אני מאמין
בהלכה המבוססת על המשנה והתלמוד.
בסך הכל זוהי הפרשנות לתנ"ך שהתקבלה אצל עם ישראל שומרי התורה , וכל הפרשנויות האחרות (קראים , צדוקים , שבתאים ועוד) נכחדו לגמרי או כמעט ונכחדו.
לפי ההלכה הזו "מיהו יהודי" זה פשוט מאוד - מי שנולד לאם יהודיה , או מי שעבר גיור כהלכה (הכולל מילה , טבילה , וקבלת עול מצוות - לפחות חלקן).
בעבר לא היה מצב שרב אחד יפסוק כך והשני אחרת - היה בית דין מרכזי , הסנהדרין , ואם היו ספקות בפרשנויות הם היו מכריעים , וכולם היו חייבים להישמע אליהם.
אם יש חכם שלא שומע אליהם הוא נקרא "זקן ממרא" וחייב מיתה- ואלו פסוקים מפורשים בתורה.
כך שבעבר היתה הלכה אחת ללא מחלוקות.
וכך כתוב בתנ"ך :
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.
וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.
עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.
וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד."
בגלות עם הפיזור לארבע קצוות הארץ , נוצר מצב (שאיננו המצב הראוי) בו כל אחד פוסק דברים לפי מה שנראה לו , ואין את ההכרעה האחת.
מצב זה מביא להמון קלקולים אחרים , אבל סופו להיתקן.
(למשל - הוא מביא לקלקול בזה שבגלל שיש המון דעות והמון ספקות אז מחמירים הרבה יותר מאשר אם היתה הכרעה ! לפעמים עד כדי אבסורדים)
עם ישראל בגלות היה כמו מת , וגם התורה בגלות היתה מתה. המת עובר התפוררות ולא רואים עליו שהוא גוף אחד חי.
המצב הזה הוא חלק מאותה התפוררות. שאין את הגוף המרכזי אלא הכל נראה מפורד ומפוזר וחסר חיים ואפילו חסר רוחניות.
עם השיבה לארץ התחיל תהליך התחיה - הוא מתחיל קודם כל ברמה הפיזית שהחלקים מתקרבים אחד לשני , ואחר כך תיכנס אליהם גם כן הרוח.
כאשר אני רואה את זה ששבנו לארצינו ולשפתינו , ברור לי שגם השיבה לתורה ולרוח שלנו כפי שאמורה להיות היא רק עניין של זמן.
לגבי "כי לא יראני האדם וחי" :
אלהים נקרא בתנ"ך "י-ה-ו-ה".
הפירוש של שם זה הוא "הויה". הויה ללא מקום וללא זמן , אלא הויה כהויה.
מצד אחד -
בכל דבר יש הויה , כולל במקום ובזמן - כי דבר ללא הויה איננו קיים.
ממילא ההויה נמצאת בתוך הכל.
מצד שני
אינך יכול להגדיר מהי הויה , אינך יכול לתאר אותה בשום דבר גשמי.
ממילא ההויה גם כן נמצאת מחוץ לכל דבר ומחוץ לכל יכולת תפיסה , כי שום דבר לא יכול להגדיר אותה.
אז זה לא נכון להגיד שכל מה שאנו רואים או שומעים זה "אלוהים חיים".
ליתר דיוק - שום דבר ממה שאנו רואים או שומעים זה אלהים חיים !
ברגע שזה בתפיסה שלנו , כבר ברור שזה לא אלוהים חיים !
ולמרות זאת , ברור לנו שאלוהים נמצא בתוך הכל , כי אילו היתה סרה ההויה ממשהו , הכל היה נעלם.
גם אותם יחידי סגולה במסורת שלנו שראו את אלוהים לא ראו "עד הסוף".
אפילו על משה שנחשב שהשיג "הכי גבוה" נאמר שראה רק את "אחורי ה'" ולא ראה את פניו.
(וכמובן שאין זה כפשוטו , כי אין לה' גוף ודמות הגוף , ויש כאן הרבה מה להגיד).
וזה הציטוט מהתנ"ך לגבי משה :
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם.
וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ !
וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.
וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. וַיֹּאמֶר יְהוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר.
וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי.
וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ."
לגבי הוודות - ברור לי שהם היו חכמים !!!
