הרגלי אכילה

MAYA280

New member
הרגלי אכילה

הבן שלי בן שנה וחודשיים, ומאוד אוהב לאכול, ומסתכל בקנאה לאנשים שאוכלים בזמן שהוא לא אוכל. רואים כבר מעכשיו שיש לו נטייה להשמנה. איך אוכל להקנות לו הרגלי אכילה ולחנך אותו שלא צריך להביט בקנאה לאנשים שאוכלים בזמן שהוא אינו אוכל?
 
האוכל שיש בבית

משם זה מתחיל - מהרגלי אכילה בבית. זה דורש מכל המשפחה "להתיישר" לאוכל ומנהגי אכילה מסויימים. אין ממתקים וחטיפים (או יש מעט וכאלו שנבחרו בקפידה), בודקים תכולה של מוצרים בסופר לפני שקונים אותם (לא תכולה קלורית דווקא אלא סוכר, מרכיבים בריאים, סיבים, ויטמינים, העדר צבעי מאכל מזיקים), יש שעות קבועות, חטיף זה מלפפון או פריכית אורז (שהילדים שלי רואים בה מעדן ובפריכיות עם דבש - וריאציה על ממתק), שוקולד - יש רק מעט ורצוי שוקולד כהה בלבד (אצלינו ה- 70% מולך בכיפה), הקפדה על ארוחות מאוזנות (יאכלו מה שיאכלו - אני מגישה מאוזן) וכולי. אם כל הבית אוכלים בריא, אין סיבה שהוא יפתח הרגלים אחרים משלכם. ולא הייתי מייחסת נטיה להשמנ כ"כ מהר לילד כל כך קטן - רבים מהשמנמנים הללו מאבדים את העודפים מהר מאוד בגיל 3-4.
 

צימעס

New member
../images/Emo45.gif מסכימה מאוד

בשביל להקנות לילד הרגלי תזונה טובים, צריך שכל הבית יתנהל כן.
 
ותשובה שלישית שלי בנדון

יש לי ילדה שמאוד אוהבת לאכול ואני מאוד לא מודאגת. היא כל היום אוכלת (בניגוד לבן הגדול שלי שצמח על ריח של אוכל, במקרה הטוב, ועד גיל 6 כשנולדה אחותו, אכל במצטבר את הכמות שהיא אכלה בחודשיים הראשונים לחייה). יש תאבון שונה לילדים שונים, כמו גם מטבוליזם שונה (היא היתה תינוקת שמנמנה ובגיל שלוש ורבע היא ילדה רזה). במקרה שלנו - בשני הבתים אורח החיים הוא אורח חיים בריא כך שזה לא הופך לתזונה משמינה (שהיא באופן טבעי גם תזונה משמינה). כך שכנראה שאורח החיים הוא המפתח לכל.
 

תיקי א

New member
זה נפלא שהוא אוהב לאכול

לדעתי זה מוקדם מידי לקבוע שיש לו נטיה להשמנה (גם אם יש כזאת במשפחה). כאמא לשני ילדים שהיו דובונים קטנים בתור תינוקות והיום אין לכך זכר, אני מוחה נגד הניבוי
. אני חושבת שזה נפלא שהוא אוהב לאכול, ביתי הקטנה לא נתנה לאף אחד לאכול לידה, מבלי לשתף אותה בחגיגה ועד שהתחילה להיות פעילה ממש, קצת דאגתי לגבי עתיד ירכיה, עתירות השומנים. עם הגדול שלי כל הזמן ביקרו אותי בטיפת חלב וזעקו "עודף משקל" עד כדי כך שבין גיל ארבעה חודשים לשמונה, ניסיתי נואשות להגביל את כמויות הבקבוקים, לשוא. שני ילדי נהנים לאכול, תענוג ללכת איתם למסעדות, אפילו יפניות. את אהבת האכילה, והרצון להתנסות במזונות חדשים, כדאי לטפח. ניתן לתעל בקלות לאכילת מזון בריא, למשל: הבת שלי מתה על לחם, אני נותנת לה פרוסות של לחם שיפון. במקום ממתקים (אבל גם, אני נגד איסור מוחלט) הם אוכלים המון פירות, פירות יבשים ולמשל, לביבות אשל עם מעט סוכר. בקיצור, תהני מכך ותפני אותו למזון טוב. אפשר לאכול, ולהיות רזים, השאלה מה אוכלים.
 

אפרתש

New member
"לחנך לא להביט בקנאה"?

אי אפשר לחנך לא לקנא. ולא צריך להיות מוטרדים מכך. זה לא גבר בן 30 שמסתכל לאנשים בצלחת ומגיר ריר. בגיל הזה ילדים רבים מגלים את חדוות האוכל, כחלק מעולם החוויות שסביבם. אלה ילדים שנהנים לטעום טעמים חדשים. חלקם נשארים כאלה, וחלקם משתנים. לא אתפלא אם הילד שלך, בעוד שלוש שנים, יהיה מוכן לאכול רק פסטה ושניצל. כדי לפתח לו הרגלי אכילה נכונים דווקא כדאי לנצל את התכונה הזו שלו. בהנחה שמה ששאר בני המשפחה הוא בריא, העובדה שהוא רוצה לטעום מהצלחות שלכם תחשוף אותו למאכלים בריאים.
 
לא להתרגש מהקנאה

כי בגיל הזה יכול להיות שזו לא קנאה אלא סקרנות ועניין. הרגלי אכילה: הקפדה על שעת ומקום האכילה: לא תוך כדי עיסוק אחר (טלוויזיה...) ורק במקום המתאים לכך. זה צריך לחול על כל בני הבית, ולא רק עליו... הקפדה על מה אוכלים - הרבה "אוכל" ומעט חטיפים וממתקים. לא לתת אוכל או ממתק בתור "פרס" או ניחום
 

irisgh

New member
גם לי זו נראית כמו סקרנות

ומסכימה עם כל מה שכתבו לך. גם בעיני 'קנאה' זה פה פירוש שאת מפרשת בו את המבט. למה קנאה? קנאה נוצרת כשלך אין את מה שיש לאחר. למה שלא יהיה לו? הגדול שלי הסתכל על השולחן ואוכליו מגיל חצי שנה. לא בקנאה אלא בסקרנות ותאבון. שני ילדים אכלנים, חבל על הזמן. כל הסביבה מקנאה בי על באיזו קלות הם אוכלים. הגדול גם היה שמנמן כתינוק. לקטן הייתה תקופה קצרה של מעט עגלגלות. שניהם מרוב תאווה לאוכלים מוצקים ירדו מיניקה מאוד מהר. פשוט שבעו מאוכל של ממש. היום אף אחד מהם אינו שמנמן, אלא פשוט אוכלים טוב. כשהגדול היה בן שנה וחצי, הוא אכל כמויות כמו של אדם מבוגר. היום הוא אוכל הרבה פחות. ככל שגדל, נזקק לפחות ופחות אוכל. (עדיין, כנראה יחסית לחלק מהילדים הוא אוכל יפה. אבל יחסית לעצמו, אוכל פחות). מכיוון ששניהם פעילים מאוד, הם מקבלים מבנה גוף מאוד יפה וספורטיבי. (בעיני הבלתי משוחדות, כמובן). הם חזקים מאוד. השומן התינוקי נעלם לחלוטין מבני הגדול. הוא הפך למשחקים ושיגועים
מעולם לא מנעתי אוכל מילדי. אם אחרים אוכלים, מדוע שהוא לא יקבל גם? אם הוא רוצה - שיתפדל. בגילאים הללו, אפשר לתת להם אוכל מאוד בריא, והם יאכלו בשמחה. לחם מלא בלבד, אורז מלא, ירקות מבושלים וטריים, פירות טריים. זה אוכל נהדר. תאכלו ארוחות מסודרות, אוכל בריא, תתתני לו להשתולל, ואל תחזיקי 'שטויות' בבית.
 

תיקי א

New member
לגבי לחם מלא ואורז מלא

לידיעה בלבד: כל המלאים למיניהם בכלל לא מומלצים לילדים, מאחר וקשים לעיכול. עפ"י הרפואה הסינית, עדיף לתת לילדים אורז, לחם ואיטריות "לבנים". הקטנה שלי מקבלת בעיקר לחם שיפון, שהוא הכי בריא (אבל רק כי היא אוהבת) ולגדול אני נותנת לחם מלא, כי זה מה שיש בבית. אגב, הסינים גם ממליצים לא לתת בשר עד גיל חמש
. כל האמור לעיל נאמר לידיעה בלבד, אני לא מתיימרת ליישם, אבל אני גם לא כ"כ נלחצת אם לא אוכלים בשר כל יום, מאחר ולילדים קטנים מספיק לאכול בשר פעמיים שלוש בשבוע.
 

ff6aa

New member
ככה היה גם אצלינו. ומגיל שנתיים

ההפך. בקושי אוכלים
 
אל תסקלו אותי- אבל...

מנסיוני בעבודה עם ילדים- ילדי פריכית האורז הופכים להיות זאבים טורפים בחגיגות יום- הולדת למשל או במסיבות בהן מוגשים ממתקים. אני בעד הנחלת עקרונות תזונה נכונה, אך גם לאפשר לילדים נגישות לחטיפים הלא- בריאים, בכדי למנוע "רעב" מתמיד לשכמותם. לי יש בבית מגירת ממתקים- ששני ילדי מביעים בה עיניין לעיתים רחוקות בלבד, ובד"כ כשחברים מגיעים לביקור. אני מניחה שבסביבה עתירת פיתויים כמו זו שבה אנו חיים, מניעתם הופכת אותם למפתים הרבה יותר. דווקא העיסוק האובססיבי שלנו כמבוגרים סביב כל פיפס שנכנס לפיהם של ילדינו מגביר את רעבתנותם- ואני נכחתי גם במקרים שהוביל להפרעות אכילה. אז כן- לעודד צריכת מזונות בריאים, ובמקביל לאפשר להם לאכול מדי פעם ממתקים. סה"כ גם לנו לעיתים מתחשק משהו מתוק וטעים (ולא תאנה מיובשת).
 
למעלה