lomozeshem
New member
הקשיבו למתנחלים
אורנה שמעוני, ממקימות "ארבע אמהות" קהות ואולי איבה השתלטו עלינו מול בקשתם הגוברת של המתנחלים למשאל עם, שיכול למנוע מלחמת אחים חזרה התקווה להפסקת האינתיפאדה, להתנתקות מעזה ולשלום עם המדינה הפלסטינית. תמכתי בכך תמיד, וטענתי שבכל מקום שאין יכולת להגיע להידברות, צריך לקבוע את גבולנו חד-צדדית. בכל גבול המטרה שצריכה להנחות אותנו היא לשמור על רוב יהודי לדורי דורות ועל מדינה דמוקרטית. נראה שהתקווה הכל-כך נכספת להידברות ושלום מרחיקה את השלום בתוכנו, בין אחינו כאן בארץ האהובה שלנו. ככל שאנחנו מחזקים את לחיצות הידיים עם אויבינו בעבר, אנחנו מנתקים את הידיים בינינו לבין המתנחלים. כולנו מלאי כיסופים לחיים של שלום ושלווה וקצת שעמום, אבל אסור ומחריד לחשוב שזה (לפי דברי המתנגדים) מתכון למלחמת אחים. קהות מסוימת, ואולי איבה, השתלטו עלינו מול מתנחלי יהודה, שומרון וחבל עזה. קהות ואולי גם איבה, ובעיקר חוסר התייחסות לזעקה העולה וגוברת מפי המתנחלים למשאל עם. ככל שמתקדם התהליך וככל שמתקדם התאריך לקראת ההתנתקות, אנחנו מגבירים את הדהירה לקראת הפלסטינים ומתנתקים מהקשבה והידברות עם המתנחלים המיועדים לעקירה מביתם. ככל שננסה לשכנע אותם ואת עצמנו שהם בסך הכל חוזרים הביתה, להם ולרבים מהתומכים בהם זו עדיין עקירה מהבית. לרבים מהם - דור שלישי שייעקר מביתו. אנחנו כמהים להתפייסות עם הצד הפלסטיני ולבקשת סליחה, מחילה או הבנה לכאב שספג כל צד מהצד השני, ואולי זה נכון וראוי. אבל באותו זמן אנחנו מתנתקים מכל הקשבה, הבנה והידברות עם המתנחלים או המתיישבים מעבר לקו הירוק. ולי קשה וכואב, מדאיג ומפחיד, היחס הזה. הייתי רוצה שדווקא עכשיו, כאשר ברור שיש רוב בעם להתנתקות ואין ספק שהתהליך הכרחי גם אם כואב, צריך לגלות יותר הקשבה והבנה לאותו חלק בעם שקורא למשאל עם על ההתנתקות. ממה מפחדים? שהדמוקרטיה תיפגע? היא חזקה אצלנו ולא תיסדק מכך. הכנסת והממשלה חוקיות ומובילות, וסמכותן לא תתערער ממשאל עם. גם תאריך ההתנתקות לא צריך להידחות. יש לערוך הכל כך ששום גורם לא יכשיל או ידחה אותה לאחר משאל העם. ממה מפחדים? שהמשאל יביא משאלים נוספים? גם על כך אפשר להתגבר. השמאל, שמגלה כל-כך הרבה רגישות למי שהיה עד אתמול (אני מקווה) אויב, חייב להבין שהמתנחלים הם אחינו, הם אלה שאיתם נמשיך את החיים במדינת ישראל, איתם נקיים מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי. אני חרדה מכך שאם לא נקיים משאל עם, אכן נהיה עדים למראות נוראיים של מלחמת אחים. מדוע אנחנו מוכנים להקשיב לאיומים ולמילות ההידברות של הפלסטינים, אך איננו מוכנים להקשיב לאיומים ולמילות התחינה של המתנחלים? כוונותיהם רציניות. הם לא ייעקרו מביתם מתוך רצון ושמחה ויעלו לאוטובוסים בשירה וצהלה. אם לא יהיה משאל עם, הם ייעקרו בכוח, וזה יוביל לאלימות גם מול חיילים וכמובן מול מתנדבי הפינוי מהשמאל, וחס וחלילה עלול להידרדר אף לשימוש באש חיה ולמוות. מלחמת אחים. גם אם ייחסכו בזכות משאל העם חיים של אדם אחד - כדאי לקיימו. המתנחלים מבטיחים מעל כל במה שאם יהיה משאל עם - הם יקבלו את ההכרעה. למה שלא נאמין להם? למה שלא ננסה בכל כוחותינו למנוע סכסוך נורא בין אחים? דווקא עכשיו אחרי ועידת שארם, צריך לגלות שאר רוח כלפי המיעוט המתנגד להתנתקות וללכת למשאל עם.
אורנה שמעוני, ממקימות "ארבע אמהות" קהות ואולי איבה השתלטו עלינו מול בקשתם הגוברת של המתנחלים למשאל עם, שיכול למנוע מלחמת אחים חזרה התקווה להפסקת האינתיפאדה, להתנתקות מעזה ולשלום עם המדינה הפלסטינית. תמכתי בכך תמיד, וטענתי שבכל מקום שאין יכולת להגיע להידברות, צריך לקבוע את גבולנו חד-צדדית. בכל גבול המטרה שצריכה להנחות אותנו היא לשמור על רוב יהודי לדורי דורות ועל מדינה דמוקרטית. נראה שהתקווה הכל-כך נכספת להידברות ושלום מרחיקה את השלום בתוכנו, בין אחינו כאן בארץ האהובה שלנו. ככל שאנחנו מחזקים את לחיצות הידיים עם אויבינו בעבר, אנחנו מנתקים את הידיים בינינו לבין המתנחלים. כולנו מלאי כיסופים לחיים של שלום ושלווה וקצת שעמום, אבל אסור ומחריד לחשוב שזה (לפי דברי המתנגדים) מתכון למלחמת אחים. קהות מסוימת, ואולי איבה, השתלטו עלינו מול מתנחלי יהודה, שומרון וחבל עזה. קהות ואולי גם איבה, ובעיקר חוסר התייחסות לזעקה העולה וגוברת מפי המתנחלים למשאל עם. ככל שמתקדם התהליך וככל שמתקדם התאריך לקראת ההתנתקות, אנחנו מגבירים את הדהירה לקראת הפלסטינים ומתנתקים מהקשבה והידברות עם המתנחלים המיועדים לעקירה מביתם. ככל שננסה לשכנע אותם ואת עצמנו שהם בסך הכל חוזרים הביתה, להם ולרבים מהתומכים בהם זו עדיין עקירה מהבית. לרבים מהם - דור שלישי שייעקר מביתו. אנחנו כמהים להתפייסות עם הצד הפלסטיני ולבקשת סליחה, מחילה או הבנה לכאב שספג כל צד מהצד השני, ואולי זה נכון וראוי. אבל באותו זמן אנחנו מתנתקים מכל הקשבה, הבנה והידברות עם המתנחלים או המתיישבים מעבר לקו הירוק. ולי קשה וכואב, מדאיג ומפחיד, היחס הזה. הייתי רוצה שדווקא עכשיו, כאשר ברור שיש רוב בעם להתנתקות ואין ספק שהתהליך הכרחי גם אם כואב, צריך לגלות יותר הקשבה והבנה לאותו חלק בעם שקורא למשאל עם על ההתנתקות. ממה מפחדים? שהדמוקרטיה תיפגע? היא חזקה אצלנו ולא תיסדק מכך. הכנסת והממשלה חוקיות ומובילות, וסמכותן לא תתערער ממשאל עם. גם תאריך ההתנתקות לא צריך להידחות. יש לערוך הכל כך ששום גורם לא יכשיל או ידחה אותה לאחר משאל העם. ממה מפחדים? שהמשאל יביא משאלים נוספים? גם על כך אפשר להתגבר. השמאל, שמגלה כל-כך הרבה רגישות למי שהיה עד אתמול (אני מקווה) אויב, חייב להבין שהמתנחלים הם אחינו, הם אלה שאיתם נמשיך את החיים במדינת ישראל, איתם נקיים מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי. אני חרדה מכך שאם לא נקיים משאל עם, אכן נהיה עדים למראות נוראיים של מלחמת אחים. מדוע אנחנו מוכנים להקשיב לאיומים ולמילות ההידברות של הפלסטינים, אך איננו מוכנים להקשיב לאיומים ולמילות התחינה של המתנחלים? כוונותיהם רציניות. הם לא ייעקרו מביתם מתוך רצון ושמחה ויעלו לאוטובוסים בשירה וצהלה. אם לא יהיה משאל עם, הם ייעקרו בכוח, וזה יוביל לאלימות גם מול חיילים וכמובן מול מתנדבי הפינוי מהשמאל, וחס וחלילה עלול להידרדר אף לשימוש באש חיה ולמוות. מלחמת אחים. גם אם ייחסכו בזכות משאל העם חיים של אדם אחד - כדאי לקיימו. המתנחלים מבטיחים מעל כל במה שאם יהיה משאל עם - הם יקבלו את ההכרעה. למה שלא נאמין להם? למה שלא ננסה בכל כוחותינו למנוע סכסוך נורא בין אחים? דווקא עכשיו אחרי ועידת שארם, צריך לגלות שאר רוח כלפי המיעוט המתנגד להתנתקות וללכת למשאל עם.