הקשב המפקד/ת!

[דניאל 162]

הקשב המפקד/ת!

האם המ"ם מנוקדת בשווא נח או שמא בשווא נע? תודה למשיבים ושבת שלום

 

[Orel ICE]

למיטב ידיעתי,

השווא הנע במילה "מְפַקֵּד" נע כיוון שהוא בתחילת מילה, ואחרי ה' הידיעה הוא נח.

 

[חוכך בדעתו 2]

בשווא נע.

בעבר הרחוק (תוך התבססות על הניקוד שבמקרא) נוקדה ה-מ' הזו בלי דגש ב-מ', ואז אכן היה השווא שמתחתיה שווא נח (שכן הוא בא אחרי תנועה קטנה, תנועת הפתח של ה"א הידיעה), וכאמור ה-מ' לא הייתה דגושה, ושווא כזה הכוא שווא נח, והוא נהגה כאפס תנועה, כלומר נעצרים עליו: המ-פ-קד. ואןלם בימינו מטילים דגש ב-מ' של המפקד, ובהיות דגושה, שוואהּ הוא שווא נע. וראה גם את החלטת האקדמיה בעניין: ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ דגש חזק באותיות שוואיות פרק 2 – משקלים וצורות: 2.5 ענייני ניקוד שונים; סעיף 2.5.1 א. דגש חזק הבא במילה (או בנטייתה) יבוא בצורות הנוטות גם כאשר האות שוואית. למשל: יִקַּח יִקְּחוּ, עִוֵּר עִוְּרִים, מַסָּע מַסְּעֵי-, כִּסֵּא כִּסְּאוֹ (ומכאן: כִּסַּאֲךָ כִּסַּאֲכֶם), זְמַן זְמַנִּי זְמַנְּכֶם, אֵשׁ אִשָּׁם אִשְּׁכֶם, חֹק חֻקּוֹ חֻקְּכֶם, עַכָּבִישׁ עַכְּבִישׁ- עַכְּבִישִׁים, לְבַד לְבַדִּי לְבַדְּכֶם, שֶׁל שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ. (אין הכוונה לשמות שנטייתם על דרך משקל אחר, כגון אִשָּׁה אִשְׁתִּי, זִכָּרוֹן זִכְרוֹנוֹת.) ב. אחרי ה"א הידיעה בא דגש חזק בכל האותיות השוואיות (חוץ מן אהחע"ר), והמ"ם השוואית בכלל, כגון הַמְּבַשֵּׂר. ג. יו"ד שוואית בראש המילה בא בה דגש כשלפניה מ"ם השימוש, כגון מִיְּשִׁיבָה, מִיְּרוּשָׁלַיִם (על דרך מִיְּשֵׁנֵי-, מִיְּרֻשָּׁתְךָ שבמקרא). ד. אחרי וי"ו ההיפוך היו"ד השוואית רפה כבמקרא, כגון וַיְהִי. במקרא יש נטייה שלא לתת דגש באותיות שוואיות; כך למשל יִקְחוּ, עִוְרִים, מַסְעֵי-, כִּסְאוֹ. המנקד את האותיות השוואיות רפות כבמקרא – לא טעה. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

[דניאל 162]

תודה רבה על תשובתך המקיפה.

אני מוסיף ושואל, אם כן, מדוע שפת המקרא בוחרת לנקד את האותיות השוואיות רפות במקרים אלה (לאחר ה"א היידוע- המלמד ידי לקרב) או לאחר מ"ם השימוש (ודבר ד' מירושל ִם)?

 

[הרהוט]

מן הסתם, ההגייה במקרים אלה הייתה שונה,

וחכמי המסורה נתנו ביטוי לכך באמצעות הניקוד השונה.

 

[הרהוט]

אילו לפנים היה השווא במ"ם נח אחרי ה' הידיעה -

הייתה ה-פ', שהיא אחת משש אותיות בגדכפ"ת, מקבלת דגש: הַמְפַּקֶּדֶת. לעניות דעתי הצנועה והענווה, השווא נע הוא. תמיד. לכל היותר אתפשר על "מרחף" במקרה הנ"ל.

 

[יאקים]

ערב טוב לך, חוכך

אכן, בידוע הוא שהמקרא הסתייג מדיגוש של מ"ם שוואית, בעיקר בצורות הבינוני/ ההווה, אך האקדמיה התירה להדגיש מ"ם כזאת אחרי ה"א היידוע. לעניות דעתי, מ"ם שוואית זו , בין אם היא דגושה ובין אם היא אינה דגושה, מוּנעת בשווא נע דווקא, ולא בשווא נח.. הוא הדין לגבי המילים שהבאת בשם האקדמיה (עיוורים, מסעי-,יקחו, כיסאות ועוד.... השווא באלה הנו נע (כי מקורו בתנועה). שבת שלום.

 

[trilliane]

מצטרפת לקודמיי – שווא נע לא יכול לנוח פתאום

גם אם נוספה לפניו ה"א הידיעה. אני לא יודעת איך מסבירים את עניין הדגש החסר, אבל גם אני לא חושבת שזה הופך את השווא לנח (אולי באמת מרחף, כפי שהציע הרהוט).

 

[יאקים]

קראתי את הצעתו של הרהוט, שלכאורה מוצעת

כבררת מחדל, אך היא אינה נראית קבילה, שהרי שווא מרחף, אם בכלל מקבלים את המונח הזה, הנו תוצאה של רצף שוואים נעים שאינו נוח להגייה בשפות שמיות אחדות, ויש צורך לפרקו, לכן יש "שווא מרחף" שנקרא כך על שום שמקורו בשווא נע, אך הוא נהגה כנח. לעומת זאת במקרה שלנו השווא נשאר נע גם אם אין דגש במ"ם השוואית {וכן במקרים האחרים שאין בהם ה"א היידוע (יקחו, יסעו, מסעי, כיסאות, מקלות וכיו"ב)}.

 

[trilliane]

הוא כתב (ואני מסכימה) שהשווא הוא נע

והוסיף "לכל היותר אתפשר על "מרחף" במקרה הנ"ל." כלומר, זה לא שהוא חושב שמדובר בשואו מרחף (וגם אני לא סבורה כך, בדיוק מהסיבות שציינת) אבל זו עוד טענה שאפשר לשקול בדוחק, בשעה ש"שווא נח" אי אפשר בשום פנים ואופן.

 

[יאקים]

אין לי מה להוסיף על מה שכתבתי.

דבריי מדברים בעד עצמם, וזכותך, בדומה לזכותו, לשקול אפשרות של שווא מרחף.

 

[חוכך בדעתו 2]

קִראו לו שווא מרחף, קִראו לו אסטרונאוט, אני

בשלי: הגיית המילה 'המפקד' נטולת הדגש במ' כך היא: המ-פ-קד (ובדומה לה הי-ל-דים בניקוד מקראי, נטול דגש ב-י'). כך ששווא זה נא הוא אולי (לא מבושל ולא בשל), אך נע ודאי וודאי שאיננו.

 

[JeffLebowski]

../images/Emo31.gif אני חושב שלא.

קח לדוגמה את "וַיַּדּוּ" (איכה ג' נ"ג) צורה בבניין פיעל: יְיַדּוּ, בתוספת וי"ו ההיפוך (אשר גוררת אחריה דגש חזק, אבל לא ביו"ד שוואית) היא הפכה ל-וַיְיַדּוּ, ומכיוון שהיו"ד לא קיבלה דגש - היא נהגית כשווא נח ולכן מתלכדת עם היו"ד שלאחריה, וקיבלנו וַיַּדּוּ. אם השווא ביו"ד היה נע, היינו נשארים עם שני יו"דין. ויש עוד דוגמאות "וַיַּגֶּה" "וַיַּבְּשֵׁהוּ"... לעומת זאת, קח את "וְהַמְמַלְאִים" (ישעיה ס"ה י"א) - אם המילה הייתה נהגית המ-מל-אים היינו מקבלים *הַמַּלְאִים, ואם וַיַּדּוּ כתוב ביו"ד אחת, והממלאים במ"ם כפולה, נראה לי שהמ"ם לא נהגתה בשווא נח. זה עדיין לא מסביר מדוע היא לא מקבלת דגש, אולי צריך לבדוק כאן מדוע בכלל יש דגש אחרי ה"א הידיעה. לפי מה ששמעתי פעם, בפיניקית ה"א הידיעה היא "הנ", אז אולי זו אותה נו"ן מעצבנת... אבל יש גם סברה שהדגש בא כדי לשמור על תנועת הפתח, שלא תיחטף, ואז אולי יש קשר לאות מ"ם עצמה, שלא היה צריך להדגיש אותה כדי לשמור על הפתח. אבל אלו הן רק השערות.

 

[trilliane]

הדגש זה לא בגלל "הל" בדומה ל"אל" בערבית?

(אמנם ל' אינה עיצור חלש ויש רק דוגמה או שתיים חריגות של הידמות, אבל זה קיים, וגם, אולי, חילופי למנ"ר יאדה יאדה יאדה...)

 

[JeffLebowski]

הערבית היא לא אורים ותומים ../images/Emo13.gif

נראה לי שפיניקית יותר קרובה לעברית ממנה, הייתי הולך יותר לכיוון של הַנְ ואם כבר העלית את הלמ"ד.. למה למען השם אנחנו נִקַּח אותו, אבל הוא נִלְקַח? יש פה אפליה ברורה של בניין קל, או נפעל, או... שהפועל נוטה בעתיד לפי שורש נק"ח

? הרי אם ניגש/ייגש נוטים בעבר בנפעל ובעתיד בקל, ייתכן שלק"ח/נק"ח נוטים בתפוצה משלימה בעבר/עתיד, לא?

 

[trilliane]

מישהו טען שכן? זו הסברה שנתקלתי בה עד היום

אני לא מבינה דבר וחצי דבר בפיניקית ומכיוון שלא שמעתי על השוואה כזו עד היום, אין לי מה לתרום לנושא... אני לא חושבת שזה שורש נק"ח; זה פשוט אומר שיש פה ושם מקרים שבהם עיצורים שאינם נו"ן עברו הידמות מלאה (בלי שום קשר לחפ"ן). הרי גם גזרת חפי"ץ לא עקבית ויש בה שורשים שמתנהגים כמו חפ"ן בבניינים מסוימים, אבל לא בבניינים אחרים.

 

[JeffLebowski]

קשה לי לקבל

שעיצור מידמה פעם אחת ובפעם אחרת לא, במיוחד על-ידי אותם הדוברים. אם קשה לדובר להגיד נו"ן בשווא נח אז תמיד יהיה לו קשה, ולא בפועל הזה קשה ובפועל הזה יותר קל... אולי נחשוב על כיוון כזה: השורש הקדום הוא נק"ח, ולכן בצורות העתיד בבניין קל הנו"ן מידמה, וצורת העבר היו נָקַח, שפשוט בחילופי למנ"ר הפכו ללָקַח, ואז אחרי שזה קרה, בניין נפעל נכנס לתמונה כשהשורש כבר נתפס כלק"ח.

 

[trilliane]

למה לא? עובדה שגם בחפ"ן לא תמיד יש הידמות

למשל כשיש עיצור גרוני בע' הפועל (אבל לא רק, למיטב זיכרוני). לגבי ההשערה שלך – אולי, אבל אני מודה שהיא לא הצליחה לשכנע אותי...

 

[JeffLebowski]

זו סתם הייתה השערה.. גם אותי היא לא שכנעה ../images/Emo13.gif

הנושא הזה קצת מורכב. הרי הנו"ן של נפעל נעלמת גם לפני אות גרונית, אז למה יֵעָצֵר ולא יִנְעָצֵר ואילו בקל יִנְעָם ולא יֵעַם? פתאום הנו"ן מחליטה להישאר? למה שהיא לא תיעלם ותשאיר אחריה תשלום דגש? חבורה של לא-החלטיים היו העבריים הקדמונים

 

[trilliane]

את זה דווקא קל להסביר: התרגלו לתבנית הזו

שבה הנו"ן בעתיד, בציווי ובמקור נעלמת קבוע, והיא כבר לא צצה אף פעם כי התבנית הבסיסית מבחינת הדוברים היא כבר יִפָּעֵל / הִפָּעֵל ואליה הם יוצקים כל שורש באשר הוא.