קטע מתוך הספר "רגעי חסד"
ישנו קטע בספר שברצוני לשתף אותו איתכם מכיוון שאני חושבת כי יש בו תובנה נפלאה. והרי הקטע: כך עובד התהליך, וכשלומדים לעשות זאת במודע, מגלים סוד גדול. אם ברצונכם לשמוח, שמחו אדם אחר. אם ברצונכם לחוש שיש לכם חברה ואינכם לבד, היו חברים לאחר וגרמו לו להרגיש שאינו לבד. כאשר אתם רוצים לשמוח, גרמו לאחר שמחה. למעשה, לא משנה מה אתם רוצים לחוות, הדרך המהירה ביותר לכך היא לגרום לאחר לחוות זאת. אל תחכו שהעולם יביא לכם את מה שאתם רוצים. היו המקור של אותו הדבר למישהו אחר. זה מה שאנתוני עשה בנמל התעופה. שום ילד אינו רוצה להשתעמם במשך ארבע שעות, אז הוא גורם לילדים אחרים לא להשתעמם. ונחשו מי לא יוצא משועמם בסוף... יש בזה קסם. זו הנוסחה לקסם. ויש לפחות עוד שיעור אחד בסיפור הקטן על אנתוני. לעיתים קרובות, כשדברים רעים קורים לאנשים טובים (ובמיוחד כשאותם אנשים טובים הם ילדים), אנו תוהים למה החיים כאלה. אנחנו שואלים: מה קורה פה? אנחנו מפקפקים באהבה האין סופית של היקום. אבל אני למדתי שהנשמה רוקמת דוגמה יפייפיה. אם אנו מביטים בריקמה מצד אחד, אנחנו רואים רק בלגן של חוטים נחצים ושל צבעים חסרי היגיון, ואנו עשויים לחשוב שזה מכוער. מבט מהצד השני מעניק חוויה שונה לגמרי. אנו רואים את היופי שבדוגמה, את הפלא שבמרכבותה, את ההכרח שבבלגן. עד כאן הציתות מתוך הספר. ברור וידוע כי ישנו סיפור המתייחס לילד אנתוני. בעצם הספר מספר לנו הרבה סיפורים אמיתיים של אנשים שכתבו לניל והוא פירסם אותם. הסיפורים המובאים הינם בעלי תובנה ובעלי אפשרות של שיתוף והשתתפות בחוויות האישיות תוך כדי השתתפות בחוויות האישיות של אותם אנשים שסיפורם פורסם בספר. וכמובן שאני ממליצה מאוד על הספר. אגב, את הרעיון לכתוב קטע מהספר, קיבלתי מגריני. כבר המלצתי בעבר (לפני כמה ימים) על ספר זה וגריני ביקשה כי אספר משהו מתוך הספר ועל הספר. ובכן גריני, את זוכרת כי דיברנו על מלאכים? את רואה שגם את מלאך. גרמת לי להעביר מסר מתוך הספר לאחרים באופן ציבורי ולשתף אחרים באחת מהתובנות הנפלאות שקיימות בספר בשפע. וברמה ההכרתית המודעת (ברמה הפיזית) אין לדעת אם תובנה זו היתה ממש במקומה למישהו מסויים שצריך היה לקבל את המידע. זאת נוכל לדעת בדיעבד בעתיד. ואם לא נדע, זה גם בסדר. שהרי העבודה נעשית בין כה וכה, בלי הצורך של ההכרה המודעת, לדעת. ועכשיו לכולם, אם יש לכם חוויות דומות (לפי הדוגמה שציתתי מהספר) ובא לכם לשתף אותנו, נשמח. ובכלל, כל מה שבא לכם לשתף אותנו, גם נשמח. (אגב, אתם שמים לב כי הרשיתי לעצמי לקבוע בעבורכם כי תשמחו?)
ישנו קטע בספר שברצוני לשתף אותו איתכם מכיוון שאני חושבת כי יש בו תובנה נפלאה. והרי הקטע: כך עובד התהליך, וכשלומדים לעשות זאת במודע, מגלים סוד גדול. אם ברצונכם לשמוח, שמחו אדם אחר. אם ברצונכם לחוש שיש לכם חברה ואינכם לבד, היו חברים לאחר וגרמו לו להרגיש שאינו לבד. כאשר אתם רוצים לשמוח, גרמו לאחר שמחה. למעשה, לא משנה מה אתם רוצים לחוות, הדרך המהירה ביותר לכך היא לגרום לאחר לחוות זאת. אל תחכו שהעולם יביא לכם את מה שאתם רוצים. היו המקור של אותו הדבר למישהו אחר. זה מה שאנתוני עשה בנמל התעופה. שום ילד אינו רוצה להשתעמם במשך ארבע שעות, אז הוא גורם לילדים אחרים לא להשתעמם. ונחשו מי לא יוצא משועמם בסוף... יש בזה קסם. זו הנוסחה לקסם. ויש לפחות עוד שיעור אחד בסיפור הקטן על אנתוני. לעיתים קרובות, כשדברים רעים קורים לאנשים טובים (ובמיוחד כשאותם אנשים טובים הם ילדים), אנו תוהים למה החיים כאלה. אנחנו שואלים: מה קורה פה? אנחנו מפקפקים באהבה האין סופית של היקום. אבל אני למדתי שהנשמה רוקמת דוגמה יפייפיה. אם אנו מביטים בריקמה מצד אחד, אנחנו רואים רק בלגן של חוטים נחצים ושל צבעים חסרי היגיון, ואנו עשויים לחשוב שזה מכוער. מבט מהצד השני מעניק חוויה שונה לגמרי. אנו רואים את היופי שבדוגמה, את הפלא שבמרכבותה, את ההכרח שבבלגן. עד כאן הציתות מתוך הספר. ברור וידוע כי ישנו סיפור המתייחס לילד אנתוני. בעצם הספר מספר לנו הרבה סיפורים אמיתיים של אנשים שכתבו לניל והוא פירסם אותם. הסיפורים המובאים הינם בעלי תובנה ובעלי אפשרות של שיתוף והשתתפות בחוויות האישיות תוך כדי השתתפות בחוויות האישיות של אותם אנשים שסיפורם פורסם בספר. וכמובן שאני ממליצה מאוד על הספר. אגב, את הרעיון לכתוב קטע מהספר, קיבלתי מגריני. כבר המלצתי בעבר (לפני כמה ימים) על ספר זה וגריני ביקשה כי אספר משהו מתוך הספר ועל הספר. ובכן גריני, את זוכרת כי דיברנו על מלאכים? את רואה שגם את מלאך. גרמת לי להעביר מסר מתוך הספר לאחרים באופן ציבורי ולשתף אחרים באחת מהתובנות הנפלאות שקיימות בספר בשפע. וברמה ההכרתית המודעת (ברמה הפיזית) אין לדעת אם תובנה זו היתה ממש במקומה למישהו מסויים שצריך היה לקבל את המידע. זאת נוכל לדעת בדיעבד בעתיד. ואם לא נדע, זה גם בסדר. שהרי העבודה נעשית בין כה וכה, בלי הצורך של ההכרה המודעת, לדעת. ועכשיו לכולם, אם יש לכם חוויות דומות (לפי הדוגמה שציתתי מהספר) ובא לכם לשתף אותנו, נשמח. ובכלל, כל מה שבא לכם לשתף אותנו, גם נשמח. (אגב, אתם שמים לב כי הרשיתי לעצמי לקבוע בעבורכם כי תשמחו?)
