luckdragon
New member
הציפור שלי ואני
אני היתי כאן כל הזמן,אפילו שלא חשבת עלי בכלל לפעמים שאת הולכת ברחוב ובוכה לך בשקט. ועד שאת מגיעה לליצן שבוכה איתך בקרן זוית של רחוב. מנגב לך ת`דמעות,הוא בוכה בכאילו רק בשבילך. ואפילו העולם מחייך לכל אותם הדמעות שנפלו בדרך. נכון שאת רוצה לעוף,אז למה לא אמרת לי. תגידי לי בבקשה,שאת לא כאן. אני היתי כאן כל הזמן,אפילו שלא חשבת עלי בכלל. לפעמים שאת הולכת ברחוב ובוכה לך בשקט. בשבילך היתי עף עד השמיים ומביא לך את השמש, בשביל הילד שלא רצה לגדול,בשביל הילד שנשאר מאחור. גם אני ציפור כמוך מרוטת כנף. נכון שאת רוצה לעוף,אז למה לא אמרת לי. תגידי לי בבקשה ,שאת לא כאן. ואני יודע שאת רוצה לחייך אז כל העולם מחייך, היכן שיש ילדים בוכים ומחייכים, זה עולם של ילדים שהם פגועים. כשהם גדולים הם נשארים להתמודד אם המבוגר שבהם. ואת יודעת,אם רק חייכי אל עצמך,תראי שאת מגיעה לים ולא לירח והשמיים אדומים של ערב כבר לא בוכים.ותתחלי להתנגב בין הגלים הכחולים הזהובים. כשהם עולים על מדרגות בשבילנו זה הר, עלינו להתמודד עם מה שאנחנו. מאז ילדותי למדתי לעוף למרחקים,לתהות בשמיים כחולים. פתאום הכל השתנה,ואני רב עם עצמי, בלהט. תגידי שאת לא כאן,כדי שאוכל להשלים את הדרך.. תני לי כבר להתגבר,תני להשלים ולהתפתח.. אבל את יודעת,שנינו ציפורים מרוטות כנף,ודברי אפילו כל כך מנוגדים. שאינני יודע מה אני רוצה מעצמי, אני רוצה הרבה דברים, אני רוצה לחייך אני רוצה לבכות אני רוצה הכל בבת אחת, אני רוצה לזעוק כל כך... נכון שאת רוצה לעוף,אז למה לא אמרת לי. תגידי לי בבקשה ,שאת לא כאן. כדי שאוכל לעוף לבד סוף סוף. אז שני ציפורים מרוטות כנף,עולות לאט,שהן שבורות בוכות ויודעות לשיר הכי יפה שבעולם גם את יודעת, מחיר החופש בשביל השירה, הוא הכי גדול שבעולם. אל תשתקי,תדברי.. אל תהיי ציפור פגועת כנף כילד פגוע.. צייצי לעולם,מעכשיו.. נכון שאת רוצה לעוף,אז למה לא אמרת לי. תגידי לי בבקשה ,שאת לא כאן. כדי שאוכל לא לעוף לבדדדדד.. גם אני ציפור פגועת כנף כמוך,גם אני שתקתי כמוך,גם אני ילד פגוע. גם אני ראיתי את הדמעות של השמש והסתיו,ואת יודעת הכל עצוב אבל שוב דבר לא יכול להתגבר על הלב. ורק נישאר להיות עם עצמך.. טוב ככה אני מסיים את השירים,בשינה עריבה. אני גם ילד פגוע,אבל אם האמון אהבה לתת. אז שאלו אותי איך אני אוהב את עצמי, ולא ידעתי מה לענות,רק רציתי..בעצם אני יודע לא לבקש.. אני יודע רק לחייך. פתאם מוצאים חיוכים במקומות שלא אפשרים בכלל. אז אפשר כן לחייך,ציפור שלי.אני ואת.. הכל אפשר.. למרות שקשה. למרת שמעיק,למרות העצב. למרות הכל. אז אומר לך שינה עריבה שלי. אני אמשיך לשיר אני אמשיך לזמר.. בכל מצב. אני אוהב לשיר. אני אוהב לזמר כמו הרוח. אני רוצה שזה יגיע לכולם. אז מה שאני ילד פגוע,אני אוהב לשיר. אני אוהב לחייך,ולא להיות עצב. אבל קשה לי קצת,יותר מאחרים. (משיכת כתף) מחייך שינ שנ
אני היתי כאן כל הזמן,אפילו שלא חשבת עלי בכלל לפעמים שאת הולכת ברחוב ובוכה לך בשקט. ועד שאת מגיעה לליצן שבוכה איתך בקרן זוית של רחוב. מנגב לך ת`דמעות,הוא בוכה בכאילו רק בשבילך. ואפילו העולם מחייך לכל אותם הדמעות שנפלו בדרך. נכון שאת רוצה לעוף,אז למה לא אמרת לי. תגידי לי בבקשה,שאת לא כאן. אני היתי כאן כל הזמן,אפילו שלא חשבת עלי בכלל. לפעמים שאת הולכת ברחוב ובוכה לך בשקט. בשבילך היתי עף עד השמיים ומביא לך את השמש, בשביל הילד שלא רצה לגדול,בשביל הילד שנשאר מאחור. גם אני ציפור כמוך מרוטת כנף. נכון שאת רוצה לעוף,אז למה לא אמרת לי. תגידי לי בבקשה ,שאת לא כאן. ואני יודע שאת רוצה לחייך אז כל העולם מחייך, היכן שיש ילדים בוכים ומחייכים, זה עולם של ילדים שהם פגועים. כשהם גדולים הם נשארים להתמודד אם המבוגר שבהם. ואת יודעת,אם רק חייכי אל עצמך,תראי שאת מגיעה לים ולא לירח והשמיים אדומים של ערב כבר לא בוכים.ותתחלי להתנגב בין הגלים הכחולים הזהובים. כשהם עולים על מדרגות בשבילנו זה הר, עלינו להתמודד עם מה שאנחנו. מאז ילדותי למדתי לעוף למרחקים,לתהות בשמיים כחולים. פתאום הכל השתנה,ואני רב עם עצמי, בלהט. תגידי שאת לא כאן,כדי שאוכל להשלים את הדרך.. תני לי כבר להתגבר,תני להשלים ולהתפתח.. אבל את יודעת,שנינו ציפורים מרוטות כנף,ודברי אפילו כל כך מנוגדים. שאינני יודע מה אני רוצה מעצמי, אני רוצה הרבה דברים, אני רוצה לחייך אני רוצה לבכות אני רוצה הכל בבת אחת, אני רוצה לזעוק כל כך... נכון שאת רוצה לעוף,אז למה לא אמרת לי. תגידי לי בבקשה ,שאת לא כאן. כדי שאוכל לעוף לבד סוף סוף. אז שני ציפורים מרוטות כנף,עולות לאט,שהן שבורות בוכות ויודעות לשיר הכי יפה שבעולם גם את יודעת, מחיר החופש בשביל השירה, הוא הכי גדול שבעולם. אל תשתקי,תדברי.. אל תהיי ציפור פגועת כנף כילד פגוע.. צייצי לעולם,מעכשיו.. נכון שאת רוצה לעוף,אז למה לא אמרת לי. תגידי לי בבקשה ,שאת לא כאן. כדי שאוכל לא לעוף לבדדדדד.. גם אני ציפור פגועת כנף כמוך,גם אני שתקתי כמוך,גם אני ילד פגוע. גם אני ראיתי את הדמעות של השמש והסתיו,ואת יודעת הכל עצוב אבל שוב דבר לא יכול להתגבר על הלב. ורק נישאר להיות עם עצמך.. טוב ככה אני מסיים את השירים,בשינה עריבה. אני גם ילד פגוע,אבל אם האמון אהבה לתת. אז שאלו אותי איך אני אוהב את עצמי, ולא ידעתי מה לענות,רק רציתי..בעצם אני יודע לא לבקש.. אני יודע רק לחייך. פתאם מוצאים חיוכים במקומות שלא אפשרים בכלל. אז אפשר כן לחייך,ציפור שלי.אני ואת.. הכל אפשר.. למרות שקשה. למרת שמעיק,למרות העצב. למרות הכל. אז אומר לך שינה עריבה שלי. אני אמשיך לשיר אני אמשיך לזמר.. בכל מצב. אני אוהב לשיר. אני אוהב לזמר כמו הרוח. אני רוצה שזה יגיע לכולם. אז מה שאני ילד פגוע,אני אוהב לשיר. אני אוהב לחייך,ולא להיות עצב. אבל קשה לי קצת,יותר מאחרים. (משיכת כתף) מחייך שינ שנ