הרהורי כפירה

[ש חף]

הרהורי כפירה

או שלא... אני ממש מודאגת,התחילו אצלי הרהורי כפירה בחילוניות שלי. ואני גם אסביר את עצמי: ההורים שלי כבר חודש לא בארץ,אי לכך ובהתאם לזאת נאלצתי לנדוד בשבתות. בשבת הראשונה הוזמנתי לחברת ילדות שלי,שתינו הגענו מאותה נקודת המוצא בדת,מבית דתי-כיפה סרוגה,גדלנו יחד רק שאני לא כל כך דתיה והיא נהייתה לחסידת ברסלב... בקיצור,הייתה שבת קודש,אפילו יותר ממה שאני רגילה בבית. פעם ב...שבת כזאת לא מזיקה-ההפך אני אוהבת להזכר בדברים שלא חוויתי מזמן. בשתי השבתות הבאות הייתי אצל חבר שלי,גם שבת קודש הכל כהלכה... והיום- נסעתי עם אח שלי להורים של חברה שלו לאכול ארוחת שבת. בנסיעה,אני רואה את כולם הולכים לבית כנסת ובראש רצה לי התמונה של חבר שלי -עכשיו מתפלל,קבלת שבת וערבית. הרגשתי כל כך ריקנית,לא הרגשתי בכלל שזה ערב יום שישי, כאילו איזה יום רביעי בערב-רק האנשים שהולכים עם בגדים יפים לבית כנסת הזכירו לי כי זה יום שישי. אכלנו ארוחה ובסוף כולם קמים, יוצאים לבלות... ממש התגעגעתי לשמוע את אבא שלי עושה קידוש ואחר כך כולם נשארים,לא ממהרים לשום מקום פשוט יושבים וצוחקים ומדברים. חשבתי לעצמי- זה מה שאני רוצה????? להרגיש ביום שישי שזה עוד יום,עוד ארוחה ואחר כך לצאת לבלות, כמו שנוהגים אחינו החילוניים. ומצד שני- אני חשה סלידה עמוקה לחיי הדת,מרגישה כי אני רוצה לחיות כפי שבא לי בלי חוקים והתחייבויות (אולי זאת הרגשה שנשארה לי מהתיכון,שלא יכולתי לעשות מה שאני רוצה מחשש שיעיפו אותי) אני לא יודעת, הכל מתבלבל אם הייתי יכולה לחיות לא שם ולא פה הייתי עושה את זה ממזמן.

 

[ייִדישיסט]

בדידות של יום שישי זה תופעה מוכרת

תמיד תזכרי שלא יצאנו בשאלה בגלל שרצינו ש"יהיה לנו נחמד", אלא יש ליציאה שלנו שורשים הרבה יותר עמוקים, ואי אפשר לערער אותם ברגע של חוסר נוחות בעולם החילוני. הריקנות שסיפרת עליה, גם בי היא מקוננת לפעמים, אבל כל הפילוסופים התעסקו בשאלה הזאת ולא הגיעו לתשובות סופיות. צריך לקבל את החיים שלנו כפי שהוא. את חילונית, נקודה! ממה לא משנה איך את מרגישה עם זה. תשתדלי שהחוויה הזאת תהיה לך נעימה אבל החילוניות היא עובדת יסוד. מה שאני עושה כאשר אני לפעמים נופל לתוך מועקה כזאת, הוא לדמיין את המצב השני במלוא תפארתו עם כל הפרטים הקטנים. במקרה שלך, דמייני ארוחת שבת מלאה עם כל הטקסיות והחגיגיות, ועכשיו דמייני איך השתלבת בדבר כזה עד שיצאת בשאלה, והאם את באמת רוצה את זה. מהר מאוד תקלטי שזה לא מה שאת רוצה ויש כאן רק נוסטלגיה מתקתקה שאין בינה לבין המציאות כלום. האכילו אותנו שנים ב"משמעויות" כבדות משקל, והנה אנחנו ציפורי דרור, אבל הצורך שלנו במשמעות נשאר בדם שלנו. אנחנו מכורים, אנחנו בקריז, תנו לנו דוגמית של משמעות, משהו. צריך לזכור את הגמילה הקשה שלנו ממשמעות. היא אורכת זמן ומצריכה הרבה סבלנות אבל זה מאוד משתלם.

 

[spinoza]

מבין אותך שחף...../images/Emo24.gif

גם אני נתקפתי בהרגשה הזאת כשנסעתי בשבת בפ"ת וראיתי את כולם הולכים לבית כנסת. האמת גם לי יש הירהורי "כפירה", אבל אני לא עזבתי לגמרי. לפני שבועיים הייתי בבית-כנסת. מותר לפעמים. וכשאני אצל ההורים אז יש ארוחות שבת. כלומר אני נהנה משני העולמות.

 

[דער_רוסישער]

כוס אמממק, תהני משני העולמות!

אף פעם לא הבנתי את הצורך להמנע מחוויה דתית או קשורה לדת "בגלל שאני חילוני". לעזאזל החילונות, יצאנו משם לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, לקיים מצוות עשה של "היה חילוני" ומצוות לא תעשה של "בל תהיה דתי"

שיזדיין כל העולם באוזן, מי זה מי-שזה-לא-יהיה בכלל לומר לי "אל תהנה"? אני עוצר כאן מתוך ההנחה כי הנקודה הובנה. שב"ש יונה

 

[מוטלה1]

מזדהה איתך

אני יוצא די טרי ורק לאחרונה הפסקתי לברך (לחחר תקופה ארוכה שהפסקתי להאמין) וכל פעם שאכלתי בלי ברכה הרגשתי זבל, מה אני חיה שמוצאת אוכל ומיד מכניסה אותו לפה וכבר חודש זה מטריד אותי ומצד שני זה די טפשי להודות לאלוהים שאתה חושב שאינו קיים. ובהתמודדות עם הבעיה שהיתה לי בהתחלה שיצאה לי ברכה בטעות אינסטנקטיבית אחרי ברוך אתה ה הייתי אומר למדני חוקיך או בשכמל"ו. ואם בנושאי ברכות עסקינן מאז שהפסקתי לברך גילתי מחדש את טעם הלחם שבעבר לא היה לי סבלנות אליו בגלל ברכת המזון.

 

[ברוריה2]

גמילה כמו שיידישיסט כתב

אני חושבת שלפחות שנה אחרי שכבר חיללתי שבת והצהרתי על יציאה עדיין הייתי מברכת, אומרת ק"ש (עד היום לפעמים) ונוטלת. אז מה אם אין לזה שום משמעות. אז מה אם שכשחושבים על זה-זה מגוחך. אז מה. ובנוגע להנות משני העולמות-אני גם קבוע אוכלת ארוחות שבת עם חברים. זו חויה שאין אותה בשבתות חילוניות וזה חסר לי. >ברוריה מצחיקה את עצמה וזה כבר שווה את זה..<

 

[ש חף]

ועוד משו

כן,גם אני נהנת משני העולמות. כל השנים כדתיה ראיתי בהורים שלי כ"צבועים" שהם,חלק מהדברים עושים מה שנוח מה שלא קצת מפה קצת משם,ונשבעתי שאני לא אהיה ככה. אבל נוצר מצב שכזה,חבר דתי? אז הולכים איתו לבית כנסת, וכשמתחשק אז נוסעים בשבת... לא ממש טוב לי עם זה. הרגשה תלושה-אני לא פה ולא שם. הרי מתי שהוא אני אצטרך לסווג את עצמי- הרי אתם יודעים איך זה עובד...

 

[חנה של ליאור]

את ממש לא צריכה לסווג את עצמך

לפחות לא עד שיהיו לך ילדים וגם אז, אם תדעי איך להסביר את עצמך כך שהילדים שלך לא יצאו מבולבלים, תוכלי להנות משני העולמות. הרבה פעמים יש לנו ביקורת על ההורים שלנו אבל בשלב מסויים אנחנו מבינים את המניעים שלהם ורואים שהם לא טעו עד כדי כך. נראה לי שעכשיו את מבינה למה ההורים של קיימו מה שנח להם ולא קיימו את מה שלא היה נח. אני לא חושבת שאת תהיי בדיוק כמוהם אבל כיום בטח יש לך קצת פחות ביקורת. תרשי לעצמך לדלג בין שני העולמות ותעשי את מה שנעים ונח לך. תני לעצמך לחיות לפי האמונה (או אי האמונה) שלך. חנה

 

[ספל חמאה]

../images/Emo45.gif

 

[מטאור38]

כשתגדל והיהי לך ילד שיבוא וישאל...

אז תגיד לו עזוב, "אל תשאל" את צודקת. זה לא צריך לבלבל אותנו אנחנו יכולים לדלג על שתי העולמות. גם לאכול לא כשר ,וגם לברך על זה .להדליק נרות, ואת הטלביזה. להתגפף בידיעה שאת שומרת נגיעה.ללכת לבית הכנסת בשבת , ולמה צריך ללכת אם אפשר לנסוע? אבל לכשיהיו ילדים בעזרת ה´, זו אולי תהייה בעיה. אולי בגלל שהילדים לא כל כך מתוסבכים כמונו. אולי בגלל שהם לא מבינים איך אפשר להיות גם כזה וגם כזה, ועוד ביחד? ואולי פשוט הם לא הבינו שלאנשים הגדולים יש כללים משלהם, הם גם יכולים גם לאהוב דגים וגם לאכול אותם. הם גם יכולים להגיד אסור לשקר, ולשקר בעצמם. ושהכל לא פשוט כל כך. לכן לעניות דעתי זה מיקרה קלסי של "כשתגדל תבין" ומה אני יגיד לכם....כנראה שעוד לא גדלתי. >מטאור מנסה ומנסה אבל זה לא יוצא<

 

[אתאיסט עם ציציות]

לא חייבים לגדול!

"לאכול לא כשר, ולברך....." אני אוהב אותך אחי.

 

[שומרת נפשה]

../images/Emo45.gif לגמרי וגם

ספציפית לגבי סעודת שבת - גם לי יש געגועים לשירי שבת במקום טלויזיה לפעמים, אבל אז אני נזכרת בכל ה"מסביב" שזנ ידרוש ממני. את זה שאצטרך להגיש את האוכל עם כיסוי ראש ובגדים "צנועים". שלא אוכל לחתוך נייר ולהדליק אור בשרותים. שאהיה חיבת, אבל חיבת, להכין המון מנות לכל השבת ולתפקד כמו טבחית ומלצרית גם אם בא לי "לדלג" על משהו. ושבנזוגי ילך לבית-כנסת להתפלל וללמוד ובעצם חוץ מהאוכל ולישון אני לא ממש אראה אותו במהלך יום החופש השבועי שלנו. ובעצם גם בזמן הלישון אני לא ממש אראה אותו, אולי אחלום... אז כשאני חושבת על המחיר המבאס הזה של באמת לקיים שבת כהלכתה, ולא רק נזכרת געגועים בנחת המשפחתית ליד השולחן, ישר יוצא לי כל החשק. אגב הפטנט עבד גם כשגרתי לבד והשבתות והגיחם היו תיק נוראי במשך שנים. בניגוד אלייך, לא טרחתי להקיף את עצמי. זו היתה טעות. לשמחתי את יותר חכמה ממני. וכן, לפעמים אני מכינה ארוחה חגיגית עם מיליון מנות אבל רק כי מתחשק לי. ואין אין אין כמו טשולנט טוב וגאלער יאמי! מה יש, אם אני חילונית אני צריכה לאהוב רק מאכלים שאינם כשרים? מה קרה? וכנ"ל באשר מנהגי השולחן. אגב, הקידוש היחיד שמתבצע לעתים רחוקות בביתנו הוא עם יין, גביע וברכה שנוצרת ספונטנית באותו הרגע. ואת יודעת מה? בעיני זה הרבה יותר יפה. אז כן, אפשר ליהנות מכל העולמות. כמובן, לא מוכרחים...

 

[ייִדישיסט]

בטח התכוונת ל"גאלע"

נכון ? זה מה זה טעים. כל האוכל של שבת טעים. יאללה אני מתגעגע.

 

[שומרת נפשה]

נכון

אני אומרת את זה עם טעויות בכלל טעויות ביידיש זה צד מאד חזק שלי אין איך להשיג אוכל טוב?

 

[ייִדישיסט]

מדי פעם יוצא לאכול את האוכל הזה

האמת היא שאני בדיוק עכשיו מת מרעב ולכן דעתי לא צלולה וכל מה שמזכיר לי אוכל עושה לי טוב. הבורקסים בתנור ונראה לי שעוד רבע שעה אסתער עליהם. ישבתי עם מחפשת-דרך לפני שבועיים בגאולה בחנות "הדר", יש להם שם איזה פינת ישיבה ואכלנו טשונט ביום רביעי בצהריים. מסתבר שהם עושים כל יום טשונט, אני לא אגיד שזה היה מדהים אבל היה שווה. היום אני יודע שאם פתאום בא לי להאמין שוב באלהים, אני פשוט צריך לנסוע לגאולה ולגמור צלחת טשונט ולחזור שוב למאורת הכפירה שלי.

 

[שומרת נפשה]

בתאבון

טשולנט עם כל התוספות... יאמי מזל שבקיץ מתחשק פחות אגב, אפשר לשכלל את המאורה עם פלטה פשוטה כך שאין צורך לצאת ממנה. זה לא מסובך להכין טשולנט. אם תרצה, אשמח להסביר לך איך.

 

[ייִדישיסט]

אני יודע להכין ויש בפורום שיעידו

אבל זה מסובך, ואני רוצה את זה כמו בבית, בצלחת על השולחן בלי להתאמץ יותר מדי. ראיתי לא מזמן אצל חברים שהם שמים במקום קיגעלע - ג´חנון וזה יוצא מאוד טעים. ג´חנון אפשר לקנות בכל סופר וקיגעלע צריך לדעת להכין. בקיצור, הרעב שלי גובר והולך.

 

[שומרת נפשה]

ככה זה

כשבטעם של האוכל מתערבב טעמו של זכרון הצלחת המוגשת לך על השולחן כשאתה קטן... אין שום מתכון שיכול להתחרות בזה. מהסופר אני קונה קישקע בקפואים. מעניין הרעיון של הג´חנון. ולידיעת התל-אביבים, באיזור פלורנטין יש איטליז בשם בלט (בלאט, משהו כזה) ושם הם מכינים בעצמם קישקע ממעי בקר תפור ביד עם מילוי מ-ד-ה-י-ם שמכניסים לסיר שיתבשל עם כל העסק... טעים טעים. (חוץ מהעופות ההמולאים שלהם ששפתיים ישקו).

 

[מטאור38]

פוי...

ממש ממש מצטער להפריע לארוחת השחיתות שלכם. אבל ...קישקע ממעי בקר תפור ביד... נשמע כמו תאור מספר רפואה, או ממלחמת ויאטנם. דה? את חושבת שזה עושה למישהו תאבון??? >מטאור ממליץ-חמין עם שרימפססססס "הצעקה האחרונה"...אחרי שאוכלים וזה מתעקל..<.

 

[שומרת נפשה]

לי! יאמי יאמי דליקטס