עזבי, קבלי שחזור
אני רוצה לחלק את תגובתי לשני חלקים.
1. גיסתך אשה בלתי נעימה, שאני בהחלט לא הייתי מארחת אחרי ההתנהגות שלה באילת. גיסך, מסיבותיו שלו, נגרר אחריה להתנהגות שלה, כשהוא בא וסופר עם אביו כסף אחרי החתונה. עד כאן ההסכמה שלנו ששניהם לא בסדר ומתנהגים לא יפה.
2. Having said that, אני עדיין חושבת שיש לנו זכות לבחור מי נמצא במרחב שלנו. וזכות הבחירה הזו, כוללת את הבחירה להיות מעט עם אנשים שאנחנו מתקשים להיות בחברתם או לא אוהבים. הזכות הזו מוענקת גם לאנשים בלתי נעימים, חצופים וכו'.
לכן, זכותה של גיסתך להחליט שקשה לה להיות במחיצת חמיה ולקצץ בקשר הזה. אין לה זכות כזו לגבי בעלה, ואם הוא רוצה לראות את הוריו בלעדיה, זו זכותו. במקרה שלכם, הוא כנראה לא רוצה בכך. הילדים - זה כבר דיון בין שניהם.
ונקודה אחרונה לתשומת לבך: גם השיפוט שלך את הסיטואציה הוא סובייקטיבי. זה לא שכשהיא לא אוהבת אותם זה סובייקטיבי, וכשאת כן אוהבת אותם וחושבת שלא מגיע להם היחס הזה זה אובייקטיבי... שתיכן סובייקטיביות באותה מידה
אגב, זה מה שאני תמיד אומרת על שיפוט: גם שיפוט חיובי הוא שיפוט. להגיד לאדם "וואו, אתה ממש חכם!" זה שיפוטי באותה מידה כמו "וואו אתה ממש טיפש!" אבל כיון שזה נעים לנו באוזן, נדמה לנו שזה לא שיפוטי. זה כלל ההיפוך. אם תהפכי את המשפט והוא יצא לך שיפוטי, כנראה שגם המקור היה שיפוטי
אהבה היא סובייקטיבית בדיוק כמו שנאה/תיעוב/סלידה וכשאנחנו אוהבים מישהו, קשה לנו להבין למה אחרים סולדים ממנו, או למה מגיע לו יחס שלילי...