הרגשה זוועתית...
קרה לכם שבראיון פשוט לא יכולתם לענות על שאלות מקצועיות שנשאלתם? השיחה זרמה, החיוכים היו אולם בקטע המקצועי מתוך עשר שאלות לא ידעתי לענות על שלוש ואת זה תירצתי שהידע שלי לא ממש מעמיק בתחום הנשאל. לפני שהיגיע קטע השאלות, כשנשאלתי על הרקע המקצועי שלי ציינתי את הנקודות החלשות בי ואת הנקודות החיוביות שבי וסיימתי במשפט שאין אדם שמכיר את כל הטכנולוגיות הקיימות ויש להיות קשוב ופתוח וללמוד טכנולוגיות חדשות כל הזמן. אז אולי לא ניסחתי את עצמי נכון, ואולי התרגשתי ואולי לא ידעתי בכלל מה לומר למרות שהתכוננתי הרבה לקטע הראיון, עדיין יצאתי בהרגשה שנכשלתי. אבל זה שעברו כבר יומיים ועדיין לא התגברתי על הטראומה, עדיין התסכול עוטף אותי, עדיין ההרגשה של החמצה נשארה בתוכי, במיוחד לאחר ששמעתי מפי ידידה שלי שפיטרו אותה. ממש התחלתי לרעוד. יש לי עבודה מסודרת אבל היא מצומצמת לתחום אחד והייתי רוצה להתפתח הלאה ולתרום בעוד כמה תחומים שאני יודע. איך מתגברים על זה ?
קרה לכם שבראיון פשוט לא יכולתם לענות על שאלות מקצועיות שנשאלתם? השיחה זרמה, החיוכים היו אולם בקטע המקצועי מתוך עשר שאלות לא ידעתי לענות על שלוש ואת זה תירצתי שהידע שלי לא ממש מעמיק בתחום הנשאל. לפני שהיגיע קטע השאלות, כשנשאלתי על הרקע המקצועי שלי ציינתי את הנקודות החלשות בי ואת הנקודות החיוביות שבי וסיימתי במשפט שאין אדם שמכיר את כל הטכנולוגיות הקיימות ויש להיות קשוב ופתוח וללמוד טכנולוגיות חדשות כל הזמן. אז אולי לא ניסחתי את עצמי נכון, ואולי התרגשתי ואולי לא ידעתי בכלל מה לומר למרות שהתכוננתי הרבה לקטע הראיון, עדיין יצאתי בהרגשה שנכשלתי. אבל זה שעברו כבר יומיים ועדיין לא התגברתי על הטראומה, עדיין התסכול עוטף אותי, עדיין ההרגשה של החמצה נשארה בתוכי, במיוחד לאחר ששמעתי מפי ידידה שלי שפיטרו אותה. ממש התחלתי לרעוד. יש לי עבודה מסודרת אבל היא מצומצמת לתחום אחד והייתי רוצה להתפתח הלאה ולתרום בעוד כמה תחומים שאני יודע. איך מתגברים על זה ?