שתי אמהות
מצאתי הודעה שכתבתי בימי אי או אל : ..."ברור לי שהכי נוח לכן זה לעצום את העיניים,לדמיין שהמלאך השליך את ילדיכם ישר לתוך ביתכם,ללא עבר,ללא שורשים. כמו אישה מאוהבת שרוצה בלעדיות על אהבתו של אהובה,שאף אחת לא "תאיים" על השלמות של הקשר. אז צר לי,אבל אף אחת מאיתנו לא ילדה את ילדיה,ואין לנו שום "בלעדיות" עליהם. מה מפחיד אתכן ? מה מאיים ? שיש מישהי שילדה את הילדים ,אוהבת אותם,מתגעגעת אליהם,ותהיה חלק בלתי נפרד לאורך כל חיי הילד ? הכי קל "לשכוח" ,לא נדבר על זה אז זה יעלם. אז זהו,זה לא יעלם. באחד מהליסטים שאני שייכת,שוחחתי פעם עם בחורה בוגרת מאומצת ושאלתי לדעתה על הנושא,היא אמרה לי שהיו לה חיים נפלאים,שהוריה מעולם לא חסכו ממנה דבר ,אהבו אותה מאוד ורצו שהיא תהיה מאושרת. אבל האישה המצליחה הזאת,סיפרה לי שהכי קשה בלהיות מאומץ זה החור השחור הזה ממנו באה. כל חג או התכנסות משפחתית כשכולם היו מספרים איך הנכד הזה דומה לסבתא ההיא וכדומה ,היא היתה מרגישה כאילו הגיעה משום מקום. הרצון הזה לדעת למי היא דומה,מדוע ננטשה והאם אוהבים אותה גם "שם" ליווה אותה לאורך כל חייה ורק הפגישה עם אמה הביולוגית [כשהיתה בגיל 40 אחרי שהוריה המאמצים נפטרו-כדי שלא יפגעו...],הביאה קצת שלווה לחייה. איזה זכות יש לנו כהורים לקחת את השורשים הראשונים של ילדינו ולהשליכם כי לא נוח לנו להכיר בעובדה שיש יותר מהנראה לעין? ולמה אתן חושבות שזה יגרום לבלבול ? האם ילדיכם מבדילים בין הסבתות ושאר קרובי המשפחה ? ילדים הם אנשים קטנים ומאוד אינטיליגנטים,אם לא מדברים על משהו בבית,זה לא אומר שהם לא מרגישים או לא יודעים. עדי מבחינה היטב בין שתי האמהות שלה,היא יודעת שאמה הראשונה אוהבת אותה וחושבת עליה ,היא יודעת שהיא ניתנה מתוך אהבה ורצון לתת לה חיים טובים יותר ומתמודדת היטב עם העובדות. ארנולד דיבר על הפשטות שילד רואה את הדברים,אין לעדי את המטענים שלכן יש,היא מקבלת את העובדות כמו שהן וגאה מאוד בעובדה שאוהבים אותה כל כך גם בברזיל. גם שי וגם נורית נאלצו להתמודד עם המחשבות של ילדיהן לגבי האם הביולוגית ,כשחשבו שהיא הייתה זונה. איזה מסר זה מעביר לילד ? מה הוא יחשוב על עצמו ואיך יהיה דימויו העצמי בחושבו שאולי גם בו דבקו חלק "מהחטאים". כשזכינו להכיר את אמה הנפלאה של עדי,ראינו את האהבה,את העצב ,את המורשת של משפחה. עדי יודעת למי היא דומה,היא לא באה מ"שום מקום",היא הגיעה אלינו בגלל קושי של האם,זה לא סותר את העובדה שהיא נולדה שם ושיש לה משפחה אוהבת שם . וכפי שאתן מבדילות בין מי שילד לבין מי שמגדל,כך גם עדי מבדילה,אני לא צריכה ל"העלים" את העובדות ממנה בכדי שהיא תבין לבד לאן כל אחד שייך בפאזל של חייה. אין לדעתי מתנה גדולה יותר לילד כמו הידיעה של בנה של לסטה על אהבתה של אמו הביולוגית אליו,וידיעותיו על השיכות שלו לשני המקומות. הרבה יותר קשה לדעתי להתמודד עם מחשבות שאולי האם היתה זונה,מאשר לדעת את העובדות ולהתמודד איתם כפי שהם." ומה שכתבה ענבל בהמשך לדברי : ..."בתהליך האימוץ בויאטנם, פגשנו את האם הביולוגית של בתנו. המפגש היה מאד מרגש ומכיוון שמראש באנו לא מאויימים מהמעמד, ועם הרבה סקרנות, הפך המפגש הזה למשהו חשוב במיוחד עבורנו, וכל מה שיכולנו לחוש אל אותה הבחורה, היו רגשות חמלה ואהבה אל מי שנתנה לנו את המתנה הגדולה ביותר של חיינו. לאמא הביולוגית יש מקום של כבוד באלבום התמונות שלנו ( ועוד יותר בליבנו). אני מרגישה שבלתי אפשרי עבורי להתייחס אליה בתור "האשה שילדה...", מכיוון שזהו כינוי מרחיק ואילו אני רוצה לקרב, להעביר לבתי את האהבה והכבוד שאני רוחשת למי שילדה אותה, למי שנשאה אותה ברחמה והעניקה לה מאישיותה- לפחות הגנטית, ולמעשה למי שבאקט הויתור על בתה העניקה לה חיים, העניקה לה עתיד שלא האמינה שתוכל לתת בעצמה..."
