הרגש והשכל

[hopaheya]

הרגש והשכל

תגידו, חברים, לחלוקה לרגש ושכל יש בסיס נוירולוגי? מבחינת בתחושה שלנו, את התודעה יש בסיס לחלוקה כזאת, אבל אפשר גם לדמיין כיצד תרבויות מסוימות לא היו עושות אותה.. יש למישהו קישור למאמר פשוט?? מישהו יודע אם יש מערכת נפרדת למחשבה ולרגש במח ויכול להסביר?

 

[¶]

הכל מתחיל במוח

אין לי קשר למאמרים בנושא ואולי אם תגדירי את השאלה שלך באופן ברור יותר ניתן יהיה למצוא קשר, אבל אני יכול לתת לך תשובה מזכרוני. קשה לתאר "רגשות" מופשטים כמו אהבה אבל יותר קל לתאר רגשות פרימיטיביים יותר כמו דיכאון, פחד וריגוש מיני. לגבי אלה ידועים היטב מרכזים במוח שהם שונים ממרכזי החשיבה השונים. גרעין האמיגדלה אחראי במידה ניכרת על הרגשת הפחד, גרעין ההיפותלמוס אחראי בין השאר על הדחף המיני, ומוכרות תרופות שמקלות על תסמיני הדיכאון. כמובן שאלה קשורים היטב גם למרכזים עליונים יותר במוח ומקיימים בינהם קשרי גומלין הדוקים. אני מאמין שרענן ישמח להרחיב יותר בנושא. אבירם

 

[רענן2]

הרחבה בנושא ../images/Emo13.gif

למען האמת אין לי הרבה מה להרחיב, זה לא תחום שאני בקיא בו. אם את רוצה, תבואי אחרי הסמסטר הבא, יש לי קורס על זה...

(זה סתם חתול, לא קשור). כמה מילים: כמו שאבירם אמר, יש אזור במוח שנקרא המערכת הלימבית, כלומר הרגשית, שחלק חשוב ממנו הוא האמיגדלה ("השקד"). זה לא בדיוק מקביל למה שאנחנו קוראים בחיי היומיום "רגש", אולם האזור כן אחראי להטבעת זיכרונות בזמן התרגשות גדולה, והזכרונות שמוטבעים בו חזקים ביותר וקשה למחוק אותם. (הנשיקה הראשונה, רצח רבין - או קנדי אם אתה אמריקאי, טראומות שונות כמו הלם קרב או זירת פיגוע, פחדים חזקים שונים ומשונים). אגב, גם האנטומיה המיקרוסקופית של האמיגדלה שונה ממה שאנחנו מכירים באיזורים אחרים במוח - למעשה נראית כמו בלגן אחד גדול שאי אפשר להבין בו כלום, מה שתורם להשערה שזכרונות מוטבעים באמיגדלה באופן שונה. עד כמה שאני יודע, רגשות במובן היותר יומיומי, כמו אהבה, קנאה, שנאה ועוד, קשורים יותר לאונה הפרונטלית, האחראית באופן כללי למה שנקרא "תפקודים גבוהים". כמו כן הדבר קשור לנוירומודולטורים שונים (כמו דופאמין, סרוטונין, אצטיל כולין) שהם חומרים המופרשים במוח באופן יותר איטי וכללי (בניגוד לנוירוטרנסמיטורים (כמו גלוטמאט וגאבא) המשמשים יותר למה שאני חושב שאת קוראת "חשיבה"). אבל שוב, אל תתפסי אותי במילה... זה לא ממש התחום שלי.

 

[lir O]

השכל

כמו שיודעים היום מחולק לפחות לשני סוגים שונים של פעולות : 1. חשיבה סידרתית- בעצם כמו שפעל מחשבון, מחשבה אחת מובילה לשניה וכן הלאה. ניתן לקרוא לדפוס זה של חשיבה גם חשיבה לוגית. המוח לוקח נתונים מסויימים ובתהליך סידרתי מעבד אותם למסקנה מסויימת. 2. חשיבה רשתית - שהיא מעין מערכת לזיהוי תבניות. המוח זוכר תבנית מסויימת בעזרת רשת של נוירונים כדוגמאת ספל קפה. ואז כל פעם שהמוח יראה ספל קפה אותו איזור במוח ש"זוכר" את התבנית יגיד : "חברה זה ספל קפה"... כאשר לדוגמא אם נראה כוס אחרת המערכת הסידרתית ישר תקפוץ להסקת מסקנות שבדרך כלל תוביל למסקנה שמדובר בכוס מסוג אחר... המערכת הרישתית יותר מקושרת להערכת מצב ריגשי, מפני שמדובר בתבנית של רגש, מכלול של סימנים שמאפיינים רגש מסויים כדוגמאת דיכאון: עיניים מושפלות, גב שפוף, דיבור בטון נמוך מהרגיל וכ"ו... המערכת הסידרתית מאופיינת יותר עם הצד הלוגי "שיכלי" מסיבות ברורות של הסקת מסקנות. כמובן שאין אבסולוטיות. שתי המערכות משתתפות תמיד. אך אחת יותר דומיננטית מהשניה. תלוי בצורת עיבוד הנתונים. (האם המוח מזהה תבנית מסויימת או צריך להסיק מסקנה חדשה על סמך תבנית דומה מהעבר). היום כבר חושבים שיש צורת חשיבה שלישית שמאגדת בתוכה את שתי הצורות הראשונות בכך שהיא יוצרת חיבור בין איזורים שונים במוח ובכך יוצרת תקשורת בין איזורים שבדרך כלל לא מחוברים ביניהם, בעזרת רטיטות בתדר קבוע ומסויים של 40 Hrz. להרחבה ניתן לפנות לספרים "אינטיליגנציה ריגשית", ו"אינטיליגנציה רוחנית" שניהם מומלצים ! מקווה שעזרתי...

 

[רענן2]

בוא אני אספר לך סוד קטן...

את אינטיליגנציה רוחנית לא קראתי. אינטיליגנציה רגשית ספר מצוין לדעתי, אבל - אתה צריך לקחת בערבון מוגבל מאוד את כל מה שכתוב שם על המוח, במיוחד מה שכתוב במידה רבה של ביטחון. אף אחד (כולל מחבר הספר) לא יודע היום, ולא מתקרב לדעת, איך מאוחסנים במוח זכרונות לטווח ארוך. (ליתר דיוק - הראו זכרונות פשוטים מאוד, לטווח קצר, בחלזונות ים, ברמת הסינפסה. המרחק בין זה לבין זיכרון של איזשהו פריט ויזואלי, לינגוויסטי או קוגניטיבי כלשהו באדם - עצום). זה לא שאין תיאוריות - יש הרבה, אלא שאין שום הוכחה לשום תיאוריה, והקשר בין רשתות עצבים מלאכותיות (שזה דבר נפלא, אגב) לבין מה שקורה במוח הוא כרגע פרי דמיונם של התיאורטיקנים. כלומר - רשתות מלאכותיות מראות מה ניתן לעשות איתן, אבל לא ניתן לטעון שכך הדברים אכן קורים במוח, מהידע שיש היום. דבר נוסף - כל מה שיש במוח הן רשתות נוירונים. לכן - צריך להסביר גם מה שאתה קורא "חשיבה סדרתית" במונחים של רשתות נוירונים - לא יותר ולא פחות. זה שמחשבה אחת מובילה לשנייה זה יפה - אבל זה לא מסביר איך זה קורה במוח. אגב, כבר הראו בעזרת רשתות אוטו-אסוציאטיביות (מלאכותיות) איך ניתן לאחסן ברשת סידרה של מושגים או תבניות, כך שאחד מוביל לשני (זה דבר מדהים, אבל שוב - אין כל עדות לכך שזה מה שקורה במוח).

 

[hopaheya]

הי חברים

אהלן. בכל מיני מקומות שומעים על כך שהאונה הימנית (אם אני לא מתבלבל) אחראית על הדמיון, רגשות וכו' בעוד שהאונה השמאלית אחראית על המחשבה הלוגית, תכנון וכו'. איך זה מתקשר למערכת הלימבית? היא נמצאת באונה הימנית?

 

[¶]

כן ולא

נחלק את המוח לשני חצידורים (Hemisphere) וכל המיספרה מתחקת לאונות (Lobes. קיימות בכלליות חמש אונות: האונה הקדמית (Frontal), האחורית(Occipital), הפריאטלית (לא מצאתי איך לתרגם Parietal), הצידית (Temporal) והלימבית(Limbic). כל האונות נמצאות בשתי ההמיספרות רק שכל הימספרה לוקחת על עצמה תפקודים שונים. נגיד בתחום של שפה: אותם אזורית שאחראיים לדיבור בחצידור השמאלי אחראים על מימיקה וטונאציה במהלך הדיבור. או בתחום של כתיבה: ההמיספרה השמאלית בד"כ היא בעלת היכולת לכתוב ואילו ההמיספרה הימנית היא בעלת היכולת לצייר. כמובן שהאונה הלימבית נמצאת בשני החצידורים ולא שמעת על וריאביליות באופן תפקוד המערכת הלימבית בין שתי ההמיספרות. ונ.ב. חצידור - תרגום (הפעם לא שלי) לחצי (Hemi) כדור (Sphere) אבירם

 

[רענן2]

טוב, אז

שוב - אני מוצא את עצמי מסכים עם אבירם שהקדים אותי בקשר לשאלה שלך. המע' הלימבית היא בי-לטרלית, כלומר נמצאת בשתי ההמיספרות (כלומר - למעשה יש אמיגדלה שמאלית ואמיגדלה ימנית). וכמה הערות קטנות: פריאטלית = קודקודית בעברית, והמע' הלימבית ע"פ רוב החלוקות איננה אונה (זו כמובן שאלה של הגדרה. פול ברוקה הגדיר את המושג האונה הלימבית אנטומית במאה ה-19. במאה ה-20 רוב החלוקות עברו להשתמש במושג המע' הלימבית, ולחלוקה של 4 אונות בלבד). אבל... יש משהו שאני לא יכול לעבור עליו בלי להגיד כלום, וזה האמירות בסגנון "ההמיספרה השמאלית אחראית על דמיון וימנית על חשיבה מתמטית", "השמאלית על כתיבה והימנית על ציור" וכו'... צריך לדעת שהאמירות האלו רחוקות מאוד מהאמת. במקרה הטוב ביותר - הן פישוטים של איזושהי מציאות של חלק מהאנשים. במקרה הרע, כלומר בד"כ, הן פרי דמיונם וחשיבתם היותר מדי יצירתית של חוקרים שבאים בד"כ מתחום הפסיכולוגיה ורוצים מאוד לחלק את המוח לאזורים שכל אחד מהם אחראי על משהו שהם מכירים ויודעים לדבר עליו. רוב הפעולות מתבצעות בשתי ההמיספרות, לעיתים במקביל ולעיתים באופן משלים. יש בהחלט יתירות - דברים מסוימים מתבצעים (לעיתים קצת אחרת) באיזורים שונים במוח. זה חייב להיות כך, אחרת לא היינו יכולים לאבד כמאה אלף תאי עצב ביום (שזה מה שקורה לנו) בלי להרגיש אובדן יומיומי של זיכרון ויכולות קוגניטיביות. רוב התפקודים הקוגניטיביים הגבוהים, כמו קריאה וכתיבה למשל, משלבים אצל רוב האנשים איזורים שונים בשתי ההמיספרות. החלוקה העדינה של איזור - תפקוד שונה מאדם לאדם ברוב איזורי המוח (במידה ובכלל ניתן לתאר חלוקה כזו), וכל זה עוד לפני שדיברנו על שמאליים, שאצלם זה סיפור אחר לגמרי (ולא פשוט הפוך). למען האמת הדבר לא כ"כ מפתיע בהתחשב בזה שכולנו אנשים שונים בעלי גנים שונים שנחשפו לגירויים שונים, והמוח הוא בעל יכולות פלסטיות מדהימות.

 

[hopaheya]

אז רגע

המערכת הלימבית מורכבת רק מהאמיגדלות? כי לפי מה שהבנתי מלמעלה האמגדלה אחראית בעיקר על הפחד. והאהבה לדוגמא לא בלימבית אלא באונות הקדמיות, כן? ======================================= לך תגדיל את האונות הקדמיות שלך, יא מפגר

 

[רענן2]

לא בדיוק

האמיגדלה היא חלק די קטן מהמע' הלימבית, אבל היא צברה פופולריות בשנים האחרונות בגלל שנראה שהתפקיד שלה הוא די ספציפי לנושאים שהזכרתי (וזה לא רק פחד, אלא באופן כללי - הטבעה חזקה של זכרונות בעלי אופי רגשי או בעת רמת התרגשות גבוהה). המע' הלימבית מורכבת גם מההיפוקמפוס והפרא-היפוקמפוס, ה- cingulate gyrus ועוד. כל המבנים האלו קשורים היטב גם לפעילויות רבות שאינן רגשיות. את יכולה לראות את זה כאן (תעמדי על הציור למטה והמע' הלימבית תסומן). בציור הזה לא מסומנת האמיגדלה, אולם היא הרבה יותר קטנה. להגיד "האהבה באונות הקדמיות" די סותר את מה שאמרתי בהודעה הקודמת. שוב, זה לא התחום שלי, אבל ככל הידוע לי - רגשות והרגשות מסוגים כאלו קשורים יותר לפעילות של האונה הפרונטלית (שזה איזור די ענק, את יודעת, ככה שזה לא ממש מיקום). זה לא אומר ש"האהבה שם", כיוון שאין אף אחד היום בעולם שיכול להגיד לך מהו הביטוי המוחי של "האהבה" או כל רגש אחר.

 

[hopaheya]

תודה ../images/Emo13.gif

לא התכוונתי "בתוך" האונות אלא יותר לניסוח המעורפל שאתה אמרת. אגב, למה קוראים לה המערכת הלימבית, אתה יודע? סתם מעניין.

 

[רענן2]

כן

ובבקשה. הני קחי

של be. "לימבוס" זה גבול ביוונית. כשברוקה הגדיר את האיזור, הוא ראה בעיני רוחו כיצד האיזור הזה עוטף את גזע המוח, כלומר מגדיר את הגבול בין גזע המוח לקליפת המוח (מה שנקרא נאו-קורטקס). הוא בכלל לא ייחס לזה קשר לרגש...

 

[¶]

לגבי כתיבה

אני שמח שמישהו מאשר את מה שכתבתי, אך ברצוני להסב את תשומת ליבך לנושא ספציפי של כתיבה ופעולות פולריות אחרות. תקרין לאדם שעבר חיתוך של הCorpus Calosum (הגשר שמחבר בין שתי ההמיספרות) תמונה שתיקלט בשדרה הראייה השמאלי ותראה שהוא יוכל לכתוב לך מה הוא רואה. לעומת זאת תקרין את אותה תמונה בשדה הראייה הימני ותראה שהאדם לא יוכל לכתוב מה בתמונה אבל (בהינתן כשרון ציור מינימלי) אבל הוא יוכל לצייר לך מה נמצא בתמונה. ישנן דוגמאות רבות לתפקודים פולריים של המוח כמו העובדה שפגיעה במרכזי ברוקה וורניקה בהמיספרה הימנית תגרום לאפזיה (בעיה בדיבור או הבנה) כלשהי, אך פגיעה בהמיספרה השמאלית באזורים דומים תגרום לבעיות של מונוטונית בדיבור וכו'. וכמובן שגם תמוהה למדי העובדה כי Neglect (תופעה שבה אדם מתעלם מחלק כלשהו של עולמו) קיימת בעיקר רק לגבי בצד שמאל של העולם. ועוד.. כך שהמוח שלנו אכן פולרי, במידה מסויימת שלא נחקרה מספיק... אבירם

 

[רענן2]

אז קודם כל

המילה היא לטרלי ולא פולרי. אני לא טוען ששתי ההמיספרות זהות בתפקודן ובפעילותן, הן בהחלט שונות, אלא שהדברים לא כ"כ פשוטים כמו שאתה מתאר. אין הרבה אנשים בעולם שעברו הפרדת המיספרות (כיום כבר לא עושים את זה), לא כולם נחקרו. מהמחקרים שאני מכיר באנשים האלה, מדובר בדיבור ולא בכתיבה, והנתונים מאוד שונים מאדם לאדם, מה שאתה מצטט קרה בחלק מהאנשים, ובכל אופן לא מדובר במספר שיכול לשמש למובהקות סטטיסטית, אלא יותר ב- case studies פשוטים ולא מעמיקים. מן הסתם אני מניח שידוע לך (מנתונים נוירופסיכולוגיים) שפגיעות באיזורים זהים אצל אנשים שונים גורמות הרבה פעמים לתופעות שונות, ושתופעות זהות או דומות מאוד יכולות להיגרם ע"י פגיעות באותו איזור אצל אנשים שונים. לגבי ברוקה וורניקה אני חושב שעשית סלט גדול. המרכזים האלו הוגדרו במאה ה-19 דווקא בהמיספרה השמאלית. מאז עברו הרבה מאוד מים בירדן... וכיום בתחום הנוירולינגוויסטיקה מדברים במושגים אחרים ממה שדיברו בזמנו ברוקה וורניקה. לאדם שנפגע באיזור פרונטלי שמאלי - יש סיכוי טוב לפתח תסמינים של מה שנקרא anterior aphasia, כלומר (באופן כללי) בעיה בשטף דיבור, מילות קישור ופונקציה, תחביר וכד'. כמו-כן לאדם שנפגע באיזור פריאטלי-טמפורלי שמאלי יש סיכוי טוב להראות אנומיה ובעיות אחרות הקשורות להבנת מילים. כמו-כן נכון ש-neglect ייגרם עיקר דווקא ע"י פגיעה בהמיספרה ימנית, אזורים פריאטליים. אי אפשר להתכחש לנתונים האלה. אבל, וזה אבל גדול, לא צריך להיות תקועים במאה ה-19. הנתונים שתיארתי טובים אולי לכ- 60-70% מהאנשים (וזה עוד לפני שדיברנו על שמאליים...). חלק גדול פשוט מאורגן אחרת. וגם בתוך ה-70%, כשמסתכלים על פרטי הארגון בתוך האזורים, רואים שהם שונים מאדם לאדם. כלומר - מה שאמרת נכון באופן מאוד כללי, וכשנכנסים לפרטים וחוקרים ממש מקרים של פגיעות שונות (וגם נורמליים, באמצעי הדמיה) מגלים שהמציאות הרבה הרבה יותר מורכבת. ולסיום - כמה מילים על פירוש של מחקרים. אם מישהו מצליח לכתוב רק עם המיספרה שמאלית, זה לא אומר שלפני הניתוח הוא לא השתמש בהמיספרה הימנית לכתיבה, אלא שבמצבו הנוכחי (וכידוע למוח מנגנוני פיצוי המופעלים לאחר פגיעה טבעית או כירורגית) הוא מסוגל לכתוב בעזרת ההמיספרה השמאלית בלבד. וגם זה לא מדויק, כי ישנם חיבורים (קטנים) בין שתי ההמיספרות גם מחוץ לקורפוס קאלוסום. זה לא אומר שאם ההמיספרות היו מחוברות, הוא היה עושה אותו דבר, רק באמצעות ההמיספרה הימנית, כי כאמור - יש הרבה יתירות במוח. כנ"ל לגבי אפזיות למיניהן: העובדה שאדם נפגע בדיבור עקב פגיעה באזור מסוים לא אומרת שהאזור הזה "אחראי על דיבור", אלא רק שיש בו כנראה משהו קריטי לתהליך הדיבור. ואנחנו רואים שפגיעות באיזורים רבים יכולות לגרום לבעיות בדיבור, כלומר - הדיבור הוא תהליך המשלב ידע ופעילות קוגניטיבית ומוטורית מסוגים שונים, ומהידע הקיים היום, אין כל סיבה לחשוב שיש מרכז קטן במוח שאחראי על דיבור (כמו שחשב ברוקה...) ואוו, יצא ארוך... מה אתה אומר - הצלחתי לשנות קצת את דעתך?

 

[¶]

קצת .. אבל לא יותר

המחקרים המקוריים אומנם בוצעו במאה ה-19 אך עדיין האזורים קיימים ובמחקרים עדכניים ישנו הוכחה מחודשת של הרבה מהמסקנות. כידוע לך ישנן כיום שיטות דימות מתוחכמות (והידועה מבינהן PET) שיכולות להראות בזמן אמת פעילות של אזורים במוח. ואמנם בשיטות כאלה ניתן להוכיח בצורה דיי מובהקת שבעת דיבור ישנו שימוש באוזורים שונים של המוח שמוגבלים למקומות מסויימים ולכן (כשמדברים על רוב האוכלוסייה) ניתן להגדיר אזורים במוח שלהם תפקודים ספציפיים. לא בכדי מבצעים ניתוחי מוח בהכרה כאשר מתקשרים עם המנותח בצורת התקשרות שמכוונת לאוזר שבו מתבצא הניתוח. מכאן אני מאמין שניתן לייחס אזורים מסויימים במוח לדיבור, כמו שניתן לייחס אזורים אחרים במוח לראייה וכו'. אין שום סיבה להניח שקיימים אזורים אחרים שאחראים לדיבור אם לא "רואים" בשום צורת בדיקה (קלינית או מחקרים) שאוזרים אלה קיימים. ההגיון אומר שקיימים עוד אזורים שאחראים לדיבור באופן שניוני, כמו אזורים שקשורים לבניית המשפט ועוד אבל האזורים הראשוניים שהם המינימום שנראה במוח של רוב האנשים ביצירת הדיבור הפשוט ביותר הם האזורים שאמורים להיות אחראים לדיבור ולא יותר. (אלא אם יש לך עובדות אחרות שלא ידועות לי, ממחקרים חדישים יותר). מקווה שהבנת, אבירם נ.ב. שאר משתתפי הפורם מוזמנים להשתתף בדיון, ואם אנחנו זורקים פה ושם מונחים שלא מוכרים לכם אתם מוזמנים לשאול

נ.ב.ב. ה"חיבורים (קטנים) בין שתי ההמיספרות גם מחוץ לקורפוס קאלוסום" הללו גרמו לי ליסוריים רבים בימים האחרונים. לזהות Ant. Commisure ו Post Commisure בחתך קורונלי זה דיי קשה. (ולא נדבר בכלל על Habenular Commisure שלמען האמת עדיין אין לי ממש מושג איפה הוא ואיך הוא נראה...) אבירם

 

[רענן2]

הבעיה

היא לא הבנה אלא הסכמה... "האזורים קיימים ובמחקרים עדכניים ישנה הוכחה מחודשת..." - כן ולא. האזורים שמדברים עליהם היום בנוירולינגוויסטיקה רחבים הרבה יותר ממה שידוע כאזורי ברוקה וורניקה (אבל זה נכון שהם היו פחות או יותר בכיוון). כמו כן הבעיות / תפקודים שמייחסים לאזורים האלה שונות (שונים) ממה שחשבו ברוקה, ורניקה ודומיהם. כבר ב-1906 פרסם רופא צרפתי בשם Moutier את עבודת הדוקטורט שלו, שכללה מאות אוטופסיות בשיטות המתקדמות ביותר שהיו אז (הרבה מעבר לזמנו של ברוקה, שכל עבודתו הסתמכה על 5 מקרים). בעבודתו הראה Moutier מקרים רבים של "אפאזיית ברוקה" ללא כל פגיעה באיזור ברוקה, פגיעה באיזור ברוקה ללא כל ממצאים של אפאזיית ברוקה, ועוד... (אנקדוטה אקדמית: אותו מוטייר היה כ"כ מבריק שהדבר כבר איים על מעמדו של הפרופסור שהנחה אותו. ההוא כבר דאג לכך שמוטייר לא ימשיך בתחום הנוירולוגיה, מה שגרם לו לעבור לגסטרו, שם התפתח לאחד האנשים המבריקים בתחום.) אם הנושא הזה מעניין אותך, אתה יכול למצוא פירוט וסקירה נרחבת של התחום למשל בספר המצוין neurolinguistics and linguistics aphasiology / David Capln שם תגלה כמה דברים שלא ידעת על הנושא הזה. העובדה שמשתמשים בתקשורת עם הפציינט בניתוחי מוח להסרת גידולים למשל, רק מחזקת את מה שאני טוען (ואטען עוד מעט). עד שלא פותחים את המוח, מגרים אותו חשמלית, ובודקים יכולות קוגניטיביות, מוטוריות והתנהגותיות, לא ניתן לדעת הרבה על קשר אזור-תפקוד. בגלל זה בודקים ספציפית מיקומים מדויקים לפני הכריתה, לכל אחד, גם אחרי שעבר שיטות הדמיה שונות. ולגבי ההדמיות השונות (PET, FMRI, MEG וכו') וגם eeg/erp: מדעני מוח מתייחסים בזהירות לדברים האלה. זה לא שזה לא כלי חשוב לאבחון ומחקר, וזה לא שאין מה לעשות עם זה, אלא שצריך להבין מה רואים ומה הקשר בין זה לבין פעולת המוח, והקשר, מה לעשות, הוא לא כ"כ פשוט. אתה הרי יודע ש- PET ו- FMRI לא בודקים פעילות חשמלית, אלא פעילות מטבולית, או ליתר דיוק שינויים בזרימת הדם. אתה גם יודע איך נראית מערכת הדם במוח - ומכאן אתה יכול להבין שהקשר בין זרימת דם מוגברת לפעילות חשמלית גבוהה הוא לא בדיוק אחד לאחד. אבל - החשוב מכל - כל הדברים האלו מודדים פעילות ממוצעת של מיליארדי נוירונים. הפירוש שלהם תלוי בהנחה, שאיננה תמיד נכונה, שאיזור שאחראי על תפקוד מסוים ירה יותר פוט' פעולה בזמן הפעילות. למה זה לא בהכרח נכון? יש מקרים שאנחנו יודעים שזה לא רק לא נכון, אלא אפילו הפוך מהמציאות (למשל - ברשתית, שצורכת הכי הרבה אנרגיה דווקא בחושך). יש מקרים אחרים בהם יש עדויות טובות לכך שלא קצב הירי הוא הדבר החשוב בקוד, אלא דווקא הסנכרון של הירי של נוירונים שונים. בקיצור - כל נושא "הקוד העיצבי" הוא עדיין סימן שאלה גדול, והדבר היחיד שממש ברור בינתיים הוא שאזורים שונים במוח משתמשים בקודים שונים לסימונים שונים, והנחת rate coding פשוטה היא כנראה wishful thinking ענק שרוב המדענים כבר מזמן ירדו ממנו. נ.ב.: מה זה נ.ב.ב.? נ.ב.ב.: אל תדאג, אף אחד לא קורא... משתתף בצערך בלימודי הנוירואנטומיה... רענן

 

[2_be]

ברוך הבא hopaheya ../images/Emo140.gif