הקשרים
שלום, נעשו בזמן האחרון לא מעט נסיונות, כולל מעל דפי פורום זה, להצביע על הקשרים (קורלציות) בין אמנויות הלחימה השונות לבין תחומי חיים אחרים. בעיקר מדובר בתפיסות מדעיות שונות, שהפופולרית מביניהם היא כמובן תורת הכאוס, הלובשת יותר ויותר צורה של "תורת מטריה" שניתן להכניס תחתיה כמעט כל דבר. אני רוצה להתייחס לאמנות לחימה ספציפית ולתחום מדעי ספציפי. ההקבלה היא בין הקרטה כ"החרב שלעולם אינה נשלפת" לבין תפיסת ההרתעה הגרעינית ביחסים הבינלאומיים. תפיסת ההרתעה היא חלק ממדע "רך", כלומר כזה שטוען טענות שהן "בדרך כלל" נכונות, ולא "תמיד" נכונות כמו במדעים המדויקים. ההקשר נראה מיידי. הקרטה הוא "חרב שאינה נשלפת לעולם" על פי הגדרת מומחים, והנשק הגרעיני הוא נשק שעצם קיומו מבטיח (כמעט תמיד...) את אי השימוש בו. זו חרב ששליפתה משמעותה הרס טוטלי של המין האנושי וכדור הארץ. יש לזכור כי אני מתייחס להרתעה הגרעינית "הקלאסית", כלומר מצב בו לשתי מעצמות-על יש מספיק ארסנל גרעיני להשמדת כדור הארץ כולו, והן נרתעות מביצוע "התאבדות הדדית". הקרטה נולד, אם אינני טועה, באוקינווה. שם היו תורות לחימה שונות שכונו בסיומת "טה" כלומר "יד". כך בעיר שורי עשו שורי-טה ובנהה נהה-טה. אח"כ אוחדו כמה שיטות ל"קרה-טה" שמשמעותו "היד הסינית", כנראה מכיוון שהמקור העתיק היה ממוצא סיני. המילה "קרה" היא גם "ריק", וכך הפכה היד הסינית להיד הריקה. פונאקושי גיצ'ין הביא את השיטה ליפן, והאסכולה שלו נקראת שוטוקאן, על שם כינויו הספרותי. כיום השיטה נפוצה בעולם כולו. ההרתעה הגרעינית נעוצה בשני מקורות - האחד אסטרטגי (היווצרות עולם דו-קוטבי לאחר הכנעת גרמניה ויפן וקריסתה הכלכלית של בריטניה) והאחד טכנולוגי-מדעי (ביקוע האטום). נוצר מצב של מירוץ חימוש בו "רצות" שתי המעצמות, כשכל אחד שואף להיות חזק מהשני, כדי להבטיח עצמו מפני מצב בו יתפתה האויב להכותו. עם השנים והפיתוחים הטכנולוגיים (כגון הצוללת הגרעינית וטילים-נגד-טילים) ובעיקר עם התמסדות מושג "המכה השנייה" המבטיח "סופית" כי אף מעצמה לא תתקוף את אויבתה, עבר מושג ההרתעה גלגולים שונים. התרומות התודעתיות, כלומר הלא-טכנולוגיות בתחום הן בעיקר של "אסטרטגים של כורסא" - מומחים ליחסים בינלאומיים ברובם אנשי אקדמיה. ספר מומלץ בתחום זה הוא "חימוש והשפעה" של תומאס שלינג. ובשביל מה אני מבלבל את המוח? בשביל להראות עד כמה חלשה ההשוואה, מעבר לרושם הראשוני המפתה. ההרתעה ההדדית הגרעינית היא תוצר של הדחף הפסיכולוגי הנקרא "פחד", לפיו צריך להיות יותר ויותר חזק, וצריך שכולם ידעו את זה, כדי להבטיח את קיומי. לעומת זאת הסיבה ל"אי שליפת החרב" של הקרטה היא השקט הפנימי שמקנה האימון המתמשך באמנות לחימה. הפוך ממנהיג המעצמה הגרעינית, אמן הלחימה חי בשלום עם סביבתו. יש שיטות יפניות אחרות, כגון איקידו מסורתי, שממש שמות את ה"הרמוניה עם הסביבה" כמטרה מוצהרת. החרב לעולם אינה נשלפת מכיוון שאמן הלחימה אינו צריך לשלוף את החרב כדי להרגיש שלם ובלתי-מאוים. בקיצור, למרות שתחום אמנויות הלחימה הוא רחב מאוד וגדול, הרי שיש לבחון היטב את הקורלציות שעושים בינו לבין תחומי המדע. נכון שכאן הבאתי רק דוגמא אחת, ובהיות הדיון על אמנויות הלחימה דיון "רך" (כלומר לא שואף לאמת אבסולוטית), לא מספיקה דוגמא אחת. יש כאן רק נסיון להראות כי ההקשר "הנוצץ" שנראה לי כל כך ברור, אינו כזה בהסתכלות מנתחת. שנה טובה ותודה, אחיקם.
שלום, נעשו בזמן האחרון לא מעט נסיונות, כולל מעל דפי פורום זה, להצביע על הקשרים (קורלציות) בין אמנויות הלחימה השונות לבין תחומי חיים אחרים. בעיקר מדובר בתפיסות מדעיות שונות, שהפופולרית מביניהם היא כמובן תורת הכאוס, הלובשת יותר ויותר צורה של "תורת מטריה" שניתן להכניס תחתיה כמעט כל דבר. אני רוצה להתייחס לאמנות לחימה ספציפית ולתחום מדעי ספציפי. ההקבלה היא בין הקרטה כ"החרב שלעולם אינה נשלפת" לבין תפיסת ההרתעה הגרעינית ביחסים הבינלאומיים. תפיסת ההרתעה היא חלק ממדע "רך", כלומר כזה שטוען טענות שהן "בדרך כלל" נכונות, ולא "תמיד" נכונות כמו במדעים המדויקים. ההקשר נראה מיידי. הקרטה הוא "חרב שאינה נשלפת לעולם" על פי הגדרת מומחים, והנשק הגרעיני הוא נשק שעצם קיומו מבטיח (כמעט תמיד...) את אי השימוש בו. זו חרב ששליפתה משמעותה הרס טוטלי של המין האנושי וכדור הארץ. יש לזכור כי אני מתייחס להרתעה הגרעינית "הקלאסית", כלומר מצב בו לשתי מעצמות-על יש מספיק ארסנל גרעיני להשמדת כדור הארץ כולו, והן נרתעות מביצוע "התאבדות הדדית". הקרטה נולד, אם אינני טועה, באוקינווה. שם היו תורות לחימה שונות שכונו בסיומת "טה" כלומר "יד". כך בעיר שורי עשו שורי-טה ובנהה נהה-טה. אח"כ אוחדו כמה שיטות ל"קרה-טה" שמשמעותו "היד הסינית", כנראה מכיוון שהמקור העתיק היה ממוצא סיני. המילה "קרה" היא גם "ריק", וכך הפכה היד הסינית להיד הריקה. פונאקושי גיצ'ין הביא את השיטה ליפן, והאסכולה שלו נקראת שוטוקאן, על שם כינויו הספרותי. כיום השיטה נפוצה בעולם כולו. ההרתעה הגרעינית נעוצה בשני מקורות - האחד אסטרטגי (היווצרות עולם דו-קוטבי לאחר הכנעת גרמניה ויפן וקריסתה הכלכלית של בריטניה) והאחד טכנולוגי-מדעי (ביקוע האטום). נוצר מצב של מירוץ חימוש בו "רצות" שתי המעצמות, כשכל אחד שואף להיות חזק מהשני, כדי להבטיח עצמו מפני מצב בו יתפתה האויב להכותו. עם השנים והפיתוחים הטכנולוגיים (כגון הצוללת הגרעינית וטילים-נגד-טילים) ובעיקר עם התמסדות מושג "המכה השנייה" המבטיח "סופית" כי אף מעצמה לא תתקוף את אויבתה, עבר מושג ההרתעה גלגולים שונים. התרומות התודעתיות, כלומר הלא-טכנולוגיות בתחום הן בעיקר של "אסטרטגים של כורסא" - מומחים ליחסים בינלאומיים ברובם אנשי אקדמיה. ספר מומלץ בתחום זה הוא "חימוש והשפעה" של תומאס שלינג. ובשביל מה אני מבלבל את המוח? בשביל להראות עד כמה חלשה ההשוואה, מעבר לרושם הראשוני המפתה. ההרתעה ההדדית הגרעינית היא תוצר של הדחף הפסיכולוגי הנקרא "פחד", לפיו צריך להיות יותר ויותר חזק, וצריך שכולם ידעו את זה, כדי להבטיח את קיומי. לעומת זאת הסיבה ל"אי שליפת החרב" של הקרטה היא השקט הפנימי שמקנה האימון המתמשך באמנות לחימה. הפוך ממנהיג המעצמה הגרעינית, אמן הלחימה חי בשלום עם סביבתו. יש שיטות יפניות אחרות, כגון איקידו מסורתי, שממש שמות את ה"הרמוניה עם הסביבה" כמטרה מוצהרת. החרב לעולם אינה נשלפת מכיוון שאמן הלחימה אינו צריך לשלוף את החרב כדי להרגיש שלם ובלתי-מאוים. בקיצור, למרות שתחום אמנויות הלחימה הוא רחב מאוד וגדול, הרי שיש לבחון היטב את הקורלציות שעושים בינו לבין תחומי המדע. נכון שכאן הבאתי רק דוגמא אחת, ובהיות הדיון על אמנויות הלחימה דיון "רך" (כלומר לא שואף לאמת אבסולוטית), לא מספיקה דוגמא אחת. יש כאן רק נסיון להראות כי ההקשר "הנוצץ" שנראה לי כל כך ברור, אינו כזה בהסתכלות מנתחת. שנה טובה ותודה, אחיקם.
