הרהורים......

שרי 43

New member
הרהורים......

כבר תקופה ארוכה שאני גוררת את עצמי לכיוון המחשב, מתיישבת בתקווה שאולי בכל זאת תחזור המוזה ואחזור לכתוב כמו פעם. אבל כלום..נדה....דברים קטנים שאנחנו עוברים, אני, חברים שלי ודמויות שהייתי פוגשת בצאט והיו מספרות לי סיפור חיים, או מקרה שקרה להם, הם שגורמים לי להתיישב ולכתוב, הדברים האלה שאנחנו חווים ביום יום הם מקור ההשראה שלי. פעם, כשהייתי מסיימת לילה של צאט, יכולתי לכתוב לפחות סיפור אחד ושני שירים. היו דמויות מענינות, היו סיפורים מאחורי האנשים, לפעמים משפט שנכתב ב"כללי" יכול היה להוות פתיחה לשיר או סיפור, לא שאני חושבת שהיום אין לאנשים המצאטטים סיפורים, אבל, כבר ב"כללי" אני מבינה שמכל שלושים הדמויות שנמצאות בחדר, אין אחד שבגללה או בגללו נדרכים חושיי. עד לפני שנה עוד יכולתי להכנס לחדר ולהקלע לשיחה פילוסופית מטובלת בהומור, או אפילו שיחה שטותית על ניתוח להורדת שיער שעשו הבנות לאחד הגברים, אבל ברוב רובן של השיחות גם ב"כללי" וגם ב"פרטי" היה איזה חן מיוחד ולא מוסבר.....היה הרבה צחוק משחרר......והיתה איכפתיות ורצון להקשיב, לשתף, להתחלק, לייעץ. היום לצערי, הרבה מהחברה הותיקים, מאלה שנימנו על ראשוני החדר, מדירים רגליהם, אולי כי הגיעו כמו רבים וטובים מאיתנו לנקודת רוויה, או שמא המפגשים הדחופים והגילוי כי לא כל הדמויות שפגשנו על המסך ועשו רושם נפלא, נפלאים גם ביום יום. או אולי הדמויות החדשות שהצטרפו משתמשות בשפה בוטה יותר, עם יותר תעוזה.....האמת היא שאין לי תשובה חד משמעית, אני חושבת שכל הדברים יחד חוברים לכך שאני כבר לא מרגישה נוח להכנס לחדר ולצאטט בכייף. אולי פסק זמן יעשה את שלו...ואולי...ואולי...ואולי.....
 

י ח פ ה

New member
ואולי .... ?

ואולי לא כדאי לצאת בהצהרות? אפשר לנסות שבוע של גמילה ולראות איך המרגש,איך מתפתחים התהליכים. אולי בכלל המדיה הזו מיצתה את עצמה? אולי ....ואולי ועוד אולי קטן. י ח פ ה ~_~
 

טומילי

New member
איזה באסה איתך שרי יקרה ../images/Emo23.gif

קורה לכולנו מין מצב שכזה שפתאום אין עניין או יובש בכתיבה,או כזה נימס ממה שהיה תמול שלשום הפורום האהוב שבפתיחת המחשב דבר ראשון נכנסנו אליו לראות מה קורה מי נגד מי אם הגיבו למה שכתבתי וכו´.ויום בהיר אחד כבר אין כל כך עניין,האנשים לא נחמדים כשהיו ועוד כהנה וכהנה.אין לי ספק בכך שכולנו עוברים תהליכים דומים ועולמנו הוירטואלי קצת נימס,ומחפשים את הדבר האמיתי החברות האמיתית. אז שרי יקרה אולי תעשי פסק זמן ותשובי בכוחות מחודשים באהבה טומי
 

שרי 43

New member
אכן טומילי.....

1.אלה ששולחים את ידם בכתיבה מכירים את התחושה של "יבשו מעינותי". 2.והפורום הזה נשאר והינו הפורום האהוב עלי, בוודאי שהוא לא נמאס אחרת לא הייתי כאן. 3.אני משערת שאנשים לא נחמדים יש בכל מקום, אבל זו לא הבעיה. כי מכאלה אני מתרחקת ומשאירה בקירבתי את אותם שאני אוהבת. 4.ותתפלא.....חברויות אמיתיות דווקא מצאתי במקום הזה, אנשים יצירתיים, מקסימים, תומכים...בקיצור חברים טובים. 5.ואני אחרי פסק זמן אבל אני בכל זאת מהרהרת.... שיהיה לך יום נפלא
 

שרי 43

New member
ואולי יחפה.....

מישהי פיספסה במקצת.... ההרהורים הם אחרי שלקחתי פסק זמן די ארוך מהצאטים. המדיה לא מיצתה את עצמה, עובדה שאני עדיין כאן. הצהרות ממממממממ לא נראה לי, הרהורים נשמע לי טוב יותר. מישהו אמר לי שלא מתוכחים עם רגשות ותחושות של מישהואחר ומבחינתי זה בסדר להרהר בקול רם ולכתוב מה אני מרגישה ברגע זה.
 
שרי....

כן מכירה את ההרגשה... וגם עלי היא עברה... ואני חושבת שזה בגלל הקלות...והזמינות...וגם בגלל שכמעט אין חדש תחת השמש...אותם אנשים,עם אותם בעיות,או עם אותם השמחות, עם אותם שאלות,ועם אותן חוויות,בכללי אותם שרוצים להציג, כי בחיי היום יום שלהם זה נמנע מהם,או שהילדים גם כן מסתובבים שם, ובפרטי,החוויה נגמרה,פעימות הלב,ההתרגשות,כי אנחנו יודעים מה מצפה לנו אח"כ פגישה,אכזבה,וחוזר חלילה,או שאם יש יותר, גם זה נגמר,כי הוא או היא לא היו אמיתיים,וכנים.כן זאת הקלות, של המדיה הזאת,אם לא היא/וא יהיה אחר,ויש מלא שם באינטרנט, שמחפשים כל מיני דברים וחלומות,ואין.... כן,גם אני חווה זאת,וחוויתי זאת,ואולי...מי יודע, אולי...אולי... מכורה לאהבה.
 

שרי 43

New member
מכורה יקרה

ואני דוקא דיברתי יותר על התחושה שאין רבים שאפשר לנהל איתם שיחה "נורמלית" מבלי שישתרבבו לשאלות הפתיחה שאלות כמו:מה גודל החזה? ואני מהרהרת ב"קול רם" לאן נעלמו כל אותם שיכולת לנהל איתם שיחה עד ארבע בבוקר על ספרים, פילוסופיה, פוליטיקה, שירה וכו´ ועדיין לטבל את הכל בהומור ובחן. שלא תביני לא נכון, אני אוהבת להשתולל, לצחוק, אוהבת להרגיש עדיין ילדה, אבל...כל דבר במידה הנכונה. ברור לי שהמדיה הזו מאפשרת לכל סוגי האנשים להיות חלק ממנה, חלקם "אנשים יפים" וחלקם לא מה שלא מונע ממני להמשיך ולהרהר......
 
למה אולי?

השתנו הדמויות השתנו התכנים השתנו הנסיבות השתנו התחושות התשנינו אנחנו הש...... להמשיך? הכל השתנה וטוב שכך, ישן מפנה מקום לחדש. וגם אם לפעמים חשים כיסופים לדברים ישנים ומוכרים צריך לדעת להשתנות ולפנות.... העיקר, מארגנים איזה טיול או לא?
 

שרי 43

New member
מארגנים.....מארגנים....

רק תן לחשוב לאן. חומד...ואתה...שאומר לי שהמוות הולך מאחורינו, מדבר איתי על להשתנות????????? הרגת אותי מצחוק, יא פרקטיקן שכמוך
 

הקשתית*

New member
הרהורים...געגועים...

ומי כמוני יכולה להבין אותך יותר טוב... אין ספק ,שיש שילוב בין השניים ואם אתחיל למנות את הגעגועים למה? לא אסיים , היות והרשימה תהיה ארוכה. יחד עם זאת אין ספק ,שהישן מפנה מקומו לחדש , כמו שצויין באחת התגובות . אמנם אין שני לנוסטאלגיה ובכל זאת פריחות מחודשות יפות וקסומות הן גם כן. ואולי זהו הסימן להתעסק בדברים אחדים מענינים וחדשים . (נקודה למחשבה...) ןעד אז אחותי לא נותר לך , אלא לסבול אותנו במציאות היומיומית, שאין כדוגמתה לחברויות האמיתיות והקשרים היפים , שיצרנו ובנינו דרך האינטרנט שלב אחרי שלב, לטוב ולרע ... אוהבתתתתתתתתת
 

מוטי*

New member
הוצאת לי את המילים

לשרי יקרתי אני יושב מול המחשב שזה הרבה זמן לא פתחתי אותו ומעיף מבט בתוך הפרום של חברתנו המתוקה . ונתקלתי בבמה שכתבת ולא יכולתי אלא להיזכר באותם ימים שהזכרת, כן, גם אני חושב כמוך ונכון שכניראה הפסקה בציטוט לא מזיקה, ויותר מכך אני חושב מועילה. אפרת אני מקווה שהכל בסדר יש לך דש מהתוכי
 
למעלה