טוב, אין לי פה את הספרים לידי, אז
אני לא אענה על רב הדברים עד שאני אבדוק אותם. אבל, אני עדיין נגד ההגדרה של פנטסיה למבוגרים. אני תמיד מצאתי את ההגדרות האלו מפגרות, אם מישהו שהוא לא "מבוגר" רוצ הלקרוא את הספר והוא בהחלט יכול להבין אותו, למה להכנס להגדרות? כדי שהילד המסכן ילך לספרנית והיא תגיד לו שאסור לו לקחת את הספר כי הוא מסווג כ"פנטסיה למבוגרים"? אוקיי, טעיתי, הסופר לא הרג כדי לצמצם, אבל זה עדיין לא הופך את הריגות שלו למשהו מרגש או נחוץ (לדעתי) והעלמת דמויות היא עוד יותר מעצבנת מהריגתן אז שלא נתחיל גם עם זה. ספרות זה בהחלט לא מתמטיקה (שאגב, בדרך כלל גם שם עדיפה הדרך הארוכה) אבל וול, אני מוצאת את הסגנון שלו... מעצבן משהו. זאת הדרך היחידה שאני יכולה לתאר את זה, מעצבן. זה לא שלא אהבתי את הסגנון שלו, זה שפשוט, הוא מרגיז אותי לפעמיים. אני אתן דוגמא: בעימות המלכים, באחד מהפרקים של אריה (אם אני זוכרת את השם נכון, כי כמו שכבר אמרתי, אני לא פאנטית..) יש קטע שאומרים שקשרו כמה מהמשרתות לחומה וכל מי שבא לו יכול לבוא ולאנוס אותן. (וכן, הקטע הזה קיים, גם אם אתה לא זוכר אותו, הוא קיים...) עכשיו התרוץ שהוא נתן לזה היה משהו בנוגע לזה שהן בגדו בשליט החדש או משהו, ואז הוא פשוט חוזר לסיפור הרגיל (לא לפני שאריה עוברת לידן והן צועקות שהיא תהיה הבאה בתור). מה לכל הרוחות הקטע הזה אמור להביע??? הוא תקוע לחלוטין ואני יכולה לתת לך עוד רשימה ארוכה של קטעים כאלו, שתקועים לחלוטין ואין להם שום קשר לעלילה, וזה בהחלט מעצבן. ואני דיי בטוחה שהקטע עם דאני לא בא כדי להביע את התלבטויות שלה בנוגע לעבדות, כי הוא גם קורה הרבה לפני שהיא בכלל מגיעה לעיר. ואנחנו מנהלים דיון על שאוש"ק ועל אלכוהול אחת לחודש, איכשהו נראה לי שסייבר התרגל, גם אם זה לא ממש מוצא-חן בעיניו.... משפט סיום, אני לא הבנאדם המתאים לויכוחים על שאוש"ק, לא אהבתי אותה במיוחד, ויש לי דעה נורא שלילית עליה, לא חשוב שכולם אומרים שהיא נורא טובה. אי אמשיך לקרוא את הספרים לכשיצאו, אבל אני לא חושבת שהדעה שלי תשתנה אי-פעם.