הקושי שלי היום הוא...

[לילית462]

הקושי שלי היום הוא...

שתפו אותנו בקושי שלכם היום (או אתמול). מה היו נקודות השבירה / הקושי במהלך היום שבהן התקשתן לשמור על מסגרת התזונה שבחרתן לעצמכן.

 

[לילית462]

נאה דורש, נאה מקיים - מתחילה ראשונה!

אתמול בערב יצאנו לארוחת עבר שתוכננה זמן רב מראש. מדובר היה בארוחת פרידה מקולגה. למרות שידעתי מראש שבערב אנחנו אוכלים בחוץ, אכלתי פחות או יותר רגיל במהלך היום. (בעיקר אורז וסלט בכמויות מסחריות). לפני שיצאנו וכשהגענו למסעדה - הרגשתי שאני לא מסוגלת לאכול כבד ולא בא לי בכלל לאכול, אבל, וכאן הקושי - אני לא מצליחה לשים את הצרכים הגופניים שלי במקום הראשון. לא נעים לי לשבת בשולחן עם עשרה אנשים ולא לאכול... אז אכלתי מרק וסלט (כולם מסביבי אכלו סטייקים), את הסלט בקושי גמרתי וכאבה לי כל כך הבטן והמצפון אחרי זה. נכון שלא התפרעתי באכילה חסרת שליטה, אבל הסיטואציה החברתית גרמה לי לא להקשיב לעצמי, לגוף שלי, לבטן שלי. המחיר ששילמתי הוא גם בעומס על הקיבה שלי (שמשהו עובר עליה בימים האחרונים אבל זה בלי קשר) ובעיקר בתחושת האי נוחות שלי עם עצמי. הרגעים האלו שאני לא מקשיבה לעצמי ואוכלת לא בגלל שאני רעבה, אלא מכל מיני סיבות אחרות הם בדיוק הסיבה שאני סוחבת כ10 ק"ג עודפים....

 

[יעל י]

לילית הקושי שלך...

הוא באמת יותר חברתי.לחץ חברתי. האם אי אפשר היה להסתפק רק בסלט למשל? חוצמזה תראי את הצד החיובי שאכלת רק...ולא מה שכולם. גם לזה צריך אופי.

 

[לילית462]

הקושי שלי הוא חברתי, אבל לא רק

כי כמו שאת אומרת אכלתי "רק" אבל אני צריכה ללמוד לעשות מה שנכון לי ולא מה שמתאים לאנשים סביבי...

 

[אורית685]

ואם לא היית אוכלת כלום?

נניח- היו שואלים, את אומרת שאת לא רעבה/כואבת לך הבטן/או משהו אחר, וזהו. אם את שותה משהו,מדברת עם כולם, ולא יושבת עצובה/שקטה, לי זה נראה בסדר. לא בדיוק אותו דבר,אבל אספר לך משהו שהיה לי פעם- הלכנו לחתונה,מהצד של בעלי. ישבנו בשולחן עם חלק מהאחים שלו,ואחותו. מכל מה שהיה על השולחן,סלטים,לחמים וכו'-לא אכלתי כלום. גם הסלטים נצצו מהשמן. ברור ששאלו-למה את לא אוכלת,תאכלי תאכלי,זה רק סלטים. כשנמאס לי מההצקות, יצא ש"נפלתי" על אחותו, ששוב אמרה-תאכלי משהו (כולם יודעים שם שאני בדיאטה) אז אמרתי לה - יש לי מטרה ואני אגיע אליה ! מאז(ועד היום) היא לא מציקה בנושא..

 

[יעל י]

אורית שנראה לי שהקושי פה...

הוא יותר הלחץ החברתי ולא האוכל.זה האישיו.

 

[יעל י]

../images/Emo26.gif לילית...

עכשיו שאני חושבת על זה למעשה גם הלחץ החברתי והקושי החברתי הוא בא למעשה ממך ורק ממך.לפי הבנתי אף אחד לא אמר ואולי גם לא היה אומר לך כלום. יש לי הרגשה שעבודה מקדימה וחיזוק חיובי היו עושים יופי של עבודה במקרה שלך. חיבוקים.

 

[אורית685]

אז קראתי עכשיו שוב את מה שלילית כתבה

ולא הבנתי מההודעה שהיה לחץ חברתי. היא לא כתבה שלחצו עליה לאכול, אלא רק שלא היה לה נעים לא לאכול כשכולם אוכלים. (לילית-הבנתי נכון?) ולכן אני חושבת שהבעיה היא להחליט (ולבצע.. קלי קלות....) אם את אוכלת או לא, ואם כן - מה את אוכלת.

 

[לילית462]

לא לחצו, אבל אני הרגשתי לחץ

כי לחץ חברתי הוא לא בכרח שאומרים לך משהו, הרבה פעמים הוא דברים שאת מרגישה בעצמך. אני בטוחה שאם לא הייתי אוכלת אף אחד לא היה אומר כלום ומקסימום הייתי עונה בלי בעיה שלא מתאים לי כרגע לאכול. הבעיה היא שאני לא מצליחה להביא את עצמי לבחור לא לאכול כי לא נעים לי. לא נעים לי להיות "השמנה שלא אוכלת".... "השמנה בדיאטה" ועוד כל מיני מחשבות שיש לי על עצמי

 

[אורית685]

אולי תנסי כיוון חשיבה אחר ?

שאת לא "השמנה שלא אוכלת" אלא "השמנה שהחליטה שהיא לא רוצה להיות יותר שמנה,ולכן כרגע לא אוכלת"

 

[עלמה88]

אכלת בצורה מודעת לא אוטומטית

אני חושבת שמגיע לך פרס

ולא ביקורת... זה חלק מהתהליך, אי אפשר לדלג עליו. ככל שמתרגלים הקשבה לגוף ותשומת לב האכילה הופכת קשובה ומדוייקת יותר.

 

[לילית462]

../images/Emo140.gifתודה לך, את צודקת

הייתי רוצה להצליך בתרגול עוד יותר...

 

[אורית685]

הקושי שלי - בולמוסים...

אז נכון שזה לא קורה הרבה,אולי פעם בחודש (ולא קשור למחזור..) אבל מאוד קשה לי עם זה שאני לא מצליחה לעצור. המפלצת הזאת מתעוררת בד"כ ביחד איתי,בבוקר. אני מרגישה ש"היום זה היום".. וכל היום אני בהתעסקות עם זה - בא לי לאכול משהו,עדיף משהו מאוד משמין,אני יודעת שאני לא צריכה את זה, ועדיף שלא וכו' , ובכל זאת אוכלת. ואז אומרת לעצמי-טוב,אכלת,עכשיו מספיק. אבל יודעת שזה לא ייגמר בזה. השוני אתמול היה בזה שנראה לי שקקאו גורם לי לכאב ראש חזק , אז "מחוסר ברירה" שוקולד לא נכלל בכל מה שאכלתי. אבל הצלחתי למצוא דברים אחרים.. מצד אחד אני יודעת שבולמוס פעם ב... זה לא כזה נורא. מצד שני - אם זה לא יקרה אני ארגיש הרבה יותר טוב עם עצמי,הידיעה שיש שליטה...

 

[לילית462]

חפירה קטנה ברשותך ../images/Emo18.gif

ראשית, האם הפעם הזאת בחודש היא "מחזורית" ייתכן שהיא לא קשורה לזמן הופעת הווסת אבל כן קשורה למחזור, למשל בזמן ביוץ.... שנית, בהנחה שזה לא בזמנים קבועים של החודש, אולי מידי פעם את מרגישה שאת חייבת לפרוק עול ולשבור את הכלים, להתפרע ולחזור להרגלים הרעים של פעם, סוג של כעס על המסגרת, על ה"דיאטה"?

 

[אורית685]

היי לילית,

קודם כל - אני אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת. נראה שבאמת מעניין אותך מה כל אחת כותבת, את מנסה לעזור, או "להוביל" לפתרון.. ולענייננו.. - לא חושבת שיש מחזוריות מסויימת. אולי אני צריכה להתחיל לרשום ולעקוב אחרי זה. אבל גם אם כן-מה זה יעזור לי לדעת? לא מצליחה להשתלט על זה. ואני יודעת שזה סוג של פריקת עול. גם כשהייתי אצל חלי ממן, ושם יש פעם בשבוע "מנה מותרת", שזה בעצם ארוחה "אמיתית", זה לא הספיק, והבולמוסים לא נעלמו. התחלתי לחשוב שאם זה רק פעם בחודש, אז אולי אני צריכה לקבל את זה שזה המצב, לא כ"כ נורא. אבל עדיין מאוד מפריע לי זה שאני לא מצליחה לעצור. זה נגמר רק כשאני הולכת לישון.

 

[לילית462]

../images/Emo250.gifהסמקת אותי לגמרי...

אם זה מחזורי בטח שזה יעזור לך, את תביני שיש סיבה לכך שזה קורה לך, לא תאשימי את עצמך ובהמשך גם תצליחי לא להכנע לזה. אני משערת שיש לזה יותר קשר ל"לבעוט במסגרת" משהו גורם לך להרגיש מתוסכלת ואת מבטאת את הכעס והתסכול שלך באכילה לא מבוקרת שיוצרת עוד רגשות אשם וכעס עצמי. חוצמזה שגם לקבל את זה ולהיות בסדר עם זה, להבין שמידי פעם את צריכה את ההשתוללות הזאת - גם זה יאפשר לך לוותר על זה. כשתקבלי את הצרכים שלך, הצרכים הרגשיים - לא תצטרכי לבטא אותם באכילה. אבל, זה תהליך, כולנו פה ביחד באותה הסירה פחות או יותר וזאת גם הסיבה שמענין אותי לקרוא מה אחרות כותבות ולענות לכל אחת - זה משליך עלי בצורה ישירה ועוזר לי להבין את עצמי ולעבור את התהליך שלי.

 

[אורית685]

כדי שלא תסמיקי שוב-

אני רק ארמוז שנראה לי שהצלחת לגרום לי להבין... התהליך הזה... כל כך מעייף אותי.. אומרים לא לחשוב/להגיד שאני בדיאטה,כי זה לא זבנג וגמרנו. ומי כמוני יודעת את זה.כבר כמעט חמש שנים בתוך זה. אבל אני יודעת שאיפה שהוא בראש שלי עדיין יש את התקווה שיום אחד אחזור לאכול "כמו כולם"...

 

[לילית462]

Vשבוע חשבתי על זה...

ואמרתי לעצמי שמעכשיו אני לא "בדיאטה" אבל גם אז אני אוכלת פחות או יותר מה שאני אוכלת היום. אני לא באמת מרגישה שיש לי מסגרת שאני יכולה לבעוט בה. אני אוכלת מה שאני אוהבת בכמויות שנכונות לי. וכרגע אני מצליחה לאכול בכמויות שהן נכונות לי ועל כן גם לרדת. לא יודעת מה יהיה מחר...

 

[edenn3]

אמאלה ממש הרגשתי שאת מתארת אותי

אותם תחושות רגשות והתקפי בולמוס רק שלצערי אצלי זה יום כן יום לא למרות המודעות לא שולטת ואחר כך עם רגשות אשמה וכמויות של תא משלשל...

 

[טרופית יפה]

ברגע שאני מגיעה הבייתה

אני פשוט חייבת לאכול ואז אני בולעת איזה 3 פרוסות לחם, במקום לשבת ולאכול ליד השולחן ולהכין או לחמם אוכל.