים האלה עושים ?"). אני מרגיש מרוחק לחלוטין מכל הטקסים הדתיים ומכל הציוויים והאיסורים. זה פשוט לא מעניין אותי. אבל אני חושב שאני מבין את ההרגשה. זה יעבור, מן הסתם, עם הזמן. חוץ מזה - איפה כתוב שאסור "לעשות שבת" ? תעשי מה בראש שלך.

 

[ש חף]

זאת לא הפעם הראשונה....

שאני נוסעת,גם לא השניה והשלישית... בכולופן... אולי צריך לתת לזה עוד זמן... כמו שאחי ואחיותי היקרים כתבו לי.