הרגשות ואני

קשר חדש

New member
הרגשות ואני

רוצה לשתף אותכם, בקשר שביני ובין הרגשות.
עד לפני שנתיים, לא הבנתי את עניין הרגשות יותר מדי. די התעלמתי מהן.

הייתי מספרת שהבוסית אמרה לי X, ו"זה" מעצבן.
לא "אני התעצבנתי" = הרגש שלי.
אלא "זה" מעצבן, כלומר להתנהגות שבוצעה יש חלק פיזי (הפעולה) וחלק השפעתי (גורמת לעצבים). החלק ההשפעתי הוא משהו חיצוני, אובייקטיבי, שלא קשור אלי, אבל השפיע עלי, כפי שהוא היה משפיע על כל אחד בסיטואציה. כלומר, אני הקורבן של הסיפור. לא יכולתי לעשות כלום, זה באופן אובייקטיבי מעצבן, וזה משפיע עלי ועל כולם, אם הם היו במצבי, אותו דבר.

לחלופין הייתי מספרת שהבוסית אמרה לי X. כיוון שהיה לי ברור, שיש חלק פיזי וחלק השפעתי. והחלק השפעתי הוא זהה לכולם, ולכן לא חובה בכלל לספר אותו. הוא ברור מאליו.

לפני שנתיים, חליתי בפעם השנייה בדלקת ריאות קשה מאד. לא יכולתי לזוז מרוב תשישות במשך כמעט חודש, למרות אנטיביוטיקות חזקות מאד. רק המוח עבד. ראיתי תוכנית בוקר בטלוויזיה, שחוקרת מהאוניברסיטה סיפרה בה על מחקר שהיא ביצעה בנוגע לרגשות. שמעתי על עניין הרגשות, והייתי בשוק. כיוון שלא היה לי הרבה מה לעשות (רק המוח פעל, יתר האיברים לא ממש), היה לי הרבה זמן לחשוב ולהפוך בדבר.

פתאום הבנתי שאני מספרת לאנשים חצאי סיפורים (בלי הצד הריגשי) והייתי מופתעת מזה מאד. הבנתי למה אנשים חושבים שאני בעיקר שכל ומעט מאד רגש, למרות שידעתי שאני נפגעת לפחות כמו כולם מדברים. ולא רק לאנשים אחרים אני מספרת חצאי סיפורים, אלא גם לעצמי. נדהמתי לגלות, שאני בעצמי לא יודעת מה הרגש שאני מרגישה באירוע.
ולא רק שאני לא יודעת מה הרגש שאני מרגישה באירוע, אין לי מושג מה הרגש שהילדים שלי מרגישים באירוע. וגם אם אני מנסה לנחש, אני לא ממש מצליחה = קושי באמפתיה, שלגביו הרגשתי צער רב. מסתבר שילדים לוקחים די קשה, קושי באמפתיה של האמא שלהם.
שמעתי על איזשהו קורס שעוסק ברעב ריגשי, וחשבתי שדווקא דרך הרעב שאני מרגישה תמיד ׁ(בלי קשר לדיאטה), אני אוכל ללמוד, גם על הרגשות שלי. מהאיתותים, שאני אצטרך לזהות (במסגרת התירגולים האינסופיים בקורס), אני אלמד לזהות את הרגשות של עצמי, והתמלאתי בתקווה, שאולי מכאן יצמח השינוי המיוחל.
לא היה לי פשוט ריגשית הקורס והשינוי בכלל. אבל לדעתי, אחרי שנתיים שאני מתרגלת, הגעתי לשיפור עצום, שאני מאד גאה עליו.
סתם לצורך הדוגמא, בעבר הייתי חושבת שהשיפור העצום מייצר את הגאווה (לכולם). ולא הבנתי שאחד משיפור עצום יחוש גאווה, והשני יחוש פחד (בגלל השינוי), והשלישי גאווה מהולה בפחד, וכל אחד אחר יחוש רגשות שונים ומשונים, סותרים או לא סותרים בעקבות אותו אירוע.

עוד דוגמא מהיום מהבת שלי, משהו שלא היה קורה בעבר:
היום הבת שלי היתה עם חברה בעבודה של האמא של החברה. הם עסקו בהכנת כרטיס ברכה לאירוע שהחברה היתה צפויה ללכת אליו. עבדו מאד קשה. השקיעו. ושתו במקביל פחיות שתיה. בשלב מסויים, הגיע המנקה של העבודה, וכחלק מהניקיון לקח להן את פחיות השתיה ואת כרטיס הברכה (שהוא חשב שהוא זבל) קימט וזרק לפח, ולקח איתו את השקית.
זה היה הסיפור, שהיא סיפרה לי.
בעבר, הייתי חושבת, שהסיפור עצמו הוא קשה מאד. ילדות עבדו והשקיעו המון ולקחו להן את העבודה, זה מתכון לסערה ריגשית, בכי קורע לב ועצבים.
שאלתי אותה מה היא הרגישה והיא ענתה לי זילזול.
שאלתי אותה איך נרגעתן?והיא סיפרה לי שהחברה הזילה דמעות.
חזרתי ושאלתי איך היא נרגעה? והיא אמרה, "לא הייתי בסערה גדולה כל כך, אז לא הייתי ממש צריכה להרגע".
הייתי מופתעת ובשוק. כי שוב נפלתי למלכודת של האירוע, שמייצר באופן טיבעי ואובייקטיבי תוצאות.
לא באמת חשבתי, שבשאלות שאני שואלת אותה, יסתבר שהיא סיפרה לי רק חצי מהסיפור (כיוון שהיא לא תארה את הרגשות), ואת החצי השני אני המצאתי בראשי.

למה אני מספרת את כל זה?
כי אני מזדהה ומבינה את אבי ורון בנוגע לעמדתם שהרגשות אינם חלק מהרעב, כיוון שהייתי שם.
ואני חושבת, שמי שנמצא במצב הזה, הגוף שלו זועק לו (באמצעות רעב ורצון לאכול) יותר חזק אפילו, כדי שהוא יתעורר, וישתנה. כדי שישים לב. כדי שלא יוכל להתעלם.
 

Ron W

New member
בד"כ מודע לרגשות שלי

כהדגמה.. מה שאני חש כלפי התאור שלך, הוא דוקא נסיון לכרוך באופן מלאכותי ויזום רגשות לתחושות..(במקום שצריך להפריד)

א. מנסיון החיים, הטעויות שלי היו לנסות להשליך מהתובנות שלי לאחרים, מהתחושות שלי להשליך לזולת.
יש המון שירים ויצירות כאלו שהאדם מאושר וכולם נראים לו פתאום שמחים ולהיפך..
הנסיון להכנס לנעליים של אחר מבלי לברר איתו בדיוק ולסייג שיש משהו שלפחות כרגע לא אוכל לחוש כמותו,
תחושתית ורגשית לרוב אין לנו צל של מושג מה עובר על אחרים והם גם לא נוטים לשתף באוביקטיביות כי הם מבינים שלא נחוש כמותם.
זו טעות להשליך וגם טיפה עקשנות. אולי זה נובע מצורך בשיתוף שלמדנו משהו? ליישם סוג של לקח?

ב. אם לנתח אישית, היום כמו לפני 13שנה נוח לי כי הסביבה התעסוקתית חלשה ויש פחות לחץ ומתח מבחינת התמודדות עם הרעב
אולי דוקא קשה לי (לא מתיימר להשליך על אף אחת...)להתמודד עם תחושת רעב סטטית ועבודה תובענית בו זמנית.?

מעבר אני בהחלט מרגיש את ההבדל הריגשי בין ימים שאני מורווח או מופסד מההשקעות והמסחר היומי בבורסה - שום השפעה תחושתית
את הרגש ממסרונים שמישהי שולחת בערב ואני מסנן לא עונה, כי זה חסר תכלית ובדיוק באותה שעה נמלים מעופפות עושות ליל
כלולות סמוך לחלון באמבטיה, מנקה אותם כמו את הרגשות ממנה וחוזר ומקשיב לעצמי..כמו מבצע 1+1

כל הסאגה הזו לא שינתה לחלוטין את תחושת הרעב שלי או את האכילה-להיפך.
 

קשר חדש

New member
כמה דברים

לגבי המשפט "מה שאני חש כלפי התיאור שלך הוא דווקא ניסיון לכרוך באופן מלאכותי ויזום רגשות לתחושות (במקום שצריך להפריד)".
במקרה הזה, לפי תוכן המשפט, השימוש במילה "חש" לא רלוונטי לרגשות, אלא דווקא לניתוח לוגי שכלתני.
אתה מנתח שכלתנית שיש לי טעות לוגית.
אבל מה אתה מרגיש, כאשר אתה חושב שיש לי טעות לוגית בעניין הזה, כאשר התיימרתי לכאורה לנסות להבין אותך?
אתה מרגיש זילזול (בחוסר ההבנה שלי, איזו סתומה!)?
אתה מרגיש עליונות (כי אתה מבין יותר טוב)?
אתה מרגיש תסכול כי "לא מבינים אותי, למרות שהסברתי על הצד הטוב ביותר כבר אלף פעמים"?
אתה מרגיש כעס כי לא מבינים אותי, וניסו לפרש אותי ובאיזה זכות?
אתה מרגיש הנאה, כי יש כאן ויכוח בין שתי דעות ואתה הולך לתת בו את טיעון המחץ?
אתה מרגיש בדידות, כי עמדתך היא לא המיין סטרים, ואתה צריך לעמוד על שלך, ולחזור ולנסות לשכנע אחרים?
אתה מרגיש חוסר אונים, כי אתה מסביר את עמדתך המון פעמים, ועדיין היא לא הובנה על ידי, מה אתה עוד צריך לעשות כדי שכבר יבינו?

זה בדיוק מה שהתכוונתי לחצי מהסיפור.
כל משפט כאן, יכול להשלים את המשפט הראשון שלך באופן שונה לגמרי (ואולי יש רגשות אחרים שבכלל לא ציינתי). ואין לי מושג קלוש מהמשפט שלך שהיה כתוב בו את המילה "חש", מה אתה מרגיש, כלפי הטעות הלוגית שאתה טוען שיש לי.

מנסיוני, אני לא תמיד ידעתי להגיד, ולא תמיד יודעת להגיד, מה בדיוק החצי השני של הסיפור. מה הרגש שמתלווה. ואם אני לא יודעת, איך אחרים ידעו ויבינו אותי? איך אני אבין את עצמי? איך אפרש את עצמי?

ולגבי התוכן עצמו, אני לא התכוונתי, שאני יודעת מה אתה מרגיש, אלא להגיד, שבעבר אני גם ניתקתי את הרגשות (כפי שאני מבינה שאתה ואבי מציעים לנו לעשות). אבי מציע להתייחס לאכילה באופן טכני של כמויות ואתה מציע להתייחס לתחושות של רעב בפרמטרים של רמת ההורמונים בגוף.
אני מספרת לכם, שכאשר ניתקתי רגשות, גם אני חייתי בתחושה בלתי נגמרת של רעב. בלי להיות בכלל בדיאטה, ובלי להיות בתקופה של קיצוץ בכמויות מזון, והרגשתי גם רעב כשהייתי בתקופות של דיאטה וקיצוץ בכמויות מזון.
כאשר עשיתי שינוי, והתחברתי לצד הזה של הרגשות, אני חיה שעות ארוכות מאד, למעשה את רוב היום, בלי תחושה טורדנית של רעב, למרות שעכשיו בדיאטה הפחתתי את כמויות המזון. ולפעמים אפילו בלי הרצון הטורדני לאכול (שלא קשור להרגשת רעב מכיוון הבטן).
כיוון שבשבילי תחושת הרעב הבילתי פוסקת הזאת היתה מעיקה מאד, וכיוון שאני יודעת מנסיוני, שהיא לא מחוייבת המציאות (עובדה שהיא עברה לי ברוב שעות היום), אני מציעה לכם להטיל ספק בכך שמצב הרעב הוא מחויב המציאות, ולנסות לשמוע כיוונים אחרים.
 

Ron W

New member
מה מרגישים במבחן אמריקאי שאף תשובה לא נכונה?

קשר חדש אני לפחות לא כל הזמן מרגיש. הרגש מתעורר לי כשאני בהתרגשות..
בעבודה שלי, אולי מכך זה נובע, אני עוסק בניתוח לוגי של כשלים/תקלות/טעויות
אם להתעמק, אני מרגיש שהפתרונות הרגשיים שהצעת לא די שכלתניים ולוגיים ביסודם,
שלא כך פותרים תקלות בבית מדרשי

מעבר אני מרגיש וחש בו זמנית שיש רגשות שאת לא מודעת להם
כי יש לנו תת מודע שמנתב אותך להתכחש לרעב, בתואנה של רגשות אחרים
מורכב אבל ככה זה.
מזכיר לי את הספר "הטעות של דקארט (אני חושב משמע אני קיים)
שמגיע בסופו למסקנה: אני חושב ומרגיש משמע אני קיים.
ללא רגשות האדם פשוט לא מסוגל לחשוב ולהגיע למסקנה.
 

קשר חדש

New member
גם בבית מדרשי בעבר לא כך היו פותרים תקלות

גם אני לרגשות יום יומיים לא הייתי מתייחסת,
עד שהיתה התרגשות או סערה ריגשית, שגם אליה לא תמיד הייתי מודעת (חשבתי שהאירוע הןא חמור, וניסיתי למצוא לו פתרונות).
הגוף מצידו רצה שאני אתעורר שהיה שולח לי הודעות בצורת אטרף למתוק, התקפי אכילה, ותחושה כללית של רעב מתמיד.
מאז שהתחלתי להתייחס לרגשות, הגדולים והקטנים, עולמי השתנה וגם האטרף, התקפי האכילה והרעב.
 

קשר חדש

New member
ולשאלה מה מרגישים במבחן אמריקאי שאף תשובה לא נכונה?

לדעתי אפשר להרגיש מספר דברים (בטח יש עוד המון, אבל אלה עולים לי בראש):
1. זלזול, מה האפשרויות המוזרות הללו, שניתנו בתשובות.
2. כעס, מה מבזבזים לי את הזמן עם תשובות טיפשיות כאלה.
3. בילבול, מה אלו כל האפשרויות? אין עוד?
4. אכזבה, חשבתי שהאדם הזה שנתן את האפשרויות יותר רציני, והסתבר שהוא סתם חרטטן.
5. עליונות, אני הייתי כותב תשובות הרבה יותר טובות ורציניות.
6. חוסר אונים, אני מרגיש שאני צריך לבחור תשובה, אבל אף אחת מהתשובות לא קרובה אפילו.
7. רחמים, על האנשים שכתבו את התשובות, ומאמינים לשטויות הללו.
8. שמחה, כי אני מצאתי תשובה נוספת, שאחרים לא חשבו עליה, ולא נתנו אותה כאופציה.
9. אדישות, קראתי, זה לא קשור אלי, לא שייך.
10. חמלה, היא חושבת שהיא מנסה לעזור לי, אבל לא כל כך הולך לה, היא ממש לא בכיוון.

יש לך עוד?
 

Ron W

New member
חיפשת ת'מטבע מתחת לפנס... מרגיש במבחן


אם לחפש אותי במילה...הרגשתי נבחן במקום כמו בדו שיח..
מנצלש לדון קצת במושג תחושה שהפסיכולוגיה רועדת ממנו ומתעללת בו.
ציינת קודם ש "חש" היא מחשבה ולא היא. חש היא תחושה אינסטינקט עם הרבה יותר רגש..
יש בתחום הטכני פריטים הקרויים חיישנים ובמקרים אחרים מכנים אותם רגשים.
בפיסיולוגיה בגוף זהו תא שממיר נתונים פיסיולוגים למתח עצבי: קור חום לחץ טעם וכנראה גם רעב.
הפסיכולוגיה, מסרבת להכיר בתחושה בסיסית ורואה בה התניה כמו משהו נלמד ומתקבע.
האם את מחוברת לתחושות? האם לפעמים מדמיינת איך יחוש (לא ירגש) לאכול /לשתות וכד'?
 

קשר חדש

New member
לפני שאני נכנסת לדיון בנושא ה"תחושה" שהעלית

תוכל לדייק עבורי בבקשה, מה זה הרגשתי "נבחן"? כי כל אחד במבחנים מרגיש אחרת.
מנסה לעזור:
הרגשת מותקף?
הרגשת חוסר נוחות/חוסר נעימות מצורת השיח?
הרגשת מוקטן, כאילו מתייחסים אליך פתאום כמו לילד שעושה מבחן בבי"ס ולא בתור מבוגר?

או משהו אחר, שאתה מרגיש במבחנים?.
זה חשוב לי, כדי לנסות להבין אותך.
וסליחה על החפירות.
אשמח מאד אם תכתוב ותענה בשביל ההבנה שלי לגבי האירוע שהתרחש פה.
 

Ron W

New member
נראה לי מאולץ כאילו להמציא הרגשה

אני מאמין שכולם במבחן מרגישים סוג של מתח, נסיון לענות על ציפיות הבוחן ולנחש קצת.
מרגיש שאני מאולץ להמציא רגשות היכן שאין לי שמץ. כאילו ורק כאילו לא למדתי למבחן..
מנגד אענה גם לנושא התחושות. תחושה היא ארוע חוויתי ביסודו.
ללגום משקה מוגז קר למשל, משלב קרירות ביד שמחזיקה בכוס, מגע שפתיים בחישוק, גלגול הנוזל עם הלשון
דגדוג של גז, מתיקות ועוד טעם נלווה כלשהוא, התרחבות של בית הבליעה וכווצו, עליה של גז ושיהוק קל :)
ולבסוף תחושת רוויה ומלאות. דמוי התחושה יוצר חשק או דחיה כמו רעב או שובע..
 

קשר חדש

New member
וואלה

דמיינתי עכשיו את התחושה המפורטת שכתבת על לגימת המשקה המוגז הקר. נוצרה לי חוויה, רק מלדמיין את זה.
אחר כך הלכתי לבצע את הפעולה האמיתית, כדי להשוות.
אכן, תשומת לב לתחושות השונות, שבתהליך הפשוט של שתיית המשקה, יצרה לי חוויה אחרת לגמרי, מאשר התיאור שאני הייתי מתארת את זה "שתיתי עכשיו משקה מוגז". משהו קר, לקוני, וחסר כל חוויה.
הרגשתי שהייתי יותר בכאן ועכשיו.
אני צריכה לתרגל יותר, כדי ללמוד את העניין. אצלי הפעולות הן קצרות ותמציתיות יותר. ברמת ה"שתיתי" ועברתי הלאה. לפעמים לא שמתי לב אפילו שששיתי.
 

קשר חדש

New member
לעניין התחושה

אם אני מבינה נכון, אתה מתכוון לאותות שאנחנו מקבלים באמצעות 5 החושים שלנו:
חוש הראייה - ראיית אור באמצעות העין
חוש השמיעה - שמיעת קול באמצעות האוזן
חוש המישוש - הרגשת לחץ, טמפרטורה וכאב בגוף באמצעות העור
חוש הריח - הרחת כימיקלים נדיפים באמצעות האף
חוש הטעם - בחינת טעם באמצעות הלשון

לא ברור לי איך רעב מתקשר לעניין.

ולשאלה האם לפעמים אני מדמיינת איך יחוש האוכל/השתיה? ואני מרחיבה את השאלה, האם אני שמה לב באוכל/שתיה לכל 5 החושים?
אז התשובה שלי היא שבד"כ לא מדמיינת.
אם שמה לב, אז לא ממש. מתייחסת יותר לטעם והמרקם של האוכל. פחות למראה שלו (הצילחות), לצליל שלו בזמן האכילה, ולריח (חוץ מהעניין שהריח הוא חלק מהטעם).
 
יפה כתבת על הקשר בין רגש לגוף

זה לגמרי קשור וכל אחד נמצא על הרצף בהבנה של הקשרים.
הפרשנות במשפט האחרון שלך הרחיק לכת.
רעב ורצון לאכול הם רחוקים מלהיות זעקה של הגוף כדי שיתעורר וישתנה.
קשר, במידה והפרשנות הזו עוזרת לך להיות במקום המצויין שבו את נמצאת....דייני.
 

le ad

New member
לי יש קושי עם רגשות

פעם אחת אפילו רופאה העירה לי שאני מספרת לה דברים כאילו אני מדברת על מישהו אחר ולא על עצמי. אפילו לא שמתי לב לזה.
כילדה, אני זוכרת את עצמי כל הזמן מול המקרר. אוכלת. בלי להרגיש בכלל את כל אותם דברים שהייתי אמורה להרגיש עם מה שעברתי בילדות.
כמבוגרת אני אוכלת בגלל שקשה לי לנתב את הרגשות למקומות הנכונים.
&nbsp
אבל היי, אני לאט לאט לומדת על רגשות ולומדת לנתב אותם לאפשרויות אחרות, בריאות יותר.
 

קשר חדש

New member
סתם כתרגיל,

איזה רגש עולה בך כשאת חושבת על עצמך שאת "לאט לאט לומדת על רגשות ולומדת לנתב אותם לאפשרויות אחרות בריאות יותר"?.
גאווה על ההתקדמות?
תסכול על הקצב האיטי?
רחמים על מי שהיית, כאשר היית במצב פחות טוב מבחינת רגשות?
חוסר אונים, כי לפעמים זה לא מצליח לך?
חרדה מהרגשות שאולי יעלו שם ויצוצו?
פחד מהשינוי שיחול בך, אם תתייחסי לרגשות?
או כמה מהם ביחד?
או משהו אחר לחלוטין?
 

le ad

New member
עונה

מצד אחד יש בי חששות מהרגשות העולים ומההגדרה שלהם. מאוד קשה לי (גם עכשיו) להגדיר מה אני מרגישה.
מצד שני אני שמחה כשאני מצליחה להגדיר מה אני מרגישה עכשיו ומה חסר לי עכשיו.
מצד אחר אני מרחמת על הילדה הקטנה שהיתה חייבת למחוק רגשות כדי להמשיך להתקיים, וגם כעת נשארה ילדה קטנה שמתקשה ברגשות.
אני שמחה וגאה שהתקדמתי ולא מתוסכלת מכך שהקצב איטי, כי אני בכלל לא יודעת מה צריך להיות הקצב.
ויש בי הרבה כעס. כעס על כך שבילדות לא ממש למדתי על רגשות, ושרק בשנים האחרונות אני לומדת על כך בעזרת טיפול. כעס על כך שאני כבר יודעת שאפשר להרגיש רגשות שליליים ולא למות מזה או שיקרה אסון אחר, ועדיין פוחדת לכעוס ולהרגיש רגשות שליליים.
בליל של רגשות.
מרגישה קצת מבולבלת.
 
למעלה